לדלג לתוכן

דולצא מגרמייזא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

תבנית אישיות ריקה

דולצא מגרמייזא (גם "גרמיזה", וגם "ורמייזא"; הכוונה לעיר וורמס) (נפטרה ב-14 בנובמבר 1196) הייתה אשת עסקים ורבנית יהודייה-גרמנייה בימי הביניים. היא הייתה אשתו של רבי אלעזר מגרמייזא (1165–1230).[1]

היא נרצחה על ידי פושעים בביתה, יחד עימה נרצחו שתי בנותיה. לאחר מותה כתב עליה בעלה קינה ופרוזה ששרדו, מהן ניתן ללמוד על חייה ועל חיי נשים יהודיות בגרמניה בימי הביניים.

ביוגרפיה

תאריך לידתה לא ידוע. דולצא היא נצר לאליטה של יהדות גרמניה, הייתה נינתו של רש"י ונכדתו של ריב"ן.[2] אביה ר' אליעזר בן ר' יעקב הכהן היה חזן.[3] ייתכן שאמה היא אלווינא בת ריב"ן.[4]

היא נישאה לרבי אלעזר מגרמייזא, ממנהיגי חסידות אשכנז.[3][5]

דולצא הייתה דמות בולטת בקהילה הדתית בעירה. היא הייתה בעלת השכלה יהודית רחבה יחסית לנשים בתקופתה. היא לימדה תפילות ושירים לנשים בעיר מגוריה וביישובים סמוכים וייתכן שהייתה חזנית כמו אביה. היא לימדה נשים לשיר תפילות בשמחה, והדגישה שהתפילה אינה עול אלא מקור לשמחה.[6] היא הייתה מומחית בדיני כשרות, ולכן נהגה להעביר הרצאות שבועיות, שבהן חלקה את הידע הרחב שלה עם בני הקהילה.[7][3] בתפקידה כאשת רב נטלה על עצמה אחריות קהילתית: קישוט כלות והובלתן לחופה. ייתכן שגם עסקה בשידוכים ובהסדרים הכלכליים הנלווים להם. נוסף לכך, טיפלה במתים ותפרה תכריכים, מעשים הנחשבים למצוות חשובות במיוחד במסורת היהודית.[3]

דולצא הייתה אשת עסקים מוכשרת שתמכה כלכלית במשפחתה.[6] היא ניהלה עסק של מגילות קלף ובנוסף הייתה מלווה בריבית. היא ניהלה את כספי השכנים, איגדה אותם והלוותה בריבית, תוך קבלת עמלה. בעלה מתאר את אמונו המלא בה ואת תרומתה הכלכלית שאפשרה לו לעסוק בלימוד תורה ובמעשים ציבוריים כך:

הייתה כאניות סוחר להאכיל בעלה לעסוק בתורה
ראוה בנות ויאשרוה כי טוב סחרה.
ותיתן טרף לביתה ולחם לנערים

בנוסף לשלושת ילדיה היא ניהלה משק בית רחב שכלל תלמידים ומורים צעירים שהתגוררו בביתם. בעלה היה ראש ישיבה אשר אירח את תלמידים בביתו והיא דאגה להם לפרנסה, תפרה את בגדיהם והאכילה אותם.[3] היא מילאה תפקיד מרכזי בפרנסת המשפחה, בעוד שבעלה הקדיש את זמנו לעיסוקיו הדתיים. מודל זה, שבו האישה נושאת בעיקר הנטל הכלכלי, נעשה לימים רווח בקהילות מסוימות במזרח אירופה, אם כי בתקופת ימי הביניים היה נפוץ יותר שנשים עבדו לצד בני זוגן.[1][6]

דולצא עסקה במלאכות שונות ונודעה במלאכת הרקמה שלה, היא עסקה בטוויית חוטים ששימשו לתפירת קלף עבור ספרי תורה, תפילין ומגילות. היא הכינה פתילות (נרות) עבור בתי כנסת ומוסדות לימוד.[1][6]

על כך ספד לה בעלה:

הן כפיה תמכו פלך לטוות חוטים לספרים.
זריזה בכל טוותה לתפילין ולמגילות ולספרים גידים
קלה כצבי לבשל לבחורים לעשות רצון התלמידים.
... ידיה תפרו בגדי תלמידים וספרים קרועים

רציחתה

בליל כ"ב בכסלו ד'תתקנ"ז (14 בנובמבר 1196), פרצו שני רוצחים לביתם, פצעו את בעלה ורצחו את בתה הגדולה בלט בת ה-13 ואת בתה הקטנה חנה בת השש. דולצא יצאה לרחוב וזעקה לעזרה אך הרוצחים השיגוה ורצחוה. בנה יעקב, מספר תלמידים ומורה צעיר נפצעו אף הם.[2][6][8][3]

חוקרים רבים הניחו כי התוקפים היו צלבנים, אך באותה עת לא פעלו כוחות צלבניים מאורגנים בגרמניה. ייתכן כי נשאו סימני זיהוי של צלבנים, אך נראה שפעלו ממניעים פליליים. דולצא, שהייתה מלווה בריבית, נודעה כבעלת חפצים יקרי ערך בביתה.[3] וייתכן כי מקור הרצח הוא בחוב שהיו חייבים לבעלה.[9] הרשויות המקומיות לכדו את הרוצחים ואת אחד מהם הוציאו להורג בתלייה בהתאם לצו של הקיסר הגרמני להגן על יהודי ממלכתו.[3]

מורשת

בין כתביו של רבי אלעזר בן יהודה שרדו שני תיאורים, אחד בפרוזה ואחד בשירה, המתארים את חייהן ואת מותן של אשתו דולצא ובנותיהם בלט וחנה, שנרצחו בנובמבר 1196.[3]

התיאור הפרוזאי מתאר את ההתקפה ותוצאותיה, ואילו הקינה השירית מפרטת את מעשיהן של "הגבירה הצדקת דולצא" ובנותיה. השיר, בהשראת משלי ל"א ("אשת חיל"), בנוי כאקרוסטיכון אלפביתי מורחב ומכיל פרטים מרגשים מחיי היומיום שלהן. יחדיו, מסמכים אלו מהווים מקור חשוב לפעילות נשים יהודיות בימי הביניים וכן הנצחה נוגעת ללב לדולצא ולבנותיה. אלעזר מתאר את אשתו פעמים רבות כ"חסידה" או "צדקת", ומשחק בלשון גם עם המילה "נעימה", כרמז לשמה דולצא (מלטינית: "נעימה", "חביבה").[3][5]

דמותה הפכה למקור למחקרים רבים על נשים יהודיות בגרמניה של ימי הביניים.[3][5][10]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Entrepreneurs: From Antiquity Through the Early Modern Period, Jewish Women's Archive (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 יהוסף יעבץ, כל דבריו נאמרו מפי אליהו הנביא: מי היה רבי אלעזר בעל "הרוקח"?, באתר הידברות, ‏15 בינואר 2025
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 Dulcea of Worms, Jewish Women's Archive (באנגלית)
  4. ספר הנייר סימן מד מביא הלכה בשמה. ייתכן שאמה היא אלווינא בת ריב"ן שעליה כתב אברהם ברלינר (חיי היהודים באשכנז בימי הביניים, עמ' 8) שלימדה את ר"י מנהגים מסוימים שקבלה מאמה, מרים בת רש"י.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Judith Baskin, Dolce of Worms:: The Lives and Deaths of an Exemplary Medieval Jewish Woman and Her Daughters, unknown, ‏April 13, 2021 (באנגלית)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 חסיד ואשתו, באתר www.lib.cet.ac.il
  7. Portraits of Rabbinic Women, Jewish Action, ‏2017-09-15 (באנגלית)
  8. אברהם אפשטיין ז"ל, תתקע, קובץ חצי גבורים חוברת יא, מכון פליטת סופרים, תמוז תשעט, עמ' 978
  9. אלעזר מגרמייזא, באתר אנציקלופדיה יהודית - דעת
  10. Liebeserklärung an Dulcea - Evangelische Zeitung, evangelische-zeitung.de (בגרמנית)

דולצא מגרמייזא43199542Q97626488