דומניקו קונטאריני השני
דומניקו קונטאריני השני (באיטלקית: Domenico II Contarini; 28 בינואר 1585 - 26 בינואר 1675) היה הדוכס ה-104 של ונציה. קונטאריני כיהן כדוג'ה מאז בחירתו ב-16 באוקטובר 1659 ועד פטירתו.
קורות חיים
דומניקו נולד בוונציה לג'וליו קונטאריני ולוקרציה קורנארו. משפחות קונטאריני וקורנארו היו שתיים ממשפחות האצולה הוותיקות והעשירות בוונציה. לדומניקו היה אח בכור, אנגלו, אשר נולד בשנת 1581. אנגלו היה פוליטיקאי מוכשר ופופולרי, והיה נבחר לדוג'ה בעצמו אלמלא פטירתו בגיל צעיר.
מאחר שדומניקו לא היה בן בכור, לא פנה לפעילות פוליטית ולעבודה במשרות רשמיות ("תפקיד" השמור לבן הבכור של משפחות האצולה). אנגלו כיהן במשרות רשמיות כמקובל ב"קורסוס הונורום" (cursus honorum) של לה סרניסימה, ואילו דומניקו נשא לאישה את פאולינה טרון (בת למשפחת אצולה עשירה) ועסק במסחר והתרחק מהפוליטיקה. לבני הזוג נולד בן אחד - ג'וליו קונטאריני (אשר לימים יכהן כפרוקורטור של מבני השלטון בכיכר סן מרקו), וחמש בנות (קיארה, מאדאלנה, לאורה, ושתי בנות נוספות אשר הפכו לנזירות ושמן אינו ידוע כיום).
בין השנים 1627–1628 התפלגה ונציה בין שתי סיעות - סיעתו של הדוג'ה ג'ובאני קורנארו הראשון אשר ניסה ליצור בסיס כוח פוליטי עבור משפחתו, וסיעתו של רנייר צנו - ראש מועצת העשרה אשר התנגד לשחיתות בשלטון.
משפחת קונטאריני לא התערבה בסכסוך, ולמעשה ביקרה את שתי הסיעות - הן את תאוות השלטון והכוח של קורנארו והן את הרטוריקה הקשה של צן, אשר פגעה למעשה במעמד האצולה כולו, וביציבות הרפובליקה.
סכסוך זה החל למעשה את פעילותו הפוליטית של דומניקו קונטאריני, אולם בשל היותו בן שני, הוא פעל בחדרי חדרים, והשפיע על פעילות סנאט ונציה מאחורי הקלעים (מאחר שלא היה חבר הסנאט). במהרה זכה דומניקו קונטאריני להשפעה, ואף נבחר למועצת העשרה וכיהן כסאביו במועצה. במרץ 1655 מונה לתפקיד המשנה לדוג'ה, וכיהן כדוג'ה בפועל בתקופה שבין מותו של הדוג'ה פרנצ'סקו מולין לבין בחירתו של קארלו קונטאריני (בן משפחתו).
בעקבות הבחירות שנערכו בשנת 1646 בהן היה אנג'לו מועמד לתפקיד הדוג'ה, אך לא נבחר (פרנצ'סקו מולין זכה באותן בחירות), ובעקבות מותו של אנג'לו בשנת 1657 סברה המשפחה כי אפסו סיכוייה להגיע לשלטון בעיר. בשנת מותו של אנג'לו היה דומניקו כבן 70, ובנו היה צעיר מכדי לכהן במשרה שלטונית. דומה היה שסיכוייה של משפחת קונטאריני לשלוט בוונציה בדור זה אפסו, ובעקבות פטירת רעייתו בשנת 1659 תכנן דומניקו קונטאריני לפרוש מהפוליטיקה.
בעקבות מותו המפתיע של הדוג'ה ג'ובאני פזארו ב-30 בספטמבר 1659, ובהיעדר מועמד מוביל לרשת אותו נאבקו שלושה מועמדים חלשים על התפקיד: אלוויזה קונטאריני, אנדראה פיזאני ולורנצו דולפין. קולות 41 הבוחרים נחלקו בין המועמדים בלא הכרעה.
לאחר שמונה הצבעות בהן לא נבחר אף מועמד, ובהיעדר מועמד מוביל לתפקיד הושגה פשרה ובהצבעה השמינית שנערכה ב-16 באוקטובר 1659 40 מתוך 41 קולות הבוחרים הצביעו עבור דומניקו קונטאריני. בעקבות בחירתו קראו הבוחרים לקונטאריני וביקשו כי ישוב מפרישתו לשרת את הרפובליקה. אצילי העיר זעמו על הבחירה. באותה עת השתוללה מלחמת כרתים בין לה סרניסימה לבין האימפריה העות'מאנית על השליטה בכרתים. האצילים סברו כי נדרש מנהיג צעיר אשר יוביל את הרפובליקה לניצחון במלחמה אשר נמשכה זה 10 שנים מבלי תוצאה. דומניקו, בן למעלה מ-70, לא נראה להם כמועמד מתאים לתפקיד.
קונטאריני עצמו היה מופתע מבחירתו, אולם קיבל על עצמו את התפקיד, ועל אף גילו כיהן כ-16 שנים בתפקיד. בשנות כהונתו הצליח קונטאריני לייצב את הפוליטיקה בעיר ולאחד את הסיעות השונות.
בעשור הראשון לכהונתו, התעצמה הלוחמה בין הרפובליקה לבין העות'מאנים. המצור על קאנדיה שהחל בשנת 1648 נמשך, אולם העיר עמדה במצור. הוונציאנים חששו שנפילתה של העיר קאנדיה (הרקליון של ימינו) בידי העות'מאנים תביא לסיום ההגמוניה של ונציה במזרח הים התיכון. דומניקו שכנע את הסנאט להשקיע ממון רב בהגנה על העיר, ואף שכלכלת העיר נפגעה קשות, משפחות רבות פשטו רגל, וונציאנים רבים איבדו את חייהם, העיר קאנדיה עמדה במצור עשר שנים נוספות. הכוחות העודפים של העות'מאנים גברו לבסוף, וב-6 בספטמבר 1669 הפרוודיטורה של קאנדיה, פרנצ'סקו מורוזיני (אשר מונה לתפקיד על ידי קונטאריני בשנת 1661) נאלץ לחתום על הסכם הכניעה של העיר. מורוזיני שב לוונציה והועמד לדין בגין פחדנותו אולם בעקבות המשפט שנערך זוכה.
ונציה איבדה במלחמה כ-30,000 חיילים (העות'מאנים איבדו למעלה מ-80,000), ועלות המלחמה מוערכת על ידי היסטוריונים ב-134 מיליון דוקטים.
בעקבות סיום המלחמה פעל קונטאריני לייצב את הכלכלה, ולאזן את תקציב הרפובליקה אשר נפגע במהלך המלחמה ובשל הצורך לשלם את חובותיה הכבדים. בשנת 1670 התחתן נכדו של קונטאריני, אנג'לו (הקרוי על שם אחיו) עם אלאנה נאני, וב-1671 נולד לקונטאריני נין - ג'וליו פליצ'ה.
בשנת חייו האחרונה היה קונטאריני מרותק למיטתו בשל מחלתו. הוא נפטר ב-26 בינואר 1675 בהיותו בן 90.
קישורים חיצוניים
| הקודם: ג'ובאני פזארו |
דוכסי ונציה 1659–1675 |
הבא: ניקולו סאגרדו |
