דיברטימנטו
דיברטימנטו (באיטלקית: divertimento) הוא סוגה מוזיקלית שהופיעה בעיקר במאה ה-18. מקור המילה באיטלקית פירושו "לשעשע". האווירה בה מתנגן הדיברטימנטו היא עליזה והיצירה התאימה במיוחד לאירועים חברתיים (כגון סעודות בבתי אצילים ופטרונים). לרוב, הולחן הדיברטימנטו להרכבים קטנים או ליחידים.
למרות שזה סוג של שעשוע מוזיקלי יכול הדיברטימנטו לשמש גם בנושאים רציניים יותר. לאחר 1780 התייחס המושג לרוב ליצירות קלילות ופחות רשמיות. השתמשו במונח לרוב כאשר התכוונו למוזיקה קלה של "אחרי ארוחת הערב" וכמוזיקה של בילויים.
כז'אנר נפרד נראה כי לא הייתה לו צורה ספציפית, למרות שהחל מאמצע המאה ה-18 לובש הדיברטימנטו צורה: או של סוויטה לריקודים או של "מוזיקה קאמרית" (מנגינות שהיו מנגנים באולמות קטנים. לא בהכרח נגן יחיד) כמקובל באותה התקופה. ישנם סוגים שונים של יצירות בהן ניתן לראות דמיון לדיברטימנטו כגון סרנדה, נוקטורנו ("מוזיקת לילה", בגרמנית Nachtmusik) ו–Cassation .
לדיברטימנטו יש בדרך כלל תשעה פרקים, אך ניתן גם למצוא כאלו עם 13.
הפרסום הראשון של הדיברטימנטו נעשה בשנת 1681 בוונציה מאת המלחין קרלו גרוסי (Il divertimento de' grandi: musiche da camera, ò per servizio di tavola). מלחינים מפורסמים ששירתו בחצרות אדונים כהיידן ומוצארט כתבו דיברטימנטים רבים.
