דיולה היידו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. דיולה היידו (במקור עד 1904 הירשפלד,[1]; בהונגרית: Hajdu Gyula; שומוג'סיל, 8 במאי 1886[2] – בודפשט, 21 באוגוסט 1973)[3] היה משפטן בינלאומי עורך דין יהודי-הונגרי, פרופסור, דוקטור למדע המדינה ודוקטור במשפטים (1957), זוכה פרס המדינה (1970).
קורות חיים
דיולה הירשפלד נלד במשפחה יהודית כבנם של שלמה הירשפלד[4] סוחר ושל הרמינה אלטשטדטר. הוא החל את לימודי המשפטים בליציאום המשפטי של העיר פץ'. כבר כתלמיד כתב מאמרים לעיתון "יומן פץ'". בשנת 1906 פרסם מאמרי מערכת בכתב העת "הפועל" (Munkás). כמו כן בשנת 1906 נבחר למזכיר העיר של איגוד ההוגים החופשיים של פץ'. הוא נשא הרצאה בקורס הכשרת פועלים, ובשנת 1907 נבחר לנשיא התאחדות הכשרת הפועלים. לאחר מכן הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית. משנת 1910 היה חבר בוועד הפועל של המפלגה בפץ'.
בשנת 1910 פתח משרד עורכי דין. בשנת 1911 הצטרף לוועדת החקיקה של פץ'. הוא התגייס לצבא במלחמת העולם הראשונה בסוף 1915, שירת בחזית ההזרחית הרוסית בין אוקטובר 1916 לאפריל 1917.
בשנת 1918, במהלך מהפכת החרציות, היה מזכיר המועצה הלאומית בפץ'. בפברואר 1919. מפקדת הצבא הסרבי הגלה אותו למיטרוביצה בשל תזכיר מחאה נגד פירוק הממשל ההונגרי בפץ'. בשל השביתה הכללית בפץ' הוחזר הממשל ההונגרי והעצורים שוחררו. בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, הוא היה קומיסר העם בדרום של קומיסריאט העם לענייני חוץ, הקומיסר הפוליטי של הבריגדה האדומה ה-44, והממונה על מועצת מחוז באראניה. הוא היה גם חבר בוועדת הניהול המרכזית של הרפובליקה ונבחר לוועדת הביקורת /של ועדת הניהול בנוסף למתיאש ראקושי ויאנוש ואנצאק.
הוא היגר לאיטליה באוגוסט 1919, התגורר במילאנו, ולאחר מכן עבד ככתב במערכת אוואנטי! בטורינו ואחר כך ברומא. הוא חזר לפץ' בסתיו 1920, אך גורש על ידי השלטונות הצבאיים הסרביים הכובשים חמישה חודשים לאחר מכן בשל עבודתו המארגנת הסוציאליסטית הקיצונית. בקיץ 1921 השתתף בקומינטרן השלישי. בקונגרס במוסקבה ולאחר מכן עבר לווינה. שם הצטרף למפלגה הקומוניסטית האוסטרית. הוא עבד כעיתונאי בווינה.
הוא חי בברית המועצות בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 וכתב ספר על תוכנית החומש הראשונה. בשנת 1933 עבר להתגורר בצרפת ועסק בעריכת דין בפריז. בשנת 1935 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית. הוא לקח חלק בחיי מהגרי השמאל ההונגרי בפריז, כתב מאמרים לשבועון ההונגרי בפריז, והעביר הרצאות ב"מועדון הוריזונט". הוא השתתף בעבודת תנועת העצמאות ההונגרית שהוקמה על ידי מהגרים. בשנת 1937 נשא לאישה את ד"ר לידיה קלרה בווינה. לא ידוע כיצד הצליח לשרוד את השואה והיכן.
הוא חזר לפץ' בשנת 1945, הצטרף למפלגה הקומוניסטית ההונגרית, נבחר לוועדת המפלגה בדרום טרנסדנוביה ובדצמבר 1945 הצטרף לוועדת המפלגה של מחוז באראניה. בין ה-4 בנובמבר 1945 לבין ה-8 במרץ 1953, היה חבר האספה הלאומית כלומר הפרלמנט ההונגרי ברשימת ח"כ מחוזות ברניה וטולנה. ב-15 במאי 1949 זכה במנדט נוסף ברשימה הלאומית של חזית העם ההונגרית לעצמאות.
החל מה-25 בינואר 1947 היה המזכיר המדיני הפוליטי במשרד התעשייה (סגן שר), ולאחר מכן, על פי ההסכם הקואליציוני ב -15 בנובמבר 1947, היה המזכיר המדיני למדיניות מנהלית (סגן שר) במשרד המשפטים עד ללהפסקת עבודתו ב-31 באוקטובר 1949. בשנים 1950–1951 היה מנכ"ל המשרד לביקורת המדינה.
משנת 1949 היה ראש "המחלקה הפוליטית" בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת פאזמאני פטר (משנת 1950 אוניברסיטת אטווש לוראנד. משנת 1948 היה נשיא שותף בלשכת עורכי הדין של הונגריה. מנובמבר 1951 הפך לראש המחלקה למשפט בינלאומי כפרופסור באוניברסיטה. בשנת 1957 קיבל תואר דוקטור (Ph.D) במדע המדינה וגם משפטים. בתחום המחקר. הוא עסק בעיקר בנושאים המשפטיים של מלחמה ושלום, חימוש ופירוק נשק וריבונות.
כתביו
- תוכנית הריבונות של שומן (Schuman)(בודפשט, 1953)
- משפט בינלאומי (עם לאסלו בוזה ובלה ויטאני, בודפשט, 1958)
- נייטרליות (בודפשט, 1958)
- במאבק נגד המדכאים והפולשים. זיכרונות של תנועת הפועלים פץ' (פץ', 1957)
- פירוק נשק (בודפשט, 1961)
- נייטרליות במלחמה הקרה. התפתחות הנייטרליות החיובית (בודפשט, 1963)
היידו ערך את:
- מחקרים במשפט בינלאומי (בודפשט, 1953)
- הסדרה "המדינה ותורת המשפט" (1960)
- לקסיקון הדיפלומטיה והמשפט הבינלאומי (בודפשט, 1959; ומהדורה שנייה, מתוקנת, בודפשט, 1967).
פרסים והוקרה
- מדליית הצטיינות של העבודה סוציאליסטית (1955)
- עיטור הדגל האדום של העמל (1956, 1966)[5] [6]
- דוקטור לשם כבוד באוניברסיטת אטווש לוראנד (1966)
- אזרחות כבוד של פץ' ושל שומוג'סיל
- פרס המדינה של הרפובליקה העממית ההונגרית (1970)
לקריאה נוספת
- Gulyás Pál: Magyar írók élete és munkái – új sorozat I–XIX. Budapest: Magyar Könyvtárosok és Levéltárosok Egyesülete. 1939–1944., 1990–2002., a VII. kötettől (1990–) sajtó alá rendezte: Viczián János
- אגנש קניירש (עורכת ראשית), דיולה היידו, בלקסיקון הביוגרפי ההונגרי 1000–1900 (ברומנית) מסת"ב 9630525003
- Történelmitár.hu
ראו גם
- פאל הורבאט: ד"ר דיולה היידו ( כתב עת למשפטים, גיליון 11, 1973)
הערות שוליים
- ^ Az engedélyt tartalmazó BM rendelet száma/évszáma: 111/1904. Forrás: MNL-OL 30794. mikrofilm 1024. kép 2. karton. Névváltoztatási kimutatások 1904. év 21. oldal 11. sor
- ^ "Születési bejegyzése a somogyszili izraelita hitközség születési akv. 15/1886. folyószáma alatt".
- ^ "Halotti bejegyzése a Budapest X. kerületi állami halotti akv. 2649/1973. folyószáma alatt".
- ^ Hirschfeld alakban is.
- ^ Magyar Közlöny (1956. május 11.) 39. szám
- ^ Magyar Közlöny (1966. május 15.) 31. szám
