דיוקן עצמי (רובנס, לונדון)

דיוקן עצמי
Portrait of the Artist
מידע כללי
צייר	פטר פאול רובנס
תאריך יצירה	1623
טכניקה וחומרים	צבע שמן, לוח עץ
ממדים בס"מ
רוחב	62.2
גובה	85.7
נתונים על היצירה
מספר יצירה	RCIN 400156

דיוקן עצמי (באנגלית: Self-Portrait) הוא ציור שמן על לוח מאת האמן פטר פאול רובנס, הקרוי גם סר פטר פאול רובנס, שנחתם ותוארך לשנת 1623. הציור בוצע בטכניקת שמן על לוח עץ, ומידותיו הן 85.7 ס"מ גובה, 62.2 ס"מ רוחב ועובי 0.5 ס"מ. החתימה מופיעה לאורך שולי החלק העליון מימין: Petrus Paullus Rubens / se ipsum expressit / A.D MDCXXIII / Aetatis Suae XXXXV, כלומר: "פטר פאולוס רובנס צייר את עצמו בשנת 1623, בגיל 45". היצירה שוכנת כיום בגלריית הציורים של ארמון בקינגהאם, כחלק מן האוסף המלכותי הבריטי.

רקע ליצירה

הציור נוצר בעקבות אי־הבנה מביכה: בשנת 1621 שלח רובנס לרוזן הנרי דאנוורס ציור של סצנת ציד אריות (שנחשב אבוד), שנעשה בסטודיו שלו ולא בידו האישית, מבלי לדעת כי היה מיועד לנסיך ויילס, יורש העצר הבריטי. הנסיך דחה את הציור באומרו כי מדובר ביצירה "שבקושי נגעה בה ידו של רובנס". משהתבררה הטעות, תכנן רובנס עם דאנוורס מחווה מתקנת – דיוקן עצמי שיהיה כולו מעשה ידיו, כמתנת פיוס לנסיך. דאנוורס פנה בכתב לידידו וויליאם טראמבול בבריסל והדגיש כי הוא מבקש בדיוקן "את תמונתו האישית, המקורית, שכל פרט בה נעשה בידו ממש". באותו מכתב הוא ציין כי שמע שהדיוקן כבר צויר – אמירה שעשויה לרמז כי רובנס נטל דיוקן קיים, או שמא ההתקדמות ביצירה הייתה כה מהירה עד שהדבר הגיע לאוזני המזמינים. מכל מקום, הדיוקן נחתם בשנת 1623, ונראה כי באותה שנה כבר הגיע ללונדון.^[1]

תיאור הדיוקן

רובנס מתואר כבן אצולה וכדיפלומט, לבוש בבגדים כהים, אלגנטיים ויוקרתיים שהיו אופנתיים בראשית המאה ה־17. על אף שהוא מצויר ללא סמלים ישירים של עיסוקו כאמן, הוא עונד שרשרת זהב - סמל סטטוס שהיה מקובל בקרב אמנים מצליחים מאז אמצע המאה ה־16. עם זאת, בניגוד לדיוקנאות העצמיים של טיציאן, שבהם נראית השרשרת במרכז הדמות, כאן היא מציצה ברמז בלבד מתחת לגלימה השחורה. רובנס קיבל שרשראות זהב ממספר שליטים, בהן אחת מנסיכי הבסבורג בשנת 1609 ואחת מכריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק בשנת 1623. כובעו השחור הנטוי בזווית חדה שימש לא רק כהצהרה אופנתית, אלא גם כאמצעי להסתיר את נסיגת קו השיער - תופעה שניכרת כבר בדיוקן עצמי קודם שצייר בסביבות 1615 ונמצא בגלריה אופיצי.^[1]

פרשנות

הדיוקן העצמי מציג רובד עמוק של הפגנת שליטה טכנית ותחכום אמנותי, אך נמנע במכוון מהדגשת יסודות מרכזיים המאפיינים את יצירתו של רובנס - כגון כושר המצאה, רישום דמויות דרמטי או סיפור עלילתי. תחת זאת, הציור מתרכז כולו באיכויות ציוריות טהורות: ניגוד חד בין אור וצל, עם פניו הזוהרים ברכות על רקע כהה; נגיעות צבע חזקות בפנים ובשמיים, המובחנות מהאזורים השחורים; ועיבוד צבעוני מגוון – מהרקע הדליל שבו נראית שכבת הצבע התחתונה, ועד משיחות עבות, עשירות ונעות בחופשיות על פני הדמות. ניכרת בו נוכחות מלאה של יד האמן – עדות לכך שהציור נעשה כולו בידי רובנס, בהתאם להזמנתו המפורשת של המזמין.

מעבר לערך האמנותי, הציור מתפקד גם כאמצעי קידום עצמי מתוחכם. רובנס מציג את עצמו כאיש אצולה וכדיפלומט, כשהוא נמנע מהצגת אטריבוטים מקצועיים כלשהם המרמזים על עיסוקו באמנות. הדבר מדגיש את מעמדו החברתי ולא את זהותו המקצועית. גם שרשרת הזהב - סמל הצלחה מקובל בקרב אמנים - נראית ברמז בלבד מתחת לגלימתו, בניגוד להבלטה הגלויה ביצירותיהם של אמנים כמו טיציאן. ייתכן שגם הרקע – סלע ושמים אדמדמים – נושא רמז סמוי לשמו של רובנס: Petrus et caelum rubens (פטרוס ושמים אדומים), או אולי רמז עצמי למבוכה, ל"פנים סמוקות", כלומר Rubens rubens.

על פי מכתב שכתב רובנס בינואר 1625, הוא הסתייג בתחילה מן הרעיון לשלוח את דיוקנו האישי לנסיך כה רם מעלה, אך לבסוף כתב: "לא היה זה נאה לשלוח את דיוקני לנסיך רם מעלה שכזה, אך התגברתי על תחושת הצניעות שלי". מילים אלו מדגישות את המתח שבין יוקרה אישית לענווה רשמית, ואת האיזון שנדרש מהאמן ביצירת תדמיתו.^[1]

השוואה ליצירות אחרות

הדיוקן העצמי של רובנס משנת 1623 הושווה לדיוקנאות עצמיים אחרים בני התקופה, ובפרט לאלה של טיציאן. טיציאן, אשר השפיע רבות על רובנס, נהג להבליט את שרשרת הזהב שענד – סמל מובהק להוקרה והכרה אמנותית – בשני דיוקנאות עצמיים ששרדו. בניגוד לכך, רובנס מציג את השרשרת ביצירתו זו באופן מרומז בלבד, חבויה מתחת לגלימתו הכהה, דבר המעיד על גישה מרוסנת וזהירה יותר ביחס לדימוי העצמי. ההבדל הזה מחזק את הרושם כי רובנס ביקש להצטייר כאיש אצולה וכדיפלומט, ולא כאמן במובנו המסורתי.

השוואה נוספת נוגעת לדיוקן עצמי קודם של רובנס, משנת 1615 לערך, הנמצא בגלריה אופיצי בפירנצה. בציור מוקדם זה, שצויר כעשור קודם לכן, ניתן להבחין בקו שיער גבוה אך מלא יותר, ואילו ביצירה משנת 1623 מסתיר רובנס את קו השיער בכובע אופנתי המונח בזווית חדה. הבחירה להסתיר את תהליך ההתקרחות עשויה להעיד על מודעות תדמיתית ועל רצון לשלוט באופן ייצוגו בפני הנמען – נסיך ויילס.

השוואות אלו מדגישות את האופן שבו רובנס עיצב את דמותו בהתאם לקונטקסט החברתי והפוליטי שבו פעלה היצירה, תוך שמירה על איזון בין סמלי מעמד, איפוק חזותי וזהות אמנותית.^[1]