דיטריך פון זאוקן
 | |
| דיטריך פון זאוקן | |
| לידה |
16 במאי 1892 פישהאוזן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
27 בספטמבר 1980 (בגיל 88) פולאך, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1910–1945 (כ־35 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל השריון |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-4 מפקד קורפוס הפאנצר ה-3 מפקד קורפוס הפאנצר ה-39 מפקד קורפוס הפאנצר גרוסדויטשלנד מפקד הארמייה השנייה מפקד ארמיית מזרח פרוסיה | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
גנרל דיטריך פרידריך אדוארד קזימיר פון זאוקן (בגרמנית: Dietrich Friedrich Eduard Kasimir von Saucken; 16 במאי 1892 – 27 בספטמבר 1980) היה מהבולטים במפקדי השריון בצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, והיה אחד מ-27 מפקדים שקבלו את העיטור הצבאי הגבוה - צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון, חרבות ויהלומים.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
פון זאוקן נולד ב-16 במאי 1892 בפישהאוזן למשפחת אצולה פרוסית. בשנת 1910 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הגרנדירים ה-3 (המזרח פרוסי ה-2 - פרידריך וילהלם הראשון, מלך בפרוסיה). במהלך מלחמת העולם הראשונה נפצע פון זאוקן 7 פעמים, והועלה לדרגת אובר לויטננט. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, צלב האבירים של מסדר בית הוהנצולרן עם חרבות, אות הפציעה בזהב, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה הצטרף פון זאוקן לפרייקור, ולאחר מכן הצטרף לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. בשנת 1925 הועלה לדרגת ריטמייסטר, ובשנת 1927 מונה למפקד פלוגה 2 ברגימנט הפרשים ה-2 (הפרוסי), ולאחר מכן נשלח למשימה מיוחדת במוסקבה, שם למד לדבר רוסית. בתחילת 1934 יצא פון זאוקן לחופשה במדינות הבלטיות, על מנת ללמוד את השפות המדוברות בהן. ב-1 באפריל 1934 הועלה לדרגת מיור, וב-1 במאי מונה למדריך באקדמיה הצבאית בהנובר, וב-1 באוקטובר 1936 הועלה פון זאוקן לדרגת אוברסט לויטננט. ב-1 באפריל 1937 מונה למפקד רגימנט הפרשים ה-2, וב-1 ביוני 1939 הועלה לדרגת אוברסט.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פיקד פון זאוקן על רגימנט הפרשים ה-2, ולחם עמו במהלך המערכה בפולין ובמהלך המערכה על צרפת. ב-16 בנובמבר 1940 מונה למפקד חטיבת הרובאים ה-4, ופיקד עליה במהלך מבצע ברברוסה ובמהלך הקרב על מוסקבה כחלק מדיוויזיית הפאנצר ה-4 במסגרת הקורפוס הממונע ה-24. ב-24 בדצמבר 1941 מונה למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-4, ולחם עימה בבלימת מתקפת הנגד הרוסית כחלק מהקורפוסים ה-24 וה-53 לסירוגין במסגרת ארמיית הפאנצר השנייה. ב-1 בינואר 1942 הועלה פון זאוקן לדרגת גנרל מיור, וב-6 בינואר 1942 קיבל על פעולותיו בקרבות את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, ופרש מתפקידו עקב מחלה. לאחר החלמתו מונה באוגוסט 1942 למפקד בית הספר לשריון בקרמפניץ. ב-1 באפריל 1943 הועלה לדרגת גנרל לויטננט, וב-31 במאי 1943 מונה שוב למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-4, שהייתה חלק מקורפוס הפאנצר ה-47 במסגרת ארמיית הפאנצר השנייה, ולאחר מכן השתתף עימה בקרב קורסק כעתודת הארמייה התשיעית, ועל פעולותיו בקרב קיבל ב-22 באוגוסט 1943 תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. בספטמבר הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד קורפוס הפאנצר ה-56 במסגרת הארמייה השנייה. ב-15 בינואר 1944 פרש פון זאוקן לחופשה קצרה, וב-31 בינואר קיבל תוספת חרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-5 בפברואר 1944 מונה שוב למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-4, שהייתה חלק מקורפוס הפאנצר ה-56 ולאחר מכן חלק מקורפוס הפאנצר ה-41 במסגרת הארמייה התשיעית. באפריל הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד קורפוס הפאנצר ה-56 במסגרת הארמייה השנייה, ובמאי הועברה הדיוויזיה לקבוצת ארמיות דרום אוקראינה כעתודת ארמיית הפאנצר הרביעית.
ב-31 במאי 1944 מונה פון זאוקן למפקד קורפוס הפאנצר ה-3, שהיה חלק מארמיית הפאנצר הראשונה במסגרת קבוצת ארמיות צפון אוקראינה, וב-29 ביוני 1944 מונה למפקד קורפוס הפאנצר ה-39, שהיה חלק מהארמייה הרביעית ובהמשך חלק מהארמייה התשיעית ומארמיית הפאנצר השלישית במסגרת קבוצת ארמיות מרכז, ופיקד עליו במהלך מבצע בגרטיון. ב-1 באוגוסט 1944 הועלה פון זאוקן לדרגת גנרל חיל השריון, ובמהלך החודש הצליח לבלום את התקדמות הרוסים לפני ורשה, וב-28 בספטמבר 1944 מונה למפקד קורפוס הפאנצר גרוסדויטשלנד, שהייתה חלק מארמיית הפאנצר הרביעית במסגרת קבוצת ארמיות ויסלה. בינואר 1945 לחם פון זאוקן עם הקורפוס שבפיקודו בניסיון לבלום את מתקפת ויסלה-אודר הרוסית, והצליח לחלץ את הכוח בפיקוד ולטר נהרינג, אך ב-11 בפברואר 1945 הודח מתפקידו עקב אמירותיו על חוסר התועלת שבהמשך הלחימה.
בתחילת מרץ 1945 היטלר הדיח את גנרל־אוברסט ולטר וייס מפיקוד הארמייה השנייה שהייתה מכותרת בפרוסיה המזרחית באותה העת, ומינה את פון זאוקן כמחליפו. ב-12 במרץ 1945 הוא זומן לקנצלרית הרייך לקבלת המינוי. בפגישתו עם היטלר, הפר כמה קודים שנכפו על הצבא מאז עליית הנאצים ומאז קשר העשרים ביולי: פון זאוקן הצדיע לפיהרר בהצדעה צבאית רגילה תוך כדי שלא הסיר את המונוקול מעינו, בעוד שידו השנייה נחה על סיף הפרשים שלו שלא טרח להפקיד לפני הפגישה, שכן נאסר על קציני ורמאכט לשאת כלי נשק בסביבת היטלר. במעמד המינוי, היטלר אמר לגנרל שעליו לדווח לגאולייטר של דנציג אלברט פֵרסטֶר, וכן לקבל ממנו פקודות. פון זאוקן, שבא מרקע אריסטוקרטי פרוסי ובז לנאצים, השיב "מר היטלר, אין לי שום כוונה להעמיד את עצמי תחת פיקודו של איזה גאולייטר." במעשה זה הגנרל לא רק סתר את פקודתו של היטלר, אלא שגם פנה אליו בפניית "הר" במקום "מיין פיהרר". למרות כל זאת, היטלר נסוג בפניו, והתיר לו לפקד לבדו, ללא פרסטר.[1] ב-7 באפריל שונה שם הארמייה לארמיית מזרח פרוסיה, וב-8 במאי קיבל פון זאוקן תוספת יהלומים לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-9 במאי נכנע פון זאוקן יחד עם שרידי כוחותיו, ונלקח לשבי הרוסי.
לאחר המלחמה
פון זאוקן שוחרר מהשבי רק בשנת 1955. לאחר שחרורו התגורר בעיר פולאך ליד מינכן, עד למותו ב-27 בספטמבר 1980, והוא בן 88 שנים.
לקריאה נוספת
- קורנליוס ראין: הקרב האחרון, הוצאת א. לוין -אפשטיין
קישורים חיצוניים
- דיטריך פון זאוקן באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
הערות שוליים
- ^ אנטוני ביוור, תרגום: עמנואל לוטם, פומרניה וראשי הגשר על האודר, נפילת ברלין 1945, ראשון לציון: ידיעות ספרים, 2021, עמ' 148
- גנרלים בוורמאכט
- מעוטרי צלב הברזל
- מעוטרי צלב האבירים עם עלי אלון, חרבות ויהלומים
- מעוטרי עיטור בית הוהנצולרן
- מפקדי ארמיות גרמניות במלחמת העולם השנייה
- מפקדי גייסות גרמניה במלחמת העולם השנייה
- חיילי הרייכסווהר
- אנשי צבא גרמנים במלחמת העולם הראשונה
- גרמנים שנשבו במלחמת העולם השנייה
- מפקדי הארמייה השנייה (ורמאכט)
- גרמנים שנולדו ב-1892
- גרמנים שנפטרו ב-1980