דייוויד הורוביץ (סופר)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דייוויד הורוביץ
דייוויד הורוביץ - נואם ב-CPAC, וועידת השמרנים האמריקאים השנתית - 2011
דייוויד הורוביץ - נואם ב-CPAC, וועידת השמרנים האמריקאים השנתית - 2011

דייוויד הורוביץ (באנגלית: David Joel Horowitz, נולד ב-10 בינואר 1939) הוא היסטוריון, סופר, פובליציסט ועורך יהודי אמריקאי נאו-קונסרבטיבי, מראשי המתנגדים לאסלאם הרדיקלי בארצות הברית[1]. מבקריו מתארים אותו כשמרן-פרובוקטיבי[2][3][4].

קורות חיים

הורוביץ נולד ב-1939, ברובע קווינס של ניו יורק, בחלק העשיר יותר של הרובע - פורסט הילס, סביבה שרובה היה יהודי. יש לו אחות אחת. הוריו, פיל ובלאנש הורוביץ, יהודים, חברי המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית וסטליניסטים מובהקים, היו שניהם מורים בבית ספר תיכון. הורוביץ תיאר לימים את החינוך שקיבלו שני הילדים, מהוריהם, בספרו כיצד נאסר עליהם לראות בביתם סרטי נוער רגילים. במקום דוריס דיי ורוק הדסון הם נאלצו לדבריו, לראות סרטי תעמולה סובייטיים. באופן טבעי היה גם הורוביץ בצעירותו בעל דעות שמאליות מאוד, והחל מגיל 17 היה לאחד מדובריו המובהקים של השמאל החדש של ארצות הברית.

ב-1959 סיים הורביץ תואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת קולומביה, ובאותה שנה גם נישא לאשתו הראשונה אליסה (לבית קראוטהאמר), אם ארבעת ילדיו (הוא התגרש ונישא שוב עוד שלוש פעמים. נשוי כיום לאשתו הרביעית אפריל לבית מלוויין).

הורוביץ המשיך ללמוד וסיים תואר שני באותו מקצוע באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ולאחר מכן עבר לבריטניה לכמה שנים. הוא היה פעיל בתקופה זו בקרן ברטראנד ראסל לשלום, שנוסדה ב-1963 ופעלה כנגד הפצת הנשק הגרעיני (בעיקר במערב) והחל מ-1965 החל יחד עם הקרן בפעילות נמרצת כנגד המעורבות האמריקאית במלחמת וייטנאם.

עורך ירחון שמאל ואיש "הפנתרים השחורים"

בינואר 1968 חזר הורוביץ לארצות הברית והיה לאחד מעורכיו של ירחון השמאל "Ramparts", נושא הדגל של הפעילות כנגד מלחמת וייטנאם. אחד מבעלי הירחון באותה עת היה מרטין פרץ, יהודי אמריקאי אחר, שהפך עם השנים לנאו-קונסרבטיבי. הורוביץ גם שיתף פעולה באותה תקופה, עם הפנתרים השחורים ועם אחד ממנהיגיהם החשובים ביותר, יואי פ. ניוטון.

בניגוד לרבים מחבריו לדעה לאחר מכן, יהודים אמריקאים נאו-קונסרבטיבים כמו נורמן פודהורץ עורך קומנטרי ואחרים, מסעו של הורוביץ על פני המפה הפוליטית האמריקאית, ימינה, לא החל בעקבות יחסו של השמאל החדש למדינת ישראל אחרי מלחמת ששת הימים. הוא המשיך לדבוק בשמאל הקיצוני גם לנוכח גילויי האנטישמיות שהופגנו בקרבו ורק בראשית 1975 החלו דעותיו להשתנות ימינה. את השינוי בדעותיו הוא מתאר בספר זיכרונותיו מ-1997, "Radical Son: A Generational Odyssey" (הוצאת The Free Press). עם זאת, כלפי חוץ הוא החל להפגין את השינוי הזה רק ב-1985, כעשור שנים אחר כך. לדברי הורוביץ בספרו האוטוביוגרפי, המאורע שהחל את השינוי בדעותיו היה הרצח של בטי ואן פטר, מנהלת חשבונות בתנועת הפנתרים השחורים, בדצמבר 1974. היה זה הורוביץ שהכניס אותה לתנועה, והוא האשים את אליין בראון, ממנהיגות התנועה, ברציחתה, בעזרת חברי פנתרים שחורים נוספים, משום שניסתה לפרסם מעשי שחיתות בתנועה. לא בראון ולא אף אחד אחר מחברי התנועה הואשם או הורשע במעשה, ולטענת ה-FBI מסמכי החקירה שעסקו ברצח הושמדו[5], אך הורוביץ היה משוכנע באשמת מנהיגי התנועה והוא תולה כיום באירוע זה את תחילת השינוי בדעותיו[6].

נאו-קונסרבטיבי ולוחם באסלאם הרדיקלי

הורוביץ חשף ברבים את תובנותיו הפוליטיות החדשות במאמר שכתב באביב 1985, יחד עם שותפו מזה שנים רבות, עוד בתקופת היותם יחדיו ממנהיגי השמאל ומעורכי Ramparts, הסופר פיטר קולייר. המאמר נקרא "Goodbye to All That", הוא הופיע בוושינגטון פוסט ובו הסבירו שני אנשי השמאל לשעבר, מדוע הצביעו ומדוע הם תומכים בנשיא ארצות הברית רונלד רייגן.

ב-1988 הקימו הורוביץ וקולייר מרכז חשיבה קונסרבטיבי הנקרא כיום "מרכז החירות של דייוויד הורוביץ" - "David Horowitz Freedom Center"‏[7]. המרכז הזה הוציא לאור בשעתו ירחון בשם "Heterodoxy magazine", אשר הורוביץ וקולייר היו עורכיו. כיום, המרכז פעיל בעיקר באינטרנט. הוא מוציא לאור מגזין אינטרנטי בשם "FrontPage Magazine"[8], שהעורך שלו הוא הורוביץ עצמו, מנהל אתרים, שבין הידועים שבהם "Students for Academic Freedom", שמטרתו ליצור איזון בין שמאל לימין באוניברסיטאות האמריקאיות וכן בלוגים שונים, שהידוע שבהם הוא "Jihad Watch" של רוברט ספנסר[9].

דעותיו

הורוביץ טוען בין השאר, שהשמאל הקיצוני תומך באסלאם הרדיקלי, בין במתכוון ובין שלא במתכוון וכי מוחמד קרא להשמיד את היהודים. הוא יזם ב-2007, ביותר מ-100 קמפוסים בארצות הברית, שבוע מודעות ל"אסלאמו-פשיזם" - "Islamo-Fascism Awareness Week" וב-2008 יזם שבוע "עצירת הג'יהד בקמפוס" - "Stop the Jihad on Campus"‏[10][11]. הוא תומך בישראל בצורה נלהבת, טוען שירדן היא המדינה הפלסטינית ומתנגד ל"פתרון שתי המדינות".

ספריו

כאיש שמאל

  • Student: The Political Activities of the Berkeley Students (New York: Ballantine Books, 1962)
  • Empire and Revolution: A Radical Interpretation of Contemporary History (1969) מסת"ב 0-394-70856-3
  • Corporations and the Cold War, edited, and with introduction (Monthly Review, 1970) מסת"ב 0-85345-160-5
  • The Free World Colossus: A Critique of American Foreign Policy in the Cold War (1971) מסת"ב 0-8090-0107-1

בלתי פוליטי (חלק בשיתוף עם פיטר קולייר - Peter Collier)

  • The First Frontier: The Indian Wars and America's Origins, 1607-1776 (1978) מסת"ב 0-671-22534-0
  • The Rockefellers: An American Dynasty (New York: Holt, Rinehart and Winston, 1976) מסת"ב 0-03-008371-0
  • The Kennedys: An American Drama (New York: Summit Books/Simon & Schuster, 1985) מסת"ב 0-671-44793-9
  • The Fords: An American Epic (New York: Summit Books/Simon & Schuster, 1987) מסת"ב 0-671-66951-6
  • The Roosevelts: An American Saga, Simon & Schuster (1994) מסת"ב 978-0-684-80140-7
  • Cracking of the Heart, Regnery Press, 2009, מסת"ב 978-1-59698-103-4

נאו-קונסרבטיבי

  • Second Thoughts: Former Radicals Look Back at the Sixties, ed. by Peter Collier and David Horowitz (Lanham, MD: Madison Books, 1989) מסת"ב 0-8191-7148-4
  • Destructive Generation: Second Thoughts About the '60s, by Peter Collier and David Horowitz (New York: Summit Books/Simon & Schuster, 1989) מסת"ב 0-671-66752-1
  • Radical Son: A Generational Odyssey (New York: The Free Press, 1997) autobiography מסת"ב 0-684-82793-X
  • The Race Card: White Guilt, Black Resentment, and the Assault on Truth and Justice (Prima Lifestyles, 1997) מסת"ב 0-7615-0942-9
  • Hating Whitey: and Other Progressive Causes (Spence Publishing, 1999) מסת"ב 1-890626-21-X
  • The Politics of Bad Faith: The Radical Assault on America’s Future (Free Press, 2000) מסת"ב 0-684-85679-4
  • The Art of Political War And Other Radical Pursuits (Spence Publishing, 2000) מסת"ב 1-890626-28-7
  • How to Beat the Democrats and Other Subversive Ideas (Spence Publishing, 2002) מסת"ב 1-890626-41-4
  • Uncivil Wars: The Controversy Over Reparations For Slavery (2002) מסת"ב 1-893554-44-9
  • Left Illusions: An Intellectual Odyssey (Spence Publishing, 2003) מסת"ב 1-890626-51-1
  • Unholy Alliance: Radical Islam and the American Left (Regnery Publishing, 2004) מסת"ב 0-89526-076-X
  • The Anti-Chomsky Reader with Peter Collier (Encounter Books, 2004) מסת"ב 1-893554-97-X
  • The End Of Time (2005) מסת"ב 1-59403-080-4
  • The Professors: The 101 Most Dangerous Academics in America (Regnery Publishing, 2006) מסת"ב 0-89526-003-4
  • Shadow Party: How George Soros, Hillary Clinton, and Sixties Radicals Seized Control of the Democratic Party (Thomas Nelson Books, 2007) מסת"ב 1-59555-103-4
  • Indoctrination U:The Left's War Against Academic Freedom (Encounter Books, 2007) מסת"ב 1-59403-190-8

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי עדות מתנגדיו, הוא אחד מ-10 האנשים הכי מסוכנים לאסלאם בארצות הברית, 21 ביולי 2011, באתר AlterNet
  2. ^ Salon.com News | Who's afraid of the big, bad Horowitz?, ‏2007-01-03
  3. ^ "Into the Mainstream". Southern Poverty Law Center (באנגלית). נבדק ב-2018-10-26.
  4. ^ David Horowitz Provokes Extreme Response with Anti-Arab Remarks, www.independent.com (באנגלית)
  5. ^ Betty Van Patter, FBI Docs (באנגלית) (ארכיון)
  6. ^ 13 באפריל 1997, ריאיון עם דייוויד הורוביץ לרגל צאת ספרו האוטוביוגרפי
  7. ^ אתר מרכז החירות של דייוויד הורוביץ
  8. ^ אתר המגזין
  9. ^ הבלוג של ספנסר
  10. ^ 24 באוגוסט 2008, באתר "אל ג'זירה"
  11. ^ 17 באוקטובר 2007, באתר Terrorism Awareness Project
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דייוויד_הורוביץ_(סופר)&oldid=1994159"