דיפנהידראמין
| שם IUPAC | |
|---|---|
| 2-(diphenylmethoxy)-N,N-dimethylethanamine | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| ברונכו D, ברונכולט פלוס, דקסמול PM, אופטריל, אקמול לילה ועוד | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C17H21NO |
| מסה מולרית | 255.355 g/mol |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| הפרשה | 6% דרך שתן, 94% דרך צואה |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | Over-the-counter |
| מזהים | |
| PubChem | 3100 |
דיפנהידרמין הוא נוגד היסטמינים המשמש בעיקר לטיפול באלרגיות. כמו כן הוא משמש לטיפול בנדודי שינה, סימפטומים של הצטננות, רעד בפרקינסון ובחילות. הוא ניתן לנטילה דרך הפה, בהזרקה לתוך הווריד, והזרקה לתוך השריר. אפקט מקסימלי הוא בדרך כלל שעתיים לאחר נטילה, וההשפעה יכולה להימשך עד שבע שעות.[1]
תופעות לוואי נפוצות כוללות ישנוניות, קואורדינציה לקויה, וקלקול קיבה. השימוש בו אינו מומלץ לתינוקות. אין סיכוי לנזק בנטילה במהלך ההריון, עם זאת, אין להשתמש במהלך הנקה.[2] דיפנהידרמין הוא נוגד היסטמינים דור ראשון מסוג H1 ועובד על ידי חסימת השפעות מסוימות של היסטמינים.
דיפנהידרמין נוצר על ידי גורג ריויצאל ונכנס לשימוש מסחרי ב-1946 והוא זמין כתרופה גנרית. מחיר סיטונאי ב-2014 הוא כסנט אמריקאי אחד לכל מנה.
שימוש למטרות הנאה קיים גם הוא, זאת משום שבכמויות גדולות נטילת דיפנהידרמין יכולה לגרום להזיות.
שימושים רפואיים
אלרגיות
דיפנהידרמין הוא יעיל בטיפול כנגד אלרגיות.[3]
על ידי הזרקה הוא משמש לעיתים קרובות בנוסף לאפינפרין עבור אנפילקסיס.[4] השימוש בו לצורך זה לא נחקר עד 2007.[5] השימוש בו מומלץ רק לאחר שהסימפטומים החריפים השתפרו.
צורות שונות של דיפנהידרמין זמינות, כולל קרמים, ג'לים, ותרסיסים. אלה משמשים כדי להקל על גירוד, ומונעות תגובות מערכתיות (למשל, נמנום) מאשר נטילה דרך הפה.
הפרעות תנועה
דיפנהידרמין משמש לטיפול במחלת הפרקינסון.[6]
שינה
בגלל השפעתו המרגיעה, דיפנהידרמין נמכר כעזר נגד לנדודי שינה. דיפנהידרמין יכול לגרום לתלות פסיכולוגית נמוכה.[7] דיפנהידרמין יכול לגרום להרגעה ומשומש גם בתור טיפול בחרדות.[8]
בחילות
דיפנהידרמין יש גם יכולת לטיפול נגד בחילות, ובחילות שנגרמות מורטיגו.[9]
קישורים חיצוניים
- דיפנהידראמין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "Diphenhydramine Hydrochloride". Drugs.com. American Society of Health-System Pharmacists. 6 בספטמבר 2016. נבדק ב-28 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Diphenhydramine Pregnancy and Breastfeeding Warnings". Drugs.com. נבדק ב-28 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Banerji, A; Long, AA; Camargo CA, Jr (2007). "Diphenhydramine versus nonsedating antihistamines for acute allergic reactions: a literature review". Allergy and asthma proceedings : the official journal of regional and state allergy societies. 28 (4): 418–26. doi:10.2500/aap.2007.28.3015. PMID 17883909.
- ^ Young WF (2011). "Chapter 11: Shock". CURRENT Diagnosis and Treatment Emergency Medicine,. LANGE CURRENT Series (Seventh ed.). McGraw-Hill Professional. ISBN 0-07-170107-9.
- ^ Sheikh, A; ten Broek, Vm; Brown, SG; Simons, FE (24 בינואר 2007). "H1-antihistamines for the treatment of anaphylaxis with and without shock". The Cochrane database of systematic reviews (1): CD006160. doi:10.1002/14651858.CD006160.pub2. PMID 17253584.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Aminoff MJ (2012). "Chapter 28. Pharmacologic Management of Parkinsonism & Other Movement Disorders". Basic & Clinical Pharmacology (12th ed.). The McGraw-Hill Companies, Inc. pp. 483–500. ISBN 978-0-07-176401-8.
- ^ Kristi Monson; Arthur Schoenstadt (8 בספטמבר 2013). "Benadryl Addiction". eMedTV.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Risk of abuse of diphenhydramine in children and adolescents with chronic illnesses". J. Pediatr. 133 (2): 293–5. באוגוסט 1998. doi:10.1016/S0022-3476(98)70240-9. PMID 9709726.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Zachary Flake; Robert Scalley; Austin Bailey (1 במרץ 2004). "Practical Selection of Antiemetics".
{{cite web}}: (עזרה)
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
