דניאל מושקוביץ
דניאל (יז'י) מושקוביץ (בפולנית: Daniel Moszkowicz, 1905 - אוגוסט 1943) היה סמל יהודי בצבא הפולני ופעיל קומוניסטי. מראשי הארגון האנטי פשיסטי בגטו ביאליסטוק, סגנו של מרדכי טננבוים. מושקוביץ לקח חלק מרכזי במרידה בגטו כנגד הגרמנים. לאחר דיכוי המרידה התאבד יחד עם טננבוים.
ראשית חייו
דניאל מושקוביץ נולד בוורשה בשנת 1905. הוא שירת בצבא הפולני בדרגת סמל באגף האספקה. בזמן שירותו הצבאי עסק גם בפעילות קומוניסטית לא חוקית. בשנת 1931 ארגן את בריחתם של מנהיגים קומוניסטיים פולנים, ששהו באותה העת כאסירים בבית החולים בכלא פולני. מושקוביץ נתפס, נאסר ונשלח למחנה הריכוז הפולני ברזה קרטוסקה, שם עונה תקופה ממושכת עד שהשתחרר מהכלא, חולה במחלת השחפת.[1]
בגטו ביאליסטוק
בשנת 1939, עם כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית, הועבר מושקוביץ לגטו ביאליסטוק. על אף מחלתו, בסוף שנת 1941 הצטרף לוועד ההנהלה של הארגון הצבאי האנטי-פשיסטי (אנ') בגטו בעזרתו של העסקן הקומוניסטי הפולני, אנטוני יעקבובסקי, שהצליח לחדור לתוך הגטו. בתחילת פעילותו, סייע הארגון האנטי פשיסטי לשבויים סובייטים, ובמרוצת הזמן הורחבה תוכנית הפעולה של הארגון במטרה להקים קבוצות פרטיזנים ולהקים רשת תאי התנגדות בתוך הגטו ומחוצה לו.[2]
תכנון המרד
בפברואר 1943 התרחשה האקציה הראשונה בגטו. מרדכי (תמרוף) טננבוים, שפיקד על התנועות החלוציות, הסיק כי יהיו עוד אקציות ולכן ניצל את הרגיעה היחסית לשם הכנת המרד בו ייקחו חלק הארגון האנטי-פשיסטי והארגונים הציוניים.[3] בחודש יולי 1943 נפוצה בגטו שמועה שהגרמנים מתכוונים לחסל בקרוב את אחד מבין שני הגטאות הגדולים שנשארו בפולין, לודז' וביאליסטוק, וכי לביאליסטוק עומדת להגיע ועדה חשובה שתכריע את גורל הגטו. בסוף יולי 1943, הארגון האנטי פשיסטי והמחנה הציוני דנו בשיתוף פעולה פוליטי צבאי. הוחלט כי מושקוביץ, יחד עם שלושה חברים נוספים, י. קאווה, ש. יעקובוביץ ול. מנדלבליט, ינהלו את המשא ומתן עם הגוש הציוני. עוד הוחלט כי מושקוביץ ימונה למפקד ההגנה של הגוש הקומוניסטי בתחום הגטו. [4][5]
הארגון האנטי פשיסטי הציע שיתוף פעולה אך ורק אם הם ילחמו גם בגזרה הפרטיזנית. על אף הסתייגויות הגוש הציוני, קיבל טננבויים את ההצעה. מושקוביץ לא קיבל את עמדת הארגון האנטי פשיסטי והאמין שיש לבצע פעולות נקם רק בתוך הגטו. בין הארגונים הוחלט כי טננבויים, כמייצג הגוש הציוני, יהיה יושב הראש ומפקד הארגון המאוחד ומושקוביץ, כמי שייצג את הגוש הקומוניסטי האנטי פשיסטי, יהיה סגנו וממלא מקומו.[6]
בלילה שבין 15 ל-16 באוגוסט 1943, בשעה שתיים אחרי חצות, הוקף הגטו בחיילים גרמנים לקראת פינוי וחיסול הסופי של גטו ביאליסטוק. כשהתברר למורדים שהגרמנים מתכוונים לחסל את הם החלו בהכנות למרד. טננבוים ומושקוביץ ועוד מספר פעילים, קראו ליושבי הגטו להצטרף למרד. אך לא הייתה היענות מצדם.[7]
בזמן המרד מושקוביץ' וטננבוים נותרו במטה. קיימות שתי גרסאות בנוגע לשעותיהם האחרונות. הם פינו את היהודים ששרדו לבית החולים וחזרו לעמדותיהם שבמטה, שם גרמנים הקיפו אותם, והם שמו קץ לחייהם. לפי גרסה אחרת, שמו קץ לחייהם בבניין בית החולים עצמו לאחר פינוי היהודים הפצועים. שאר לוחמי המרד ושאר יושבי הגטו נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה ורק מספר קטן של לוחמים הצליח לחדור ליערות, שם המשיכו בלחימה בשורות הפרטיזנים.[8]
הערות שוליים
- ^ נינה טננבוים-בקר, האדם והלוחם : מרדכי טננבוים-תמרוף, גיבור הגיטאות, יד ושם, 1974, עמ' 197
- ^ נינה טננבוים-בקר, האדם והלוחם : מרדכי טננבוים-תמרוף, גיבור הגיטאות, יד ושם, 1974, עמ' 144-145
- ^ נינה טננבוים-בקר, האדם והלוחם : מרדכי טננבוים-תמרוף, גיבור הגיטאות, יד ושם, 1974, עמ' 180-181
- ^ שרה בנדר, מול מוות אורב, עם עובד, 1997, עמ' 264-265
- ^ נינה טננבוים-בקר, האדם והלוחם : מרדכי טננבוים-תמרוף, גיבור הגיטאות, יד ושם, 1974, עמ' 197-198
- ^ נינה טננבוים-בקר, האדם והלוחם : מרדכי טננבוים-תמרוף, גיבור הגיטאות, יד ושם, 1974, עמ' 198,183-184, 217-219
- ^ נינה טננבוים-בקר, האדם והלוחם : מרדכי טננבוים-תמרוף גיבור הגיטאות, יד ושם, 1974, עמ' 232-235
- ^ נינה טננבוים-בקר, האדם והלוחם : מרדכי טננבוים-תמרוף, גיבור הגיטאות, יד ושם, 1974, עמ' 236-253
