דניס ססו-נגוסו
 |
דניס ססו-נגוסו (בצרפתית: Denis Sassou-Nguesso, נולד ב-1943) הוא פוליטיקאי מהרפובליקה של קונגו המשמש כנשיא המדינה מאז שנת 1997. בעבר היה נשיא גם בשנים 1979–1992.
במהלך תקופתו הראשונה כנשיא, עמד בראש משטר חד-מפלגתי במשך 12 שנים, עד שהוועידה הלאומית (הפרלמנט) החליטה על לקיחת סמכויותיו והפיכת תפקיד הנשיא לתפקיד סמלי בלבד. הוא נוצח בידי פרופסור פסקל ליסובה בבחירות שנה לאחר מכן. הוא עמד בראש האופוזיציה במשך 5 שנים וחזר לשלטון באוקטובר 1997, אחרי שמליציות שלו הדיחו את הנשיא ליסובה והובילו למלחמת אזרחים בת ארבעה חודשים, שבמהלכה נהרגו עשרות אלפי אזרחים. הוא נבחר שוב בבחירות בשנת 2002 ו-2009. בשנת 2015 העביר במשאל עם תיקון למבוא החוקה אשר מאפשר לו להתמודד לעוד קדנציה. הוא נבחר מחדש בבחירות שנערכו בשנת 2016.
ביוגרפיה
נולד בצפון המדינה בשנת 1943. התגייס לצבא בשנת 1960, קצת לפני שהמדינה קיבלה עצמאות. הוא יועד לקבל הכשרה באלג'יריה ובצרפת ולאחר ההכשרה להצטרף לגדוד הצנחנים המובחר של קונגו. בתחילת שנות ה-60 פיתח עמדות סוציאליסטיות ולקח חלק בהפיכה הצבאית שנערכה בשנת 1968. בדצמבר 1969 ייסד את מפלגת העבודה הקונגולזית (PCT). בשנת 1970 הפך לראש סגל האבטחה של מועצת הנשיאות. ב-16 במרץ 1977 הנשיא נגואבי חוסל. מועצה בת 11 חברים שהיו אנשי צבא השתלטה על המדינה בהנהגת יואכים יהומבי-אופנגו. בשנת 1979 התרחשה עוד הפיכה וססו-נגוסו מונה לנשיא ב-27 במרץ, לאחר שהוועד של מפלגת העבודה אישרה את המינוי.
הקדנציה הראשונה כנשיא
בתחילת הקדנציה ססו-נגוסו ניהל משא ומתן על הלוואות מקרן המטבע הבינלאומית ואפשר למשקיעים זרים מצרפת ומאמריקה לקיים פעולות שאיבת נפט ומינרלים חיוניים מקונגו. הוא גם נסע למוסקבה בשנת 1981 במטרה לחתום על הסכם ידידות של עשרים שנה עם ברית המועצות. בכינוס קונגרס ה-PCT שהתרחש בסוף יולי 1984 הוא נבחר לקדנציה נוספת כנשיא הוועד המרכזי של המפלגה וכנשיא הרפובליקה. בשנים 1986–1987 היה נשיא ארגון אחדות אפריקה. בסוף שנת 1987 התמודד עם ניסיון הפיכה בצפון המדינה אשר נכשל בסופו של דבר. בסוף יולי 1989 הוא נבחר להמשיך בתפקידו. קריסת מסך הברזל וסוף המלחמה הקרה גרמו לססו-נגוסו להוביל תהליכים של ליברליזציה כלכלית והפחתת מעורבותה של המדינה במשק.
בפברואר - יוני התקיים כנס ארצי (אשר היה בעל נוכחות אופוזיציונרית רבה), בה הוחלט על הגבלה עמוקה של הנשיאות ועל הקמת ממשלת מעבר, עד קיום בחירות בשנת 1992. כוחו של ססו-נגוסו היה כה מוגבל, עד כדי כך שהיה צריך אישור של ממשלת המעבר בכל פעם שרצה לצאת מהמדינה.
בבחירות שנערכו ביוני - יולי 1992, מפלגת העבודה קיבלה רק כ-18 מושבים מתוך 125, והייתה לשישית בגודלה. בבחירות לנשיאות שנערכו באוגוסט של אותה השנה, ססו-נגוסו הפסיד בסיבוב הראשון לאחר שהגיע למקום השלישי עם 17% מהקולות. בסיבוב השני פסקל ליסובה ניצח עם 61% מהקולות והתמנה לנשיא. תקופת שלטונו של ליסובה התאפיינה בחוסר יציבות ועימותים רבים.
במאי 1997 החלו עימותים אלימים באוואנדו בין תומכיו של יואכים יהומבי-אופנגו לבין תומכיו של ססו-נגוסו. לאחר שהשלטונות ניסו לעצור שני גברים שהיו מעורבים בעימותים אלו, פרצה מלחמת אזרחים. ססו- נגוסו, הנעזר בכוחות מאנגולה, ניצח לבסוף במלחמה, והושבע לנשיא ב-25 באוקטובר. שנתיים לאחר מכן נחתמו חוזי שלום עם גורמי אופוזיציה ותוכננו בחירות לשנת 2002, למרות שלא כל האופוזיציה חתמה על ההסכמים. בבחירות, שנערכו ב-10 במרץ 2002, ססו-נגוסו ניצח עם כ-90% מהקולות, לאחר שהמועמדים הבולטים ביותר באופוזיציה היו מנועים מהתמודדות. מועמד אחר הסיר את מועמדותו כמספר ימים לפני הבחירות, בטענה שהתוצאות יהיו מבוימות. באותה השנה אורה חוקה המאריכה את קדנציית הנשיאות מחמש שנים לשבע שנים. הוא הושבע מחדש ב-14 באוגוסט. שימש כנשיא האיחוד האפריקאי בשנים 2006–2007. בשנת 2009 נבחר שוב לתפקיד עם 78.61% מהקולות.
ססו-נגוסו הוא קתולי.
קישורים חיצוניים
- דניס ססו-נגוסו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
