דקימאטיו
.jpg)
דקימאטיו (בלטינית: decimatio) הייתה שיטת ענישה קולקטיבית בצבא הרומי, לפיה הוצא להורג חייל אחד מתוך כל תוך עשרה. העונש ננקט ביחידה צבאית, שהיו בה מקרי מרד, נטישה או שנחלה מפלות עקב מורך לב. והיו בו ניסיון לאזן בין ביצוע עבירות חמורות לבין התמודדות עם מספר רב של עבריינים. פירוש המילה הוא "נטילת החלק העשירי", מן decimus - עשירי.
השיטה
יחידה צבאית בצבא הרומי אשר נדונה לענישה שכזו, חולקה לקבוצות בנות עשרה חיילים. אחד החיילים מהקבוצה נבחר בהגרלה והוצא להורג על ידי תשעת חבריו הנותרים, לעיתים קרובות ברגימה באבנים או במכות אלה. לאחר מכן נדונו חבריו להישאר מחוץ למחנה, ללא ההגנה של המחנה, וקיבלו לחם שעורה במקום חיטה. היות שהקורבן נבחר בהגרלה, הסיכון ליפול בו היה על כלל החיילים ללא הבחנה בדרגה או באומץ לבם האישי.
התיעוד המוקדם ביותר של מקרה כזה שאירע ב-471 לפנה"ס, נרשם על ידי ההיסטוריון טיטוס ליוויוס. ההיסטוריון היווני פוליביוס מתאר את השיטה כפי שהייתה נהוגה בתחילת המאה ה-3 לפנה"ס: כאשר היו מקרים שנדרשה ענישה של יחידות צבאיות גדולות, העדיפו מפקדיה להעניש רק מעטים. זה נעשה כך שנבחרה רק קבוצה קטנה יחסית של חיילים, כמה עשרות לכל היותר, כך שהנבחרים ייצגו את מקרי הפחדנות שאירעו ביחידה כולה.[1].
הערות שוליים
- ^ פוליביוס, היסטוריה, ספר שישי, 38.
