פחד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פחד הוא תחושה רגשית ופיזיולוגית לא נעימה, הקיימת לעיתים אצל בני אדם ובעלי חיים, הנגרמת כתוצאה מחשיפה לגירוי חיצוני מסוכן או מאיים (פיזית או מנטלית). למשל, פחד למראה חיה מסוכנת.
ככל שהגירוי החיצוני הוא בלתי צפוי וגדול יותר - תחושת הפחד חזקה יותר. לפחד תפקיד מרכזי בשרידותו של האדם או בעל החיים, והוא משמש כאמצעי להרחקתו מהסכנה הנשקפת לחייו, ואף מהווה גורם המונע להיכנס מלכתחילה למצבים מסוכנים. עם זאת פחד יכול להגביל את תפקודו של האדם, ואת מרחב העשייה והפעילות שלו.

במישור הפיזי הפחד גורם להעלאת הורמון האדרנלין ומביא לתופעות אופייניות כמו הרחבת האישונים, הגברת קצב פעימות הלב, צמרמורת, העלאת לחץ הדם והרחבת כלי הדם אל השרירים כל זאת כדי להכין את מערכות הגוף להתמודדות פיזית אפשרית עם האיום או הסכנה. תגובה התנהגותית לתחושת הפחד היא בריחה מאזור הסכנה, החזרת מלחמה, או קיפאון ושיתוק במטרה להסתוות, כאשר שתי האופציות הראשונות אינן אפשריות.

תאוריות רבות ניסו להסביר את הגורם לפחד. הזרם ההתנהגותי-קוגניטיבי סבור שתחושת הפחד נרכשת כתוצאה מניסיונות שליליים עם הגורם המפחיד (למשל: נשיכת כלב בילדות), או גורם דומה לו, או שהאדם ראה או שמע שמישהו אחר ניזוק מהגירוי המפחיד. אפשרות נוספת לרכישת פחד על פי זרם זה, היא מצב שבו גירוי אחר מופיע עם גירוי מפחיד מלכתחילה, ואז מתבצעת העתקה של התייחסות אל הגירוי השני שנחשב למפחיד. התאוריות הפסיכודינאמיות מסבירות פחד על ידי תסביכים לא פתורים, כאשר מקור הפחד מזכיר אותם בדרך סמלית.

הבסיס הביולוגי לפחד

חתול מפוחד: חתולים בדרך כלל מקמרים את גבם כשהם במצבי לחץ

גירוי אמוציונלי שנקלט מגיע אל התלמוס הסנסורי. בו-זמנית נשלחים מהתלמוס מסרים אל שני אזורים מרכזיים אחרים: הקורטקס והאמיגדלה. אם המסר חזק מאוד, האמיגדלה תגיב מהר יותר מאשר הקורטקס ולכן תהיה הרגשה מהירה יותר ללא פיענוח קוגניטיבי. מהאמיגדלה נשלח מסר אל ההיפותלמוס, וההיפותלמוס מתחיל שרשרת של פעולות שסופה עוררות של מערכת העצבים האוטונומית וכניסה למצב הילחם או ברח.

במקביל, קיים גם מעבר עצבי שהוא יותר קוגניטיבי. התלמוס הסנסורי שולח מסרים אל הקורטקס הסנסורי הפרונטלי, שאחראי על עכבה של התנהגות ושיפוט. הקורטקס שולח מסר אל ההיפוקמפוס, המסייע בפרשנות של הגירוי האמוציונאלי. הוא מתמחה בתפיסה מרחבית, הוא יודע למקם את הגירוי הנקלט בזמן או במרחב, והוא מכניס את האירוע המפחיד הזה להקשר הנכון ועוזר לפרשנות. דבר זה נעשה בעזרת זיכרונות שונים הקיימים בזיכרון. האמיגדלה יכולה ללמוד דברים. היא מרחיבה את הידע שלה, היא מסוגלת ללמוד (על ידי יצירה של שבילים עצביים מסוימים) ולהגיב בהתאם.

לפעילות באמיגדלה מיוחסת כיום חשיבות גדולה בתחושה של פחד. היא פועלת על פי הוראה מהקורטקס אולם פועלת גם על ידי מסרים עוקפים. כאשר היא תעבוד ללא עזרה של ההיפוקמפוס הפחד יהיה לא ברור, לא נדע מהו הפחד הזה. האמיגדלה יוצרת פחד ברמה הרגשית, אך אנחנו לא יכולים לפרש אותו ללא מרכזים תומכים, ההיפוקמפוס והקורטקס. הקורטקס עוזר להבין ולשלוט על הפחד, ההיפוקמפוס מכניס את הפחד לקונטקסט. כאשר מסירים את האמיגדלה החיה אינה מפחדת. היא תוקפת "בלי חשבון". במחקרים שבוצעו בארצות הברית נמצא כי בקרב רוצחים סדרתיים האמיגדלה נוטה להיות קטנה מאוד, ואכן הם אינם מביעים פחד מענישה ומסנקציות חברתיות שיפעילו כנגדם.

קיימת מחלה נדירה הנקראת אורבך ויאט. במחלה זו חסר החלבון המקוּדד על ידי גן המכונה ECM1, דבר הגורם בין השאר לנזק במערכת העצבים המרכזית ובמיוחד באמיגדלה ולכן פוגעת ביכולת לחוש פחד, נכון להיום חולים בה כ-300 אנשים ברחבי העולם.

חרדות ופוביות

בעוד שפחד הוא תגובה מידית לתופעה מסוכנת, קיימת אצל בני אדם ופרימטים אחרים גם תופעה של חרדה השונה מפחד בכך שהיא כללית ואינה מכוונת כלפי גורם סכנה מוגדר (ההבדל בין פחד ממכונית מתקרבת לפחד קבוע מלחצות כביש). בבני אדם נצפו סוגי פחדים כרוניים וקיצוניים (פוביה) רבים המוגדרים כלא רצויים וככאלה הפוגעים בתפקודו של האדם ומשבשים את חייו, חלקם ללא קשר אל המציאות. סוגי הפחדים רבים ומגוונים כדמיונו של האדם החל מפחד משהייה במים, במקומות סגורים ובחושך וכלה פחד מחרקים, הופעה בפני קהל ונסיעה ברכב.

הגישות הקוגניטיביות-התנהגותיות הן המוצלחות ביותר לטיפול בפחדים. שיטות הטיפול הן בעיקר הצפה, הקהייה שיטתית של הפחד והתניית נגד. הטיפול הפסיכודינאמי מתרכז בניתוח הקונפליקטים מהילדות ופתרונם.

הגות הפחד ביהדות

ביהדות היחס לפחד סתמי ללא כל סיבה הוא שלילי. האדם המאמין והבוטח באלוקיו אינו אמור לפחד ולדאוג[1], כפי שאמור בתהילים: "לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם" (תהילים, צ"א, ה'). בפרשת הקללות כתוב שאחד העונשים בגלות יהיה מצב נפשי מתמשך של פחד תמידי ביום ובלילה.

"וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד, וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר, מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד, וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

בתלמוד מסופר על רב שגער בתלמידו שראהו מפחד וחושש, ואמר לו שהפחד מעיד על כך שהוא חטא, ולכן הוא מפחד מהעונש, על בסיס הפסוק פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים, אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים, מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה? מִי יָגוּר לָנוּ מוֹקְדֵי עוֹלָם?“ (ישעיה, ל"ג, י"ד)

כאשר התלמיד הקשה מהפסוק ”אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה“ (משלי, כ"ח, י"ד)

, השיב לו רבו שמדובר בפסוק זה, בחשש משכחה של לימודו ולא בפחד רגשי ממשי[2].

בהתאם לגישה זו כתב רבי נחמן מברסלב:

""ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאוד, והכלל והעיקר- שלא יתפחד כלל"

ליקוטי תנינא, סימן מח

גם הראי"ה כתב מספר דברים בגנות הפחד ובמיוחד הפחד המופרז, שמקפיא את האדם:

"הפחד הנפרז (=המופרז), הוא נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש. אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין ערוך ממה שהם, ומאפיל את זוהר כל הטובות בחתירתו אשר יחתור מתחת ליסודותיהן להגזים ששם צפונה רעה תחת הטוב הגלוי. מקור כל חולשה, כל רפיון חומרי מוסרי ושכלי, הוא רק הפחד העובר את גבולו. הוא יאיים על האדם שלא יעשה כל דבר לישועתו, שלא ינקוף אצבע להצלתו - שמא ינזק, שמא יביא עליו רעה לא יוכל כפרה - עד שהוא עושהו לחלש ומלא רפיון, עד שמעצלות ואפס מעשה הוא נופל בכל רע."

הרב קוק, אדר היקר, מאמר "הפחד"

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה" (משלי, א', ל"ג). "אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא. כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד" (משלי, ג', כ"ה-כ"ו)
  2. ^ תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס ע"א