דרמוט מק'מורו
| מדינה | ממלכת לנסטר |
|---|---|
| מקום קבורה |
 פרמס (אנ'), אירלנד |
דרמוט מק'מורו (אירית: Dermot Mac Murrough; ידוע גם כדרמוט נאנגאל "דרמוט של הזרים"; 1110 – 1 במאי 1171) מלך מחוז לנסטר באירלנד, והאדם שנחשב לבוגד הגרוע ביותר בהיסטוריה האירית. מק'מורו החל את שרשרת המאורעות שהסתיימה בבואו של המלך הנרי השני מממלכת אנגליה לאירלנד דבר שסימן את תחילת המעורבות האנגלית באי.
חייו
אירלנד בתקופה זו, לקראת אמצע המאה ה-12, הייתה מורכבת ממספר ממלכות שנלחמו ביניהן, וקיימו מעין קונפדרציה רופפת, בה משל להלכה, אך לא למעשה, אחד מן המלכים שכונה "המלך העליון של אירלנד" ("Ard Rí na hÉireann"). אחת מממלכות אלו הייתה לנסטר.
לאחר מות אחיו, מלך לנסטר, התמנה דרמוט מק'מורו במפתיע למלך לנסטר. המלך העליון שמשל אז, טורלוך או'קונור, התנגד לכך, שכן חשש כי מק'מורו יהיה יריבו על המינוי ל"מלך העליון". טורלוך שלח את אחד מבעלי בריתו, טירנן או'רורק, לכבוש את לנסטר ולהדיח את המלך הצעיר. או'רורק החל במסע כיבוש אכזרי, שבמהלכו השמיד את כל הצאן בלנסטר על מנת להרעיב את תושבי המחוז. מק'מורו הודח מכס המלוכה, אך שב ועלה עליו בעזרת נאמניו בשנת 1133. לאחר מכן השתרר שלום מתוח למשך כשלושה עשורים בין מלך לנסטר ובין המלך העליון.
בשנת 1166 הלך לעולמו "המלך העליון" החדש ובעל בריתו של דרמוט, מוינכרטך או'לכלין, וקואליציה בראשותו של טיירנן או'רורק ראתה בכך שעת כושר לכבוש את לנסטר. או'רורק כבש את לנסטר ומק'מורו הוגלה לאנגליה שם שהה בחצרו של המלך הנרי השני. הנרי השני סייע למק'מורו להקים צבא של שכירי חרב נורמנים וולשים בראשות הרוזן של פמברוק, ריצ'רד דה קלייר (הידוע בכינויו "הקשת החזקה"), אשר היו אמורים לסייע למק'מורו לשוב לכס המלכות של לנסטר, ואף להתמנות למלך העליון על אירלנד כולה.
המלך העליון היה עתה רורי או'קונור (מלך אירלנד) (אנ'), בנו של אויבו הישן של מק'מורו. מק'מורו חזר לאירלנד בשנת 1167, וב-1 במאי 1169 נחתו על חופיה של אירלנד שכירי החרב בראשות "הקשת החזקה", והעמידו עצמם לרשותו של מק'מורו. עד מהרה נכבשה דבלין וכל מחוז לנסטר נפל לידי מק'מורו.
מק'מורו צעד לכיוון הגבעה ה"קדושה" בטארה, המקום בו הומלכו מלכי אירלנד, ובו שהה עתה המלך או'קונור. אך רורי או'קונור נקט בצעד בלתי מקובל. על פי המנהג האירי העתיק המלך העליון היה מקבל לידיו בני ערובה ממשפחות האצולה על מנת להבטיח את נאמנותם. או'קונור הוציא להורג את בני הערובה שבידו, ובהם בנו של מק'מורו.
מק'מורו איבד את העניין במלחמה, ופרש לאחוזתו בפרנס, ולאחר מספר חודשים מת. בתו נשאה ל"קשת החזקה" אשר החל עתה בהקמת ממלכה נורמנית על אדמת אירלנד. בכך עורר את תשומת לבו של המלך הנרי השני, אשר ביקר באירלנד וקיבל שם את נאמנותו של "הקשת החזקה" ואת אדמותיו. הייתה זו תחילתה של המעורבות האנגלית בענייניה של אירלנד. בהיסטוריה האירית נחשב מק'מורו לבוגד, על אף שכוונתו מעולם לא הייתה להביא לפלישה אנגלית לאירלנד, אלא להיות בעצמו המלך העליון, בסיועו של מלך אנגליה. לא הייתה לו דרך לדעת לאן יביאו את עמו שאיפותיו האישיות.
קישורים חיצוניים
