האצולה החדשה
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אנדריי סולדאטוב אירינה בורוגן |
| שפת המקור | אנגלית |
| תורגם לשפות | רוסית |
| הוצאה | |
| הוצאה | PublicAffairs |
| תאריך הוצאה | 2010 |
| מספר עמודים | 320 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 978-1586488024 |
האצולה החדשה: שיקום הביטחון הלאומי של רוסיה והשבת מורשת הקג"ב (באנגלית: The New Nobility: The Restoration of Russia's Security State and the Enduring Legacy of the KGB; ברוסית: Новое дворянство: Очерки истории ФСБ) הוא ספר תיעודי על שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה שנכתב על ידי העיתונאים הרוסיים אנדריי סולדאטוב ואירינה בורוגן. זהו הספר הראשון שנכתב על ידי עיתונאים רוסיים אודות הפס"ב, מאז 1994, כשהעיתונאית יבגניה אלבץ כתבה את הספר מדינה בתוך מדינה: הקג"ב ויורשיו ברוסיה - עבר, הווה ועתיד (The State Within a State: The KGB and Its Hold on Russia - Past, Present, and Future).
בשנת 2000 הוענק לשירות הביטחון הפדרלי הרוסי, סמכויות רחבות יותר במלחמתו בטרור ובהגנה על הממשל. הספר הוא חקירה של פעילות שירותי הביטחון הרוסיים בשנות ה-90 ובעשור הראשון של המאה ה-21.
בפרקים קצרים וברורים, המחברים מתארים את פעילויות הפס"ב בכלא לפורטובו ובחיסולים ופריצות שונות בחוץ לארץ. הספר מדגים כיצד עם עלייתו של ולדימיר פוטין לשלטון, יורש הקג"ב הלך וצבר עוצמה, כוח ויוקרה ברוסיה.
בספטמבר 2010, פורסם המאמר "האצולה חדשה של רוסיה. עליית שירותי הביטחון של הקרמלין ושל פוטין" שאומץ על ידי מחברי הספר. ביולי 2011, הגרסה הרוסית של הספר יצאה בהוצאת אלפינה ספרים.
באוגוסט 2011 הגרסה הרוסית "האצולה החדשה" הגיע למקום השביעי ברשימת רבי המכר של המגזין Knizhnoe Obozrenie. בתחילת ספטמבר הוא כבר הגיע למקום השני ברשימת רבי המכר. ב-20 בספטמבר למחברים נמסר מאת אלנה יבגראפובה, העורכת הראשית של הוצאת אלפינה, כי ב-14 בספטמבר, מנכ"ל תשלובת "פוליגראפיק צ'כוב", מר קרווצנקו, קיבל מכתב ממחלקת מוסקבה של הפס"ב ולפיה א. סרגייב, ראש מינהלת 2 במחלק הבין-אזורי מס' 6 ביקש לברר את זהותם של אותם אנשים שעסקו בהדפסת הספר במהדורתו הרוסית.
הספר האצולה חדש: שיקום הביטחון הלאומי של רוסיה והשבת מורשת הקג"ב, יצא לאור על ידי הוצאת PublicAffairs בספטמבר 2010 בארצות הברית ובבריטניה. הספר יצא לאור באנגלית, אבל החומר שעליו נכתב, פורסם כבר בתקשורת הרוסית, שאיתה עבדו המחברים בעבר במשך 10 שנים, כולל עיתון ה"דיילי ג'ורנל".
עלילת הספר
בדצמבר 2000, מנהל הפס"ב דאז, ניקולאי פטרושב, אמר בגאווה על הפס"ב: "אני לא רוצה לדבר במילים גבוהות, אבל הכי טוב לעובדים שלנו, זה הכבוד והגאווה של הפס"ב, העבודה היא לא בשביל הכסף ... חיצונית, הם שונים, אבל יש תכונה אחת חשובה המאחדת אותם - זהו צבא העם, אם תרצה "אצולה חדשה" מודרנית".
לאורך שנות ה-2000, היה הפס"ב אכן ספק של אליטה חדשה במדינה, לאחר שקיבל כוחות חדשים וחסינות מפני פיקוח ציבורי ופרלמנטרי. פוטין עשה שירות גדול לפס"ב, כשהטיל עליו גם תפקידי מצבעים מיוחדים ומשימות בחו"ל, תפקיד שאמור לבצע הסו"ר.
במקביל, העניק פוטין לפס"ב תפקיד חדש ומסוכן. כקצין קג"ב לשעבר, וכחדש בשלטון, התייחס פוטין אל שירות הביטחון הפדרלי כמבנה אחד, שהוא יכול לסמוך עליו. השירות החשאי הפך למשאב אנושי מרכזי ואנשיו איישו משרות של חברות ממשלתיות במדינה, פשוטו כמשמעו, כהתגלמות התזה של פטרושב בדבר האצולה הרוסית החדשה.
מתנגדי משטר רבים, עיתונאים וחברי פס"ב האמינו בתחילה כי הנה באה הדרך לשחזור הקג"ב הסובייטי. אבל הם תמיד שוכחים פרט אחד חשוב: הקג"ב, אף שהיה כל יכול, היה בשליטה מוחלטת של המפלגה הקומוניסטית.
בתקופה הסובייטית, בכל המחלקות של הממשלה פעל הקג"ב, שמטרתו העיקרית הייתה פיקוח על קציני ביטחון. כתב האמנה של הקג"ב מ-1959 קובע בבירור: "ארגוני המפלגה ... יש לממש ולמלא את היעדר גורמי הביטחון". היום הפס"ב חדיר לחלוטין מבחוץ וחסר שליטה.
בשנות ה-90 הפס"ב התמודד עם איום שכמעט לא היה ידוע לשירות החשאי הסובייטי: טרור - לחימה בטכניקות שליטה קשות, אליו לא היו רגילים בקג"ב של שנות ה-70 וה-80.
כתוצאה מכך, נערך ארגון מחדש לגמרי, ואולי בכך צבר הארגון השפעה רבה יותר מהקג"ב בזמנו. מעולם לא הייתה מערכת משאבי אנוש של שירותי הביטחון וקצין שהוביל את המדינה במשך עשר שנים. נזכיר כי הפופולרי ביותר למעט, ראש הפס"ב פוטין, הוא ראש הקג"ב, המנהיג הסובייטי יורי אנדרופוב שהיה קצין, מפעילי המפלגה ונציג של הוועד המרכזי שהוביל את ביטחון המדינה ויש האומרים כי היווה את ההשראה לפוטין.
אנשי הפס"ב לא ניסו לשנות את כללי המשחק הכלכלי ברוסיה כדי להשפיע על הקפיטליזם האוליגרכי, אבל הם הצליחו להשפיע השפעה ניכרת על התרבות הפוליטית של המדינה. מרחב הדיון הציבורי צומצם, והחיפוש אחר תשובות לשאלות חשובות, פינה את מקומו לחיפוש האויב.
היום, אם עיתונאי שואל פקיד שאלה רצינית, הוא אינו מנסה לענות על זה, מחפשים מישהו שיש לו הוראה בעניין זה. התקשורת העצמאית נעלמה כמעט, השקפת העולם, שמוצגת על ידי התקשורת, בעיקר תואמת את רצונו של הקרמלין. ארגונים לא ממשלתיים מוגבלים בשל ההאשמות במדיניות חוץ שלילית והקהילה המדעית ברוסיה מאוימת על ידי שורה של משפטים קשים נגד מדענים המואשמים בריגול.
בינתיים, יעילותן של סוכנויות הביון, אפילו בתנאים נוחים שכאלה נשארת שאלה גדולה. הפס"ב השקיע מאמצים רבים בציד מרגלים, אך השיטות שבאמצעותן נעשה שימוש, מעמידות בפסק את אמינות האיום.
הפס"ב פשט על ארגונים לא ממשלתיים, בחשד כי ארגונים אלה יכולים לארגן מהומות או מהפכה. זו הייתה טעות ברורה: ארגונים אלה תמיד היו קטנים מדי ולא נהנו מתמיכה עממית רחבה. הפס"ב התערב בפוליטיקה, כנראה בניסיון להוכיח את נחיצותה עבור הקרמלין, אבל בלוביאנקה (מטה הפס"ב) העריכו בטעות כי קיים איום על התנגדות כלשהי לפופולריות של פוטין. הפס"ב אמנם העריך כראוי את האויב במלחמה בטרור. לנוכח מלחמת גרילה, שירותים חשאיים ברוסיה מנסים להרוס את הבדלנים מבית ומבחוץ. וכך פעם אחר פעם, כאשר בדלנים ותיקים נהרגים, חדשים מיד באים במקומם. חיסולו של זלימחאן יאנדרבייב בקטר (שבוצע על ידי הגר"ו דווקא) לא שינה את המצב בצפון הקווקז, אבל המוניטין של השירות החשאי הרוסי נפגע מאוד, כששניים מסוכניו נלכדו.
שוב ושוב האשימה ההנהגה של הפס"ב במצב הביטחוני המידרדר בצפון הקווקז כוחות וארגוני טרור זרים - "אל קאעידה" ומדינות זרות, שלכאורה סייעו למחבלי אל קאעידה בצ'צ'ניה ודאגסטן.
עם זאת, עם העברת הדגש על אויבים חיצוניים, בפס"ב התעלמו מהטקטיקה של הטרוריסטים, שבו נעשה שימוש בקווקז ונבדק על ידי שאמיל בסאייב (בפיגועי התאבדות ולקיחת בני ערובה), וכן בשנת 2000, השיטות פותחו עוד יותר על ידי יורשיו (באמצעות התקפה על תשתית כוחות הביטחון).
לבסוף, נכשל הפס"ב למלא את המשימה העיקרית שהציב פוטין - להעמיד לרשותו מספר גדול של חסידי ותומכי הקרמלין וקצינים נאמנים החולקים רעיון משותף וחזון משותף לעתיד המדינה.
ברגע שקצינים הוחדרו לתוך תאגיד כלכלי, התברר כי הפס"ב סובל מפילוג ופיצול חריף בתוככי הארגון. יש מאבק בין חמולות שונות בתוך כוחות הביטחון.
כיום, המשבר הכלכלי המקומי פגע גם בשירות החשאי בעיקר בקרב הקולונלים והגנרלים. עדות לכך היא הכמות הנכבדה של תביעות שהוגשו נגד חברי הנהגת הפס"ב (כשחלק מהתביעות כבר עברו לבית הדין לזכויות אדם בשטרסבורג ולפחות אחד כבר נסגר).
קציני פס"ב הפכו לכוח היחיד המסוגל להציל את המדינה מפני אויביה הפנימיים והחיצוניים. עם זאת, בעשר השנים האחרונות הם לא הצליחו להציע רעיונות חדשים, אבל הרעיון של "לשרת" את המדינה, איך המדינה צריכה להיראות, הם טרם הפנימו והקצינים עסוקים ברווחתם האישית, דבר המתבטא בשחיתות גואה, הולכת וגוברת.
קישורים חיצוניים
