קטר (מדינה)

שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים [ מפה מתבנית, מנהיגים, שמות מנהיגים, מפה נוספת מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מדינת קטר
دولة قطر

דגל סמל
רובע וסט ביי בדוחה בירת המדינה.
מוטו לאומי	אין
המנון לאומי	א-סלאם אל-אמירי ("המנון האמירות")
ממשל
משטר	מונרכיה
ראש מדינה	אמיר
שפה רשמית	ערבית
עיר בירה	דוחה 25°18′N 51°32′E (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אסיה, המזרח התיכון, חצי האי ערב
שטח יבשתי	11,610 קמ"ר (164 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +3
היסטוריה
הקמה
- עצמאות - תאריך	מבריטניה 3 בספטמבר 1971
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 27 במאי 2021)	2,924,679 נפש (139 בעולם)
צפיפות	251.91 נפש לקמ"ר (57 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 12.70% גילאי 15 - 24 12.12% גילאי 25 - 54 70.67% גילאי 55 - 64 3.44% גילאי 65 ומעלה 1.06%
כלכלה
תמ"ג (הערכה לשנת 2019)	255,010 מיליון $ (61 בעולם)
תמ"ג לנפש	87,192$ (6 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2019)	0.848 (45 בעולם)
מטבע	ריאל קטרי‏ (QAR)
שונות
סיומת אינטרנט	qa
קידומת בינלאומית	974

קטר (בערבית: دولة قطر, תעתיק מדויק: דַּוְלַת קַטַר, בהטעמה מלעילית) היא אמירות קטנה בצפון-מזרח חצי האי ערב.

קטר שוכנת בחצי אי היוצא צפונה מחצי האי ערב אל מימי המפרץ הפרסי. גבולה היבשתי היחיד הוא עם ערב הסעודית השוכנת לדרומה, ומיצר ים צר מפריד בינה לבין מדינת האי בחריין ממערב.

משפחת אאל ת'אני שולטת בקטר מאז המאה ה-18. האמירות, שהייתה במאה ה-20 מדינת חסות של האימפריה הבריטית, זכתה לעצמאות מלאה ב-1971.

המשטר בקטר הוא מלוכה אבסולוטית, שבראשה עומד מאז 2013 האמיר תמים בן חמד אאל ת'אני. מערכת החוק נשענת על חוקי השריעה המוסלמיים.

אוכלוסייתה של קטר מוערכת ב-2 מיליון נפש, אך רק מיעוט קטן מתוכה, כ-15%, הם אזרחי המדינה, והיתר הם מהגרי עבודה. אזרחי קטר הם ערבים, סונים ברובם.

כלכלתה של קטר מתבססת בעיקר על הפקת נפט וגז טבעי. התוצר המקומי הגולמי לנפש בקטר הוא מן הגבוהים בעולם.

במאה ה-21 מגבירה קטר את מעורבותה בענייני המזרח התיכון, בין היתר באמצעות ערוץ הטלוויזיה רב-ההשפעה "אלג'זירה". בשנת 2009 נקבע כי מונדיאל 2022 ייערך בקטר.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של קטר

חורבות א-זובארה, מבצר שבעבר שלטה בו בחריין אך הוחרב כאשר בית ת'אני עלה לשלטון באזור.

בקטר נמצאו שרידים ארכאולוגיים מלפני כמה אלפי שנים. עם זאת, במקורות הערביים מוזכרת קטר רק מהמאה התשיעית.

במאה ה-19 נתפסה קטר על ידי משפחת ת'אני, שבאה מתוך חצי האי ערב, וכבשה את קטר.

האימפריה העות'מאנית השתלטה על אזור זה ב-1872 ונטשה אותו בתחילת מלחמת העולם הראשונה. בריטניה הפכה את הנסיכות לשטח חסות עד הכרזתה כעצמאית בשנת 1971.

פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של קטר

קובץ:Buildings in the new downtown of Doha (12545060814).jpg

הבניינים החדשים ברובע וסט ביי שבדוחה

מאז הכרזת העצמאות בשנת 1971 מחזיקה משפחת ת'אני (آل ثاني) בשלטון במדינה – בראש המדינה עומד האמיר בן משפחת ת'אני.

מבחינה פוליטית, קטר נמצאת בתהליך של התפתחות מחברה מסורתית למדינת רווחה מודרנית. על מנת לעמוד בדרישות קדמה חברתיות וכלכליות, כוננו השלטונות משרדים ממשלתיים.

החוק הבסיסי בקטר (1970) מיסד מנהגים מקומיים, ששורשיהם במסורת הווהאבית (الوهابية) השמרנית של קטר, והעניק לאמיר סמכות עליונה. מסורות נוספות שמשפיעות על תפקידו של האמיר כוללות התייעצות בקבלת החלטות, שלטון מתוך קונצנזוס והזכות הנתונה לאזרחים לפנות באופן ישיר אל האמיר. האמיר אינו כפוף באופן ישיר לאיש, אך אסור עליו להפר את השריעה (החוק האסלאמי) והלכה למעשה הוא חייב להביא בחשבון את דעותיהם של נכבדים מרכזיים ושל הממסד הדתי. המועצה המייעצת, שהיא גוף ממונה העוזר לאמיר בקביעת מדיניות, מיסדה את מעמדן של קבוצות השפעה אלו.

בקטר אין נהוגות בחירות, וחל איסור להקים מפלגות פוליטיות. דו"ח "חירות בעולם" משנת 2016 (Freedom in the World 2016) מציין את קטר כ"בלתי חופשית", ובדירוג 1–7 (1 החופשי ביותר) מעניק למדינה ציון 6 על זכויות פוליטיות ו-5 על חירויות אזרחיות.

זרם המהגרים הערבים אל המדינה הביא למדינה דעות, המעמידות בסימן שאלה את עקרונות החברה המסורתית הקטרית, אך עד כה לא נוצרו אתגרים רציניים לשלטונה של משפחת ת'אני.

ב-27 ביוני 1995, הדיח סגן השליט, שייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, את אביו האמיר ח'ליפה בן חמד בהפיכה ללא שפיכות דמים. האמיר חמד ואביו התפייסו ב-1996. ההפיכה הובילה להרחבת חופש העיתונות, ותחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה שבסיסה בקטר צברה מוניטין ייחודי כמקור חדשות חופשי ויחסית בלתי מצונזר בארצות ערב.

ב-25 ביוני 2013, בנאום טלוויזיוני, העביר האמיר חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני בן ה-61 את השלטון לבנו הרביעי תמים בן חמד אאל ת'אני בן ה-33. העברת השלטון עברה בשלום, וזכתה לברכתם של בני משפחת השלטון.

ב-5 ביוני 2017 הודיעו מצרים, סעודיה, בחריין, איחוד האמירויות, תימן ולוב על ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם קטר בעקבות תמיכתה באיראן ובארגוני טרור.

יחסים עם ישראל

ערך מורחב – יחסי ישראל-קטר

הקשר הראשון בין המדינות החל בשנת 1996 כאשר ישראל פתחה לראשונה נציגות כלכלית קבועה בדוחה. זמן קצר לאחר מכן ביקר ראש הממשלה דאז שמעון פרס בקטר.

במשך השנים ביקרו בקטר אישים ישראלים בכירים מספר פעמים.

בתחילת שנת 2009 בעקבות מבצע עופרת יצוקה הורתה קטר לראש הנציגות הישראלית בדוחה לעזוב את המדינה וניתקה את קשריה הכלכליים עם ישראל. עם זאת, במהלך אוגוסט 2009 הכריזה קטר כי תהיה מוכנה לחדש עם המגעים עם ישראל, בתנאי שתוקפא הבניה בהתנחלויות.

במשך השנים ביקרו בקטר ספורטאים ישראלים ביניהם, שחר פאר והשחיינית עמית עברי. ובעיתונות העולמית פורסם שהמדינות מנהלות שיתוף פעולה ביטחוני.

על אף זאת שוררת עוינות בין המדינות על רקע תמיכת קטר בחמאס, ארגון טרור השולט ברצועת עזה, והסכסוך הישראלי-פלסטיני.

כלכלת קטר

המוזיאון לאומנות מוסלמית בדוחה.

כלכלת קטר מבוססת בעיקר על הנפט, שנתגלה בה בשנת 1939, ועל הגז הטבעי. בשל העושר הרב המופק מהנפט, לצד האוכלוסייה המצומצמת, התמ"ג לנפש בה הוא במקום השני בעולם, ועומד על 92,536 דולר לנפש (2012). הממשלה עושה מאמצים לפתח ענפי כלכלה נוספים, כגון התעשייה, התיירות והבנקאות.

שיעור האינפלציה בקטר כ-2.3%, ושיעור האבטלה כ- 2.7%. חובה החיצוני של קטר הוא 17.5 מיליארד דולרים.

כוח העבודה שלה עומד על כ- 140,000 איש. התעשייה מתמקדת בעיקר בייצור נפט גולמי וזיקוקו, דשן, חומרים פטרוכימיים (הקשורים לנפט), פלדה ומלט. במדינה עוברים 400 קילומטרים של צינורות להובלת גז טבעי המופעלים על ידי קטרגז, ועוד 235 קילומטרים של צינורות להובלת נפט גולמי. שיעור הצמיחה בתעשייה של קטר עומד על כ-10%.

במדינה כ-1,230 ק"מ של כבישים, מהם 1,107 ק"מ סלולים. הנמלים מצויים בערים דוחה ואום סעיד ובאי חלול. בקטר יש ארבעה נמלי תעופה, לשניים מהם מסלולי המראה סלולים שאורכם מעל 3 ק"מ.

בשנת 2005 הוקמה קרן "QIA" במטרה לבסס את כלכלת קטר על ידי התרחבות לתחומי השקעות שונים, כולל רכישות נכסים וחברות בעיקר במדינות זרות. מאז שהוקמה החלה הקרן במסע רכישות והיא גדלה בקצב מהיר.

גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של קטר

קטר היא אמירות במזרח התיכון, הנמצאת ממזרח לערב הסעודית, וגובלת במפרץ הפרסי ובמפרץ בחריין.

קטר משתרעת על פני שטח של כ-11,437 קילומטרים רבועים, הכל אדמה, ללא מים בתוך המדינה. קו הגבול שלה עם ערב הסעודית (הגבול היבשתי היחיד של המדינה) הוא באורך 60 קילומטרים, ואורך קו החוף הוא כ-563 קילומטרים.

פני הקרקע הם בעיקר שטוחים ובלתי פורים, ומכוסים בחול וחצץ. האקלים בעיקר מדברי, חם ויבש, ולח ולוהט בקיץ. המשאבים הטבעיים של קטר הם נפט, גז טבעי ודגים.

אין כמעט שימוש בעיבוד האדמה בקטר, ואדמות השלחין שם משתרעות על פני כ-80 קילומטרים רבועים. שוררות בה תמיד סכנות עקב ערפל, סופות חול ואבק.

נתונים מספריים נוספים

• קו החוף: 563 קילומטרים
• אקלים: בעיקר מדבר; חם ויבש; לח ולוהט בקיץ
• פני הקרקע:בעיקר שטוח ועקר (חסר פוריות של צמחים), מכוסה ברובו מדבר, ומכוסה גם בחול ובחצץ
• קיצוניות גובה:
  • הנקודה הנמוכה ביותר - המפרץ הפרסי, 0 מטרים
  • הנקודה הגבוהה ביותר - קוריאן אבו אל באול, 103 מטרים
• משאבים טבעיים: נפט, גז טבעי ודגים
• שימוש אדמה:
  • אדמה ראויה לעיבוד: 1%
  • אדמה בעלת יבול תמידי: 0%
  • שדה מרעה תמידי: 5%
  • יערות: 0%
  • אחרים: 95%
• סכנות תמידיות: ערפל, סופות חול ואבק
• סביבה - מים: מקורות מים מתוקים מצומצמים; חסרים מים הראויים לשתייה; התלות במים מתוקים דרך התפלה גדלה ומתגברת.

שפות

השפה הרשמית במדינה היא ערבית.

ראו גם

• קטר איירווייז
• איחוד האמירויות הערביות
• יחסי החוץ של קטר

קישורים חיצוניים

• משרד החוץ הקטרי (הקישור אינו פעיל, 18.11.2016)
• הכול על קטאר, באתר "שטיינהרט קציר" (הקישור אינו פעיל, 15.3.16)
• מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
• דורון פסקין, מכונת הכסף מקטאר שמניעה את חמאס, באתר כלכליסט, 21 ביולי 2014
• אייל להמן ורועי קייס, קטאר, מסע למעצמה הקטנה בעולם, באתר ynet, 28 ביולי 2014
• אשר שכטר, המדינה בעלת אלף הפרצופים: מה בעצם רוצה קטאר מחיינו?, באתר TheMarker‏, 1 באוגוסט 2014
• חמאס ומדיניות החוץ של קטר, מגזין המזרח הקרוב, 27 ביולי 2014

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0