הבחירות לנשיאות הודו 1969
| ||||||
| הבחירות לנשיאות הודו 1969 | ||||||
| ||||||
| מועמד | ורהגירי ונקטה גירי | נילאם סנג'יווה רדי | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | עצמאי | עצמאי | ||||
| מדינת מוצא | אנדרה פרדש | אנדרה פרדש | ||||
| מספר הקולות | 420,077 | 405,427 | ||||
באוגוסט 1969 ערכה ועדת הבחירות של הודו (אנ') את מערכת הבחירות החמישית לתפקיד נשיא הודו[1]. בבחירות אלו זכה ורהגירי ונקטה גירי ברוב הקולות בסבב הבחירות השני ונבחר להיות הנשיא[2]. תוצאת לוואי של מערכת בחירות זו היא הפיצול שחל במפלגת הקונגרס הלאומי ההודי.
רקע
ב-3 במאי 1969, אחרי שנתיים של כהונה, נפטר לפתע הנשיא זקיר חוסיין, אשר שמר על ניתוק מכובד ממאבקי הכוח שבתוך מפלגת הקונגרס.
מוררג'י דסאי (אנ') והממסד של מפלגת הקונגרס ראו במותו של הנשיא הזדמנות ליישב את המחלוקת עם אינדירה גנדי. הם תכננו לנצל את הרוב שלהם במועצה הפרלמנטרית של הקונגרס על מנת למנות אחד מהם בתור מועמד לנשיאות מטעם מפלגת הקונגרס, ולאחר זכייה בבחירות, להיפטר מראש הממשלה הלא רצויה.
לאינדירה היה זמן עד יולי, מועד שבו הייתה צריכה להתכנס בבנגלור ועדת העבודה של הקונגרס (אנ') כנציגת ועדת הקונגרס הכלל הודית (אנ') והמועצה הפרלמנטרית. היועץ של אינדירה, המזכיר הראשי פרמשוואר נריאן הקסר (אנ') המליץ לה להמיר את המאבק האישי במאבק אידאולוגי והיא בחרה בנושא הלאמת הבנקים. לא היה לה עניין מיוחד בהלאמת בנקים, אבל היא החליטה להשתמש בנושא זה כדי להגן על עמדתה בבחירת מועמד המפלגה לנשיאות.
ממסד המפלגה הבין את התרגיל הפוליטי וענה בתרגיל משל עצמו, הוא העביר לאינדירה מסמך עבודה וביקש ממנה ליישם אותו במלואו, מה שלא היה אפשרי מבחינה פוליטית.
המועצה הפרלמנטרית של הקונגרס נפגשה ב-11 ביולי 1969, כדי לדון במועמד לנשיאות. אינדירה הציעה כנשיא את ג'ג'ין רם (אנ'), מנהיג קסטת הדליתים ושר בכיר, באומרה שמינוי זה יגשים את שאיפתו של מהטמה גנדי, אולם לא נמצא תומך להצעה ורם עצמו לא היה מעוניין בתפקיד שיסיים עבורו את פעילותו הפוליטית.
אינדירה ניסתה לדחות את תאריך הבחירה בטיעון שיש להגיע קודם להסכמה, מתוך רצון לשכנע חברים במועצה, אולם נשיא מפלגת הקונגרס, סידוונהלי ניג'לינגפה (אנ') התנגד לדחייה וקיים את ההצבעה. ברוב דחוק נבחר רדי. אינדירה התאכזבה מכך שהשר הנאמן לה בדרך כלל, ישוונטראו שבן (אנ'), הצביע עם מתנגדיה. להפתעת הפרשנים היא לא נקטה צעדים נגד שבן ובמקום זאת נקטה בצעדים נגד דסאי. במכתב מנומס, היא הודיעה לסגן ראש הממשלה ושר האוצר של הודו (אנ'), דסאי שהיא לוקחת ממנו את האחריות על תיק האוצר, כי זה לא יהיה הוגן להעמיס עליו את האחריות ליישם מדיניות שממנה הוא הסתייג. היא הוסיפה כי היא לוקחת על עצמה את משרד האוצר, והזמינה אותו להישאר בממשלה כסגן ראש הממשלה ללא תיק. דסאי התרגז, דחה את הצעתה והתפטר. אינדירה זימנה את אינדבפרשד פאטל (אנ'), אמרה לו כי יש להלאים את הבנקים מסיבות פוליטיות, ורצתה את כל המסמכים הדרושים על שולחנה בשעה 10 בבוקר המחרת. בקשתה מולאה. כעבור כמה שעות ניתנה הוראת ההלאמה ל -14 הבנקים המסחריים הגדולים[3], הלאמה שנכנסה לתוקף ב-19 ביולי 1969.
כמועמד לנשיאות, המועצה בחרה בנילאם סנג'יווה רדי (אנ') אשר זיקתו אליהם הייתה ידועה, ולא בסגנו של חוסיין והנשיא בפועל, ורהגירי ונקטה גירי. אינדירה נאלצה לקבל את רדי בתור המועמד הרשמי של מפלגת הקונגרס וחששה כי בחירתו תאפשר לסינדיקט לגרש אותה מכהונתה.
בינתיים התפטר סגן הנשיא גירי מכהונתו כנשיא בפועל, והצהיר כי יתמודד בבחירות לנשיאות כמועמד עצמאי, במקומו התמנה למשך חודש מוחמד הידיאטולה (אנ') כממלא מקום הנשיא.
ניג'לינגפה עשה טעות פוליטית כאשר ביקש ממפלגות האופוזיציה סווטנרה (אנ') וג'אנה סנג (אנ'), כי בסבב השני של הבחירות יתמכו ברדי אם צ'ינטאמן דשמוח (אנ') לא יעלה לסבב זה. אינדירה ניצלה טעות זו וגינתה את המהלך של ניג'לינגאפה. אינדירה ביקשה מחברי הקונגרס "להצביע על פי מצפונם", במקום ללכת על פי הקו המפלגתי, ובכך אפשרה להם לתמוך במועמד העצמאי גירי.
הבחירות עצמן
היו 15 מועמדים אולם רק שלושה, גירי, רדי ומי שהיה נגיד הבנק המרכזי של הודו (אנ'), ושר האוצר ההודי (אנ'), צ'ינטאמן דשמוח שהיה מועמד האופוזיציה נחשבו כבעלי סיכוי לזכות וכך גם התפצלו קולות המצביעים.
הבחירות לנשיאות הודו הן בחירות בשני סבבים(אנ'), בסבב הראשון של הבחירות לא היה מועמד מנצח, ובסבב השני של הבחירות שנערך ב 16 באוגוסט 1969, גירי הוכרז כמנצח, גירי זכה ברוב הקולות ב -11 מתוך 17 בתי המחוקקים של מדינות הודו, אף על פי שמפלגת הקונגרס הייתה בשלטון ב-12 מדינות. לקמפיין של גירי הייתה גם תמיכה מצד הקומוניסטים ומפלגות פרלמנטריות שמאליות אחרות והוא זכה בקולות למעלה ממחצית חברי הלוק סבהה. ניתוח נתוני ההצבעה הראו כי רוב חברי מפלגת הקונגרס הצביעו בפועל עבור רדי.
השלכות הבחירות
נשיא מפלגת הקונגרס, Siddavanahalli Nijalingappa דרש הסברים לכישלונו של רדי, מועמד המפלגה מאינדירה ומשני שרים - שר המזון והחקלאות ג'אגג'יון רם (אנ') והשר לפיתוח תעשייתי פקהורודין עלי אחמד (אנ'). רדי, שהתפטר מתפקידו כיושב-ראש הלוק סבהא כדי להשתתף בבחירות, פרש זמנית מפוליטיקה פעילה וחזר למחוז אנטאפור (אנ').
הבחירות הובילו למחלוקת רבה בתוך מפלגת הקונגרס שהגיעה לשיא בפיצול ההיסטורי של מפלגת הקונגרס ב-1969 ולהתחזקותה של אינדירה גנדי בפוליטיקה ההודית.
זו הייתה הפעם הראשונה בה התפצלה מפלגת הקונגרס, ב -12 בנובמבר 1969 גורשה אינדירה גנדי (ראש ממשלת הודו המכהנת מטעם מפלגת הקונגרס) ממפלגת הקונגרס על הפרת המשמעת המפלגתית. גנדי ונאמניה הקימו מפלגה חדשה, הקונגרס הלאומי ההודי (R) (אנ') שנודעה כ"קונגרס (R)" ונקראה גם "הקונגרס החדש". נטלו לעצמם את הסמל של פרה עם עגל יונק.
המפלגה הישנה נקראה הקונגרס הלאומי ההודי (ארגון) (אנ') ונודעה כ"קונגרס (O)" בה שלטו הסינדיקט והבוסים האזוריים, כללה את מנהיגי המפלגה ובהם קומרשוומי קמראג' (אנ'), פרפולה צ'אנדרה סן (אנ'), אגוי מוקהרג'י (אנ'), ודסאי עצמו. מפלגה זו שמרה על סמל המפלגה של זוג שוורים נושאי עול.
אף כי כעת היא הובילה ממשלת מיעוט, אינדירה זכתה בתמיכה של CPI, DMK וקבוצות אופוזיציה אחרות. לאחר שהשתלטה על מפלגתה והממשלה שלה, היא קראה לבחירות כלליות מוקדמות ובבחירות הכלליות של 1971 מפלגתה זכתה ברוב משמעותי. אחרי ניצחון זה ועדת הבחירות הכירה במפלגת קונגרס (R) כמפלגת הקונגרס, אפשרה לה לקרוא לעצמה "הקונגרס הלאומי ההודי" ללא כל סיומת והחזירה לה את סמל שני השוורים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מערכות הבחירות הקודמות נערכו בשנים 1952, 1957, 1962, 1967
- ^ Gandhi's candidate wins in India ב-The Spartanburg Herald
- ^ רשימת הבנקים שהולאמו
