הבחירות לראשות הליכוד (1993)
| |||||||||||
| הבחירות לראשות הליכוד | |||||||||||
| 25 במרץ 1993 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 68% | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
_(cropped).jpg)
| ||||||||||
| מועמד | בנימין נתניהו | דוד לוי | |||||||||
| מספר הקולות | 72,705 | 36,654 | |||||||||
| אחוזים | 52.1% | 26.3% | |||||||||
| הזוכה: בנימין נתניהו | |||||||||||
הבחירות לראשות הליכוד שהתקיימו ב-25 במרץ 1993, היו בחירות לראשות המפלגה לאחר התפטרות יצחק שמיר מראשות המפלגה עקב כישלון המפלגה בבחירות לכנסת השלוש עשרה.
בבחירות הללו היו הבחירות הפנימיות הפתוחות הראשונות לראשות המפלגה.
בבחירות אלו נבחר בנימין נתניהו לראשות המפלגה.
רקע
הבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992 עמדו בסימן משברים קשים בליכוד. אל מול מחנה "שמיר-ארנס" (ההנחה הייתה כי לאחר פרישתו של ראש המפלגה יצחק שמיר, שהיה בן ה־77 ביום הבחירות, יהיה משה ארנס, ליורשו), עמד מחנהו של דוד לוי. בבחירות המקדימות לרשימת המפלגה שנערכו במרכז המפלגה בפברואר 1992 (לאחר ששמיר ניצח בבחירות על ראשות התנועה את שרון ולוי) הצטרף מחנהו של אריאל שרון אל מחנה שמיר-ארנס, ונראה כי תבוסת מחנה לוי תהיה שלמה. ברקע הדברים עמד גם המתח בין בנימין נתניהו בתפקיד סגן שר החוץ, תחת השר לוי, מתח שבעקבותיו עבר נתניהו לתפקיד סגן שר במשרד ראש הממשלה.
לוי ביטא את תחושותיו ב"נאום הקופים", שבו טען כי הוא מופלה בשל מוצאו המזרחי, וטען כי בעיני חברי הליכוד (שמיר, ארנס ושרון היו ממוצא אשכנזי) היה "כקוף שזה עתה ירד מן העצים". את הוועידה עזב על מנת להסתגר בביתו בבית שאן, ומשם שיגר איומים בפרישה, אך לבסוף לא פרש והתמודד מטעם הליכוד בבחירות.
התוצאות בבחירות, שנערכו ב-23 ביוני 1992 היו דרמטיות בליכוד, שקיבל 32 מנדטים לעומת 44 למערך. התוצאות הביאו לזעזוע קשה ולקריאה לשינוי. בליל הבחירות הודיע יצחק שמיר על התפטרותו ממנהיגות הליכוד, ולמחרת הודיע משה ארנס (שנחשב למועמד פוטנציאלי להנהגה) על פרישתו מהחיים הפוליטיים.
מועמדים
בבחירות התמודדו ארבעה מתמודדים: בנימין נתניהו, דוד לוי בנימין זאב בגין, ומשה קצב. שני מועמדים נוספים, אריאל שרון ומאיר שטרית פרשו מהבחירות קודם להתקיימותן.
בנימין נתניהו נחשב באותה העת למועמד חדש ונמרץ שאינו שייך לדור הוותיק של המפלגה, והיה המועמד הצעיר ביותר בין המועמדים (43) וכן היה חבר המפלגה לתקופה הקצרה ביותר (5 שנים, מהבחירות לכנסת השתים עשרה).
דוד לוי היה המועמד הוותיק ביותר (בן 56 וכיהן בכנסת מהכנסת השביעית), ואף התמודד לאחר פרישת מנחם בגין ב-1983 על ראשות הליכוד מול יצחק שמיר.
בני בגין היה מועמד חדש יחסית גם הוא (בן 50), שכיהן בכנסת מהכנסת הקודמת, הכנסת השתים עשרה.
משה קצב, למרותו היותו צעיר מבני בגין (47), נחשב למועמד ותיק בשל חברותו בכנסת מהכנסת התשיעית.
טרגדיה אישית שפקדה את מאיר שטרית גרמה לו לא להציג את מועמדותו.
הבחירות
ב-15 בנובמבר 1992, במהלך ישיבת מרכז הליכוד, התקבלה הקובעת את מועד הבחירות וכי לא יתקיימו בחירות לראשות המפלגה ערב הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה[1].
בהופעה טלוויזיונית במהדורת מבט לחדשות בינואר 1993 טען נתניהו, כי קיבל איומים מ"אדם אחד, מוקף בחבורה של פושעים לא גדולה", לפיהם אם לא יסיר את מועמדותו יחשפו אלו קלטת שבה צולם לכאורה נתניהו כשהוא עובר על החוק ומבצע מעשים שאינם הולמים. בשל תוכן ההסרטה, זכתה הקלטת לכינוי "הקלטת הלוהטת". נתניהו התוודה, בתשובה לשאלתו של העיתונאי אורי כהן אהרונוב, כי אכן "היה לי קשר קצר עם אשה, שהסתיים", וכי עניין זה הוא עניינו ועניינה של אשתו שרה, שאת סליחתה הוא מבקש[2][3]. כמו כן אמר כי "אנחנו יודעים מי עומד מאחורי הניסיון הזה... מי שנקט בשיטות של ריגול, ציתות ופריצה, אינו ראוי להיות בהנהגה ומקומו בבית הסוהר". נתניהו לא נקט בשם האיש, אך היה ברור כי הכוונה היא לדוד לוי, יריבו העיקרי.[4]
מספר ימים לפני הבחירות התקיים עימות בין שני המתמודדים העיקריים, בנימין נתניהו ודוד לוי, בתוכנית הטלוויזיה מוקד בערוץ הראשון, במהלכה החליפו השניים האשמות וכינויים. לוי כינה את נתניהו "נפוליאון" ו"צלופח", והמציא את מטבע הלשון "אנטיביביוטיקה", כשהעימות בין השניים דמה לתגרה אישית יותר מאשר לעימות פוליטי לגופו של עניין[5].
הבחירות נערכו ב-25 מרץ 1993, בהתמודדות הפתוחה (לחברי המפלגה) הראשונה על מנהיגות הליכוד.
הבחירות נערכו ב-996 קלפיות[6].
חלוקת קולות
בבחירות נדרשו 40 אחוזים לפחות כדי להיבחר לראשות המפלגה, כאשר אם לא קיבל אף מועמד ארבעים אחוז, היו נערכות בחירות חוזרות בין שני המועמדים שקיבלו את מירב הקולות. עם זאת, בבחירות זכה נתניהו ב-52.1% מקולות הבוחרים, ולא נוצר צורך בסיבוב נוסף[7].
| מועמד | מספר קולות | אחוזים |
|---|---|---|
| בנימין נתניהו | 72,705 | 52.1% |
| דוד לוי | 36,654 | 26.3% |
| בני בגין | 21,052 | 15.1% |
| משה קצב | 9,111 | 6.5% |
| קולות פסולים | כ-5,000 | |
| סך הכל | 139,552 | 100% |
קישורים חיצוניים
- עידן היו"ר: 30 שנה לפריימריז שהכניסו את הליכוד לעידן נתניהו, באתר ישראל היום, 23 במרץ 2023
הערות שוליים
- ^ חנן קריסטל, שלושה תרחישים, חדשות, 24 במרץ 1993
- ^ עינת טורס, רות, עבור: הקלטת הלוהטת של בנימין נתניהו, באתר nrg, 13 באפריל 2012
- ^
אורי כהן-אהרונוב ופרשת הקלטת של נתניהו, 20 ביוני 2015, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:32)
- ^ שחר אילן, לא מפסיקים להתנצל, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2006
- ^ הבחירות לכנסת הארבע-עשרה (29 במאי 1996 - י"א בסיוון התשנ"ו), באתר נוסטולגיה אונליין
- ^ גדעון סער, מזנקים לעבר משוכת ה־40%, חדשות, 24 במרץ 1993
- ^ גדעון סער, נתניהו: צריך להפיל את הממשלה בהקדם האפשרי, חדשות, 26 במרץ 1993
