הגדת האחות
הגדת האחות היא כתב יד מאויר של הגדה של פסח שנוצר בברצלונה במחצית השנייה של המאה ה-14.
אודות ההגדה
כנהוג בכתבי יד שנוצרו בימי הביניים בספרד, שם הסופר, שם המאייר ושם המזמין אינם מצוינים על ההגדה.
על פי הערה הרשומה בעמוד האחרון, כתב היד נרכש על ידי הספרייה הבריטית בלונדון ב-13 ביוני 1885 מאדם בשם אוג'ן פון מילר. ההגדה שמורה בספרייה הבריטית בלונדון תחת המספר הקטלוגי Or.Ms.2884. בצלאל נרקיס כינה את ההגדה בעבודתו Hebrew Illuminated Manuscripts[1] "הגדת האחות להגדת הזהב", כינוי שקוצר בהמשך ל"הגדת האחות", בשל הדמיון בין שתי ההגדות בכל הקשור למחזורי האיורים שמקורם בתנ"ך, בחירת הנושאים והאיקונוגרפיה,[2] אם כי טכניקת הציור בהגדת האחות פחות מקצועית, השימוש בזהב מועט יותר ותנועת הדמויות מגושמת יותר.[3]
תיאור ההגדה
ההגדה כוללת 64 דפי קלף. גודל העמוד 230x190 מ"מ.
מחזור התמונות התנכיות
כמו בכל ההגדות שמקורן בספרד של המאה ה-14 ובמיוחד בקטלוניה, גם בהגדת האחות רוכזו מחזורי התמונות מספר בראשית ומספר שמות בסדרות רצופות בשמונה עשר הדפים הראשונים של ההגדה, כאשר בכל עמוד שתיים או ארבע תמונות מלוות בכותרת הסבר. המחזורים מתחילים בבריאת אדם וחוה ומסתיימים בתיאור קריעת ים סוף ומרים ובנות ישראל היוצאות בתופים ובמחולות.
האיורים כוללים אלמנטים בסגנון גותי ואיטלקי. ההשפעה האיטלקית בולטת במיוחד בפריטים האדריכליים ובכיסויי הראש של הדמויות.[4]
בהמשך לאיורי התנ"ך, באות תמונות המציגות משפחה יהודית בספרד של המאה ה-14 העוסקת בהכנות לחג הפסח: ניקוי הבית, שחיטת כבש ועריכת השולחן, בני המשפחה מסבים לשולחן עליו מונחים מאכלים שונים.
תמונות אלו מאפשרות הצצה לחלק מהאופנים בהם יהודי ספרד התכוננו לחג.
בין תמונות אחרונות אלה משולבת תמונה ייחודית המתארת קהל שהתאסף בבית הכנסת סביב אדם העומד על במה אופיינית לבתי-כנסת של ימי הביניים בספרד וקורא את ההגדה.[5] כותרת התמונה היא "בעל הבית ובני ביתו שאומרים ההגדה". סבורים שהתמונה צוירה בהשראת מנהג שרווח בספרד באותה עת: קריאת ההגדה בבית הכנסת לטובת אלה שלא ידעו לקרוא או שלא הייתה להם אפשרות לרכוש הגדה.
עמודי הטקסט
טקסט ההגדה כתוב בכתב ספרדי מרובע מנוקד. ההוראות לניהול ליל הסדר וכותרות האיורים אינן מנוקדות.
טקסט ההגדה מתחיל במצוות בדיקת חמץ ומסתיים במשפט "בשנה הבאה בירושלים אמן".
הקישוט האופייני לכתבי היד היהודיים בימי הביניים היה עיטור מילות הפתיחה. גם בהגדת האחות מילות הפתיחה מוגדלות, מעוטרות בעלי זהב ומוצבות בתוך תיבות ממוסגרות בצבעים שונים.
טכניקה זאת שימשה גם להדגשת מילים מיוחדות, בתוך הטקסט עצמו, למשל שמם של רבי עקיבה ושל רבן גמליאל, או המילים "פסח", "מצה", ו"מרור". במקרים אלה המילים מעוטרות גם בעלי כסף.
בעמודים מסוימים, להמחשת הכתוב, מופיעות דמויות אדם המחזיקות בידיהן פריט מאפיין: לדוגמה הבן החכם קורא ספר, הרשע מניף חרב, אדם מציג את המרור או את המצה.
בשולי העמודים בין העלים והפרחים, מסתתרים לעיתים דרקונים ואנשים זעירים.
השפעת אומנות האסלם מורגשת בתשלובות של שריגים, עלווה ופרחים, המעטרות את שולי העמודים. העמוד האחרון של ההגדה מעוצב בצורת שטיח בעל צבעוניות עזה בו המילים "בשנה הבאה בירושלים אמן" משולבות בצורות גיאומטריות ובמוטיבים מעולם הצומח.[6][7] בין גדילי השטיח מסתתר ארנב.
הערות שוליים
- ^ Bezalel Narkiss, Hebrew Illuminated Manuscripts. Jerusalem, 1969, p. 58. 2. Bezalel Narkiss, Hebrew Il
- ^ Evelyn M. Cohen, אוולין מ' כהן, הגדת האחות ו"קרוביה המסכנים" / the "Sister Haggadah" and Its "Poor Relation", Proceedings of the World Congress of Jewish Studies / דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות יא, 1993, עמ' 17–24
- ^ קטרין קוג'מן-אפל, חג הפסח בקטלוניה במאה ה-14, באתר www.bl.uk
- ^ קטלוג הספרייה הבריטית, הגדת האחות, באתר www.bl.uk
- ^ עמוד 17v בהגדת האחות, באתר cja.huji.ac.il
- ^ העיטור והאיור בכתבי היד היהודיים, באתר lib.cet.ac.il
- ^ עמוד 88 בהגדת האחות, באתר cja.huji.ac.il
