הגמל המעופף

הגמל המעופף הוא מושג תלמודי קדום אשר ייתכן ושימש כמקור השראה ואומץ כסמל בתרבות העברית המתחדשת בארץ ישראל החל משנות ה-30 של המאה ה-19.

ההקשר הקדום ביותר למושג הגמל המעופף הוא התלמוד הבבלי במסכת מכות. בדף ה עמוד א', התלמוד עוסק בשאלה האם עדים יכולים היו להימצא בבוקרו של יום בעיר סורא ובסיומו של אותו היום בעיר נהרדעא (המרחק בין הערים עומד על כמאה ק"מ). בתקופה בה נכתבו הדברים בין המאה ה-3 למאה ה-5, האפשרות היחידה כי אכן כך היה היא "ליחוש לגמלא פרחא" - משמעו: האם עלינו להבין שמא היה ברשותם "גמל מעופף" שריצתו כה מהירה שאיפשרה להם לגמוע מרחק זה ביום אחד?! .

כמו כן הביטוי חוזר במסכת יבמות דף קטז, עמוד א', הדן באפשרות שאדם עבר ביום אחד מסורא לנהרדעא. ובהקשר אחר במסכת שבועות שבתלמוד הבבלי, בדף כ"ט, עמוד א' – מה מעמד אדם שנשבע כי ראה גמל פורח באוויר

מן הפרשנים השונים יש המבחינים בין 'גמלא פרחא', שהוא מציאות קיימת אך נדירה, של גמל מרוצים כה זריז אשר יש ביכולתו לגמוא מרחק רב בקצב מהיר וריצתו נראית כמעין רחיפה, לבין 'גמל פורח באוויר' שהוזכר בהקשר של שבועת שווא, שאיננו יכול להיות במציאות.^[1] ^[2]