הדה סטרן
| לידה |
4 באוגוסט 1910 בוקרשט |
|---|---|
| פטירה | 8 באפריל 2011 (בגיל 100) |
| שם לידה | הדוויג לינדנברג |
הדה סטרן , בלידה - הדוויג לינדנברג (בגרמנית: Hedwig Lindenberg) (באנגלית:Hedda Sterne, 4 באוגוסט 1910 - 8 באפריל 2011) הייתה ציירת אמריקאית, יהודייה ילידת רומניה, חברה פעילה באסכולת הציור של ניו יורק. יצירותיה נקשרות תכופות לזרם האקספרסיוניזם המופשט והסוריאליזם
קורות חייה
הדה סטרן נולדה בשנת 1910 בבוקרשט, בירת רומניה כהדוויג לינדנברג כבת למשפחה יהודית. הוריה היו אאוג'ניה לבית וכסלר וסימון לינדנברג, מורה לשפות זרות. אחיה הבכור והיחיד, אדוארד לינדנברג (1973-1908) נודע לימים כמנצח בפריז.
הדוויג לינדנברג למדה עד גיל 11 בבית הוריה, ואחר כך נשלחה למכון "שואזי- מנגרו" (Institutul de domnişoare „Choisy-Mangâru), בית ספר פרטי לבנות בבוקרשט. בסוף שנות ה-1920 היא נסעה בתדירות לווינה, בה למדה קורסים לקרמיקה במוזיאון לתולדות האמנות. ב-1929 היא נרשמה לאוניברסיטת בוקרשט כדי ללמוד את ההיסטוריה והפילוסופיה של האמנות אצל מורים ידועים כמו טודור ויאנו, מירצ'ה פלוריאן ונאיה יונסקו. ב-1932 לינדנברג התחתנה עם איש העסקים פרידריך (פריץ) שטרן (1982-1905) שנודע מאוחר יותר כפרדריק (פרד) סטאפורד, והפסיקה את לימודיה הפורמליים. ב-1941 בימי השואה ורדיפות היהודים ברומניה, סטאפורד עזר לה להגר לארצות הברית. בשנת 1943 התחתנה הדה, שנקראה כבר הדה סטרן, עם האמן סול סטיינברג, מאייר מפורסם בניו יורקר שנולד כמוה ברומניה. השניים נפרדו ב-1960.
פעילותה האמנותית
עוד בילדותה אהבה סטרן להישאר בבית כדי לצייר ולקרוא. את כשרונה האמנותי גילה מקס הרמן מקסי שהמליץ לאביה לשלוח אותה לשיעורי אמנות. אביה רשם אותה לשיעורי ציור ופיסול אצל פריץ שטורק שהיה באותה תקופה פרופסור מכובד בקונסרבטוריון לאמנויות יפות בבוקרשט. מאוחר יותר בימי הקיץ נסעה הדה לקשיעורים ליצירה בקרמיקה בווינה ולקורסים לציור בפריז, בין השאר בסטודיו של פרנאן לז'ה. למדה גם למשך שלוש שנים היסטוריה ופילוסופיה של האמנות באוניברסיטת בוקרשט, בלי לסיים. בשנות ה-1930 ציירה בין היתר סקיצות אופנה ושקלה לפנות ללימודי עיצוב אופנה. בסטודיו שלה בעליית גג התמסרה בעיקר לציורים בסגנון סוריאליסטי ששידרו אווירה של אגדה, כמו כן יצרה קולאז'ים, תמונות נוף עירוני, רישומי נשים וגברים (כאחד המודלים שלה הראשונים היה בעלה הראשון, פריץ שטרן), ציירה גם דיוקנאות או דיוקנאות עצמיים, עם קריצות לסוריאליזם על ידי התמקדות בחלקי גוף מסוימים כמו העיניים או הפה). פיסלה פסלים בעלי סגנונים גאומטריים, ומיזוג סגנונות שונים כמו השפעות של ברנקוזי ושל אר נובו., כפי שציין האוצר קוסמין נסוי, שגילה יחד עם אשתו, אואנה נסוי, מאגר יצירות ותעודות של האמנית, הנמצאים כיום בארבעה אוספים פרטיים ושפרסם ספר עליה (Hedda Sterne - The Discovery of Early Years 1910-1941) בתקופה שבה נוכחות הנשים באמנות הרומנית הייתה מאוד מצומצמת, התבלטה הדה שטרן בעיקר בפסליה. טודור ויאנו כתב בשנת 1938 מאמר בכתב העת "האמנות והטכניקה הגרפית" המוקדש לפיסול הרומני בין המאה ה-19 למאה ה-20 - החל מקרל שטורק ועד להדה שטרן. אחרי שהציגה בשני סלונים רשמיים בבוקרשט (1932 ו-1931) ובתערוכה אישית לפיסול ואמנות קישוטית באולם מוצרט בבוקרשט, ב-1938 השתתפה הדה שטרן ב Salon des Surindépendants בפריז. שלושה פסלים שהציגה בבוקרשט שרדו עד היום.
עם הגעתה לארצות הברית נהנתה הדה סטרן מתמיכתה של פגי גוגנהיים והתחילה להציג בתערוכות. בינואר 1951 הציגה בגלריה של בטי פארסונס לצד אמנים "זועמים" אמריקאים שהופיעו לצידה גם בתמונת ה"אייקון" במגזין לייף ב-1951. שטרן השתתפה ב-1942 בתערוכה הקבוצתית "First Papers of Surrealism" שהאוצרים שלה היו מרסל דושאן ואנדרה ברטון כעבור שנה הציגה תערוכה אישית בגלריית וייקפילד של בטי פארסונס. ככל ששהתה יותר בארצות הברית, שנראתה לה "יותר סוריאליסטית מכל דבר שמישהו יכול לדמיין" אמנותה התרחקה מהסוריאליזם.
ב-1963 זכתה סטרן במלגת פולברייט ושהתה בעזרתה בוונציה. בשובה לניו יורק הצליחה לעמוד בלחצים שהופעלו עליה ליצור סגנון יותר ייחודי "עקבי" ומסחרי. היא נרתעה מאוד מהרעיון ליצור לעצמה "קריירה" של אמן והעדיפה ללכת לפי רחשי ליבה. יצירותיה משנות ה-1960 משקפות את עניינה בתחום התפיסה החזותית, הסמיוטית, האקזיסטנציאליזם והמדיטציה.
חיים פרטיים
הדה סטרן דיברה באופן שוטף רומנית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. כמו כן ידעה גם איטלקית וספרדית.
קישורים חיצוניים
- הדה סטרן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
