הדקאמרון
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | פרנץ קסאבר וינטרהאלטר |
| תאריך יצירה | 1837 |
| טכניקה וחומרים | צבע שמן, קנבס |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב | 254 סנטימטר |
| גובה | 190.5 סנטימטר |
הציור הדקאמרון היא יצירה מאת הצייר הגרמני פרנץ קסאבר וינטרהאלטר. הציור שמור כיום באוסף המוזיאון הממלכתי קונסטהאלה קרלסרוהה שבגרמניה. בנוסף לכך, קיימת גרסה נוספת או עותק מוקטן של היצירה, הנמצא באוספי הנסיכות של ליכטנשטיין.[1][2]
תיאור היצירה ופרשנות
הציור מציג קבוצת גברים ונשים בלבוש אלגנטי, יושבים בגינת נוי עשירה בצמחייה, בחצי עיגול, ומשוחחים, כאשר תשומת הלב מופנית לדמות מרכזית אחת. הסצנה מוארת באור זהוב חמים, המשרה אווירה של שלווה ואינטימיות. ברקע מופיעים עצים ושמים מעורפלים, והקומפוזיציה מדגישה את הקפדתו של האמן על פרטי לבוש, הבעות פנים ומבנה חזותי כללי.[1]
הציור מתאר את עשרת האצילים הצעירים מספרים זה לזה את סיפוריהם, בהשראת המסגרת הסיפורית של דקאמרון מאת ג'ובאני בוקאצ'ו. באתר התרבות של ה־BBC, דניס דאנקן מתאר את הסצנה ככזו שבה הדמויות נסוגות מן העיר המוכה במגפה אל וילה כפרית מבודדת, ושם הן שוהות ומעבירות את זמנן בסיפורים בעלי אופי שובב.[3]
בהתאם לרוח המסגרת הספרותית, הציור מציג את קבוצת המספרים ברגע של שלווה וניתוק מהמציאות הקשה שמחוץ לוילה. תשעה צעירים מאזינים בקשב למספר הסיפורים היומי, שוכבים לצד מזרקה ומחייכים בעדינות. הקומפוזיציה אינה עוסקת בזוועות המגפה, אלא מציעה אינטרלוד אידילי. הציור שמור גם באוספי הנסיכות של ליכטנשטיין, ודימויו מצוטט רבות כייצוג חזותי מפורסם של סצנת הסיפורים.[2]
השפעה וסגנון
קומפוזיציית ריבוי הדמויות בציור מזכירה ציורים נוספים של וינטרהאלטר, ובהם פלורינדה (1852) והקיסרית אז'ני מוקפת בנשות החצר שלה (1855). בשלוש היצירות מופיעות דמויות יושבות במעגל על רקע טבע אידילי, כאשר הנוף ממלא תפקיד של תפאורה תיאטרלית. הסידור מדמה מישור נטוי, שנועד להבליט את הסדר החברתי. ביצוע הציור היה מהיר יחסית, ועדיין ניכרים בו טפטופי צבע.[4]
בציור פלורינדה, שהוצג לראשונה ב־1852, עשה וינטרהאלטר שימוש דומה במבנה קומפוזיציוני, וההשוואה לציור הדקמרון עוררה עניין ציבורי.[5]
חשיבות בקריירת האמן
הציור הדקאמרון נחשב לאחת מהצלחותיו המוקדמות של וינטרהאלטר, וזכה להכרה נרחבת עם הצגתו בסלון של פריז בשנת 1837. הצלחה זו הפכה את האמן למבוקש בקרב בתי המלוכה של אירופה, ובעקבותיה הוזמן ליצור פורטרטים עבור לואי פיליפ, מלך הצרפתים, המלכה ויקטוריה, נפוליאון השלישי, הקיסרית אז'ני, פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, הצארינה מריה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה ובני משפחת הוהנצולרן.[6]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 The decameron - Franz Xaver Winterhalter, The decameron - Franz Xaver Winterhalter (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 Boccaccio and other plague tales, Apollo Magazine, 2020-06-01 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ The Decameron: The 'eye-popping' medieval tales that pushed sexual boundaries, www.bbc.com, 2024-07-25 (באנגלית בריטית)
- ↑ Emmanuel Starcky and Laure Chabanne (dir.), Franz Xaver Winterhalter, 1805–1873: portraits de cour, entre faste et élégance, Compiègne/Paris, RMN-Grand Palais, 2016, pp. 164–165
- ↑ Franz Xaver Winterhalter (1805-73) - Florinda, www.rct.uk (באנגלית)
- ↑ Winterhalter | Réunion des musées nationaux Grand Palais, grandpalaisrmn.fr
הדקאמרון41026654Q43284688