הוגו היימן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. הוגו היימן (בהונגרית: Haiman Hugó; ניז'נה, 20 בנובמבר 1881 – בודפשט, 22. בפברואר 1932)[1] היה מורה, מתרגם יהודי-הונגרי, אביו של טיפוגרף ואמן הספרים הפרופסור ג'רג' היימן. אשתו הייתה אילונה קנר, בתו של איזידור קנר.
ביוגרפיה
הוגו היימן נולד במשפחה יהודית כבנם של וילמוש היימן ומריה דונר. הוא סיים את המחלקה ההונגרית-גרמנית באוניברסיטת בודפשט (כיום שמו אוניברסיטת אטווש לוראנד) וקיבל תעודת הוראה לבית ספר תיכון וכן דוקטורט במדעי הרוח. משנת 1913 עבד כמורה בבודפשט. הוא היה חייל במהלך מלחמת העולם הראשונה ונפל בשבי רוסי. בהמשך כמה שנים עבר להתגורר בניקולסק-אוסוריסקי (כיום אוסוריסקי), עיר במזרח הרחוק של רוסיה על גבול סין, שם עבד כמורה לשפה במשך שנתיים ולא חזר להונגריה עד שנת 1920.
הוא השתמש בידיעותיו ברוסית ובהיכרותו עם הספרות הרוסית כמתרגם במולדתו. הוא תרגם להונגרית את יצירותיהם של סופרים קלאסיים כמו לב טולסטוי או איוון טורגנייב מהמקור, והיה הראשון שהשמיע כמה סופרי פרוזה צעירים בולטים בהונגרית. הוצאתם לאור של רבים מתרגומיו התאפשרה בשל קרבת המשפחה עם איזידור קנר. בשנים 1926–1928 פורסמו בשתי סדרות של שישה ספרים שהכילו את תרגומיו בהוצאת דפוס קנר. כמו כן פורסמה גם יצירה מקורית שלו: רומנים וסיפורים קצרים מאת פרדיננד קורנברגר (בודפשט, 1910).
מתרגומיו
בסדרה הראשונה של מהדורת דפוס קנר (1927–1926):
- אלכסנדר פושקין: מנהל הדואר
- איוואן טורגנייב: מומו
- לב טולסטוי: פוליקושקה
- ולדימיר קורולנקו: המוזיקאי העיוור
- ניקולאי לסקוב: גולובן האלמותי
- וסבולוד גרשין: הפרח האדום (סיפורים קצרים)
בסדרה השנייה (1928):
- ליאוניד לאונוב: סוף האיש הקטן (רומן)
- אלכסנדר ניברוב: הארץ המובטחת (רומן)
- מיכאיל פרישווין: הערבית השחורה (שני סיפורים)
- אלכסיי רמיזוב: שיפוט. סיפורים מסתוריים
- אלכסיי טולסטוי: יום הצאר פיוטר (שלושה סיפורים קצרים).
שאנדור בונקאלו שיבח את הסדרה הראשונה, ודיולה לאציציוס שיבח את ששת הספרים של הסדרה השנייה ואת התרגום בכתב העת הספרותי החשוב ניוגט.
לקריאה נוספת
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי. 1967
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. הוגו היימן
- Bonkáló Sándor (1927). "Orosz elbeszélők". Nyugat (12. szám).
- Laziczius Gyula (1928). "Modern oroszok (Haiman Hugó fordításai)". Nyugat (24. szám).
הערות שוליים
