הומונקולוס
הומונקולוס (בלטינית: Homunculus, מילולית: איש קטן, ברבים Homunculi) במדעים הקדם-מודרניים הוא אדם זעיר-ממדים. המונח "הומונקולוס" שימש במובנים שונים במדע האלכימיה ובתאוריות הרבייה הקדומות.
אלכימאים במאה ה-16 הציעו טכניקות ליצירת אדם בממדים זעירים ישירות מזרע האדם ללא צורך בהיריון. אדם זעיר זה כונה מאוחר יותר "הומונקולוס", כלומר "איש קטן".
עד המאה ה-19 הייתה נפוצה תאוריה של הרבייה והתפתחות העובר המכונה פרפורמציה (אנ'). על פי תאוריה זו, הצאצאים הפוטנציאליים של האדם או של בעלי החיים מצויים בתוך נוזל זרע של הזכר כגרסה מיניאטורית ובלתי נראית לעין של האורגניזם הבוגר, וההיריון אינו אלא תהליך גדילה, שבו גדלים אנשים זעירים אלה. יצור זעיר זה כונה הומונקולס באדם, ובבעלי החיים אנימקולום.
יצורים מיניאטוריים אלה הסעירו את הדמיון, והופיעו מאז בפולקלור ובספרות.
בפילוסופיה של ההכרה נעשה במונח שימוש מושאל, המתאר את הרכיב המצוי בתוך תודעת האדם וצופה ממנה על העולם. בפסיכולוגיה ובמדעי המוח המודרניים הוסב המונח "הומונקולוס" לייצוג של גוף האדם בתפיסה או בקליפת המוח.
במדעים הקדם מודרניים
אלכימיה
הרעיון ליצירה מלאכותית של אדם מופיע במקורות שונים בעת העתיקה[1]. טכניקה ליצירת האדם הזעיר, ההומונקולוס, בשיטות אלכימיות, הוזכרה לראשונה בשנת 1537 בחיבור "על טבע הדברים" (De natura rerum) המיוחס לאלכימאי פאראצלסוס, ועל פיה העברת זרע אדם דרך סדרת תהליכים הכוללת, בין השאר, השהייה ברחם של סוסה, מביאה ליצירת אדם זעיר, תחילה שקוף וחסר גוף ואחר טיפול מתאים הוא מקבל גוף של ילד ואף גדל, אך נותר בממדים זעירים יחסית[2].
מאז המשיכו ההומונקולי להופיע בספרות האלכימיה ואף היו אלכימאים שהצהירו שהצליחו לייצר הומונקולוס בפועל. באחד המקרים המפורסמים ביותר, נטען שבשנת 1775 ייצרו הרוזן הווינאי יוהאן פרדיננד פון קופשטיין והכומר האיטלקי אבה גלוני, עשרה הומונקולי בעלי יכולת לחיזוי עתידות שנשמרו במים במכלי זכוכית בעיר כדי שלא ימותו כתוצאה מחשיפת יתר לאוויר. על פי המסופר, שניים מתוכם נותרו ללא גוף, אך שמונת האחרים הגיעו, לאחר טיפול מתאים, למידת רגל אחת. שמונת ההומונקולי בעלי הגוף קיימו חברה בעלת מעמדות ותפקידים הכוללת אף מלך ומלכה. אנשים רבים ומכובדים העידו, על פי המסופר, שצפו במו עיניהם בהומונקולי אלה[3].
פרפורמציה
על פי תאוריית הפרפורמציה בנוזל הזרע של הגבר יש הומונקולי זעירים המתפתחים עד לגודל של תינוק בעת ההיריון. בזרע של כל הומונקולוס כזה יש גם כן הומונקולי זעירים עוד יותר שגם בזרעם יש הומונקולי ברגרסיה הנמשכת עד האדם הראשון שבזרעו היו מצויים בשרשרת כל ההומונקולי של האנושות עד סוף כל הדורות.
במאה ה-17 העלו אנשי מדע כמו אנטוני ואן לוונהוק וניקולס הארטסוקר (אנ') את הטענה שנוזל הזרע מכיל הומונקולי. האחרון אף הכין רישומים מפורסמים הממחישים את השערתו, אחרים, אף דימו למצוא את ההומונקולוס הזעיר בבדיקת מיקרוסקופ של נוזל הזרע. על מנת להסביר כיצד אותו הומנקולוס המצוי בתאי הזרע של הזכר מתפתח לוולד הנושא תכונות תורשתיות מאמו, העלה ז'אן אסטרוק את ההשערה שההומונקולוס מקבל צורה וסופח תכונות בזמן מעברו בביצית[4].
תאוריה זו השתלבה היטב בתפיסות נוצריות בדבר החטא הקדמון והשוואת הוצאת זרע לבטלה למעשה רצח, שכן היא מביא למותו של ההומונקולוס שבנוזל הזרע[5].
מנגד, היו שהסתייגו מתאוריה זו בגלל המוות המאסיבי וההיקף הרחב של אובדן חיי אדם הגלום בה. על מנת להתמודד עם בעיית המוות והבזבוז המאסיבי, העלה הארטסוקר השערה, שההומונקולוס שאינו נקלט מתנדף ועובר מִחזור. לייבניץ תמך אף הוא בהשערה זו. בעוד שהתאוריה הבסיסית על ההומנקולוס המצוי בזרע סיפקה הסבר פשוט לשאלת מנגנון הרבייה, תוספת רכיב ההתנדפות והמחזור, עוררה קשיים תאורטיים, והפכה הסבר פשוט ואינטואיטיבי, למורכב וספקולטיבי.
בספרות
ההומונקולוס, הן כראשית החיים הגלומה בזרע והן כתוצר אלכימי, בא לידי ביטוי בספרות התקופה.
בטריסטרם שנדי מאת הסופר האנגלי, לורנס סטרן, מתואר העיוות שעבר על ההומנקולוס של טריסטרם בגלל הסחת דעת של אמו בעת עיבורו.
במערכה השנייה בחלק השני של פאוסט מאת גתה, מייצר ואגנר הומונקלוס במעבדה. לאחר ערבוב של מאות חומרים, המאסה מתבהרת, ודמות פלאים מתגבשת. בחליפת המכתבים בין גתה ואקרמן מתברר שלמעשה השטן מפיסטופלס, היה מעורב ביצירת המונקולוס זה[6].
בספרו של פרימו לוי "מקצועות של אחרים" הוא מתייחס למושג הומונקולוס כשהוא דן בסוגיה של הגיית דמויות בספר.
בפילוסופיה של ההכרה
ערך מורחב – כשל הומונקולוס
במדעי המוח המודרניים
- ערך מורחב – הומונקולוס (קליפת המוח)
במיפוי מודרני של המוח, משמש ההומונקולוס כאילוסטרציה של גוף האדם במוח, ואת איברי הגוף השונים כפי שמשתקפים בעיבוד המידע העצבי בקליפת המוח. ההומונקולוס התחושתי מייצג את איברי הגוף המשתתפים בעיבוד הקלט התחושתי, ואילו ההומנקולוס המוטורי משקף את אזורי השליטה על תנועות הגוף.
קישורים חיצוניים
- (Francis Cole, Early Theories Of Sexual Generation, Oxford (1930
- רוברט לאם, How to Make a Homunculus and Other Horrors
- י.ל. ברוך, יצירת הומונקולוס (מתוך פאוסט חלק שני), מאזניים, ד', קכ"ו (תש"ו), עמ' 239–243, באתר JSTOR
סצנת יצירת ההומונקולוס, פאוסט II מערכה 2, סצנה 2, סרטון באתר יוטיוב (בגרמנית)
הערות שוליים
- ^ ראו סקירה היסטורית בערך גולם (מיסטיקה).
- ^ Grafton, Anthony (1999). Natural Particulars: Nature and the Disciplines in Renaissance Europe. MIT Press. pp. 328–329.
- ^ Hartmann, Franz. (1896). The Life of Paracelsus, p. 257. London.
- ^ Lois N. Magner, A History of the Life Science (3rd edition), p. 163
- ^ "Epigenesis and Preformationism". Stanford Encyclopedia of Philosophy. October 11, 2005.
- ^ Poet lore; a quarterly of world literature 1889 p. 269ff A Faust Problem: What was the Homunculus? and Faust by Goethe Faust p. 350ff
