כשל הומונקולוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.

כשל הומונקולוס הוא כשל בלתי פורמלי לפיו מושג מוסבר במונחים של המושג עצמו, רקורסיבית, מבלי להגדיר או להסביר קודם את המושג המקורי.[1] כשל זה מתעורר לרוב בתורת הראייה. אפשר להסביר את הראייה האנושית בכך שאור מהעולם החיצון יוצר תמונה על הרשתית בעיניים ומשהו (או מישהו) במוח מסתכל על התמונות האלה כאילו הן תמונות על מסך קולנוע (תאוריית הראייה הזו מכונה לפעמים התיאוריה של התיאטרון הקרטזיאני היא מזוהה בעיקר, בימינו, עם הפסיכולוג דייוויד מאר ). נשאלת השאלה לגבי טיבו של הצופה הפנימי הזה. ההנחה כאן היא שיש "איש קטן" או " הומונקולוס "

הרעיון של ״צופה פנימי״ מתחיל רגרסיה אינסופית (Infinite regress).

ניתן להבין את הסיבה לכך שזהו כשל על ידי השאלה כיצד ההומונקולוס "רואה" את הסרט הפנימי. תשובה אפשרית היא שיש הומונקולוס נוסף בתוך ה"ראש" או ה"מוח" של ההומונקולוס הראשון שמסתכל על ה"סרט" הזה. אבל זה מעלה את השאלה איך ההומונקולוס הזה רואה את "העולם שבחוץ". כדי לענות על זה נדרשת הנחת הומונקלוס נוסף בתוך ראשו של ההומונקולוס השני הזה, וכן הלאה. במילים אחרות, נוצר מצב של רגרסיה אינסופית. הבעיה בטיעון ההומונקולוס היא שהוא מנסה להסביר תופעה במונחים של עצם התופעה שהיא אמורה להסביר.[2]

דוגמה נוספת היא עם תיאוריות קוגניטיביסטיות הטוענות שהמוח האנושי משתמש ב"כללים" לביצוע פעולות (כללים אלה מומשגים לעיתים קרובות כאלגוריתמים של תוכנית מחשב ).

במונחים של משחק שחמט, השחקנים מקבלים "כללים" (כלומר, כללי משחק השחמט) שלפיהם עליהם לפעול. לשאלה: 'מי משתמש בכללים האלה?' התשובה מובנת מאליה: 'שחקני המשחק (של השחמט) משתמשים בהם'. הרי לא נטען שהכללים עצמם משחקים שח. הכללים עצמם הם רק סימנים אינרטיים על הנייר עד שאדם קורא, מבין ומשתמש בהם. אבל מה עם ה"כללים" שנמצאים, לכאורה, בתוך הראש שלנו (המוח)? מי קורא, מבין ומשתמש בהם? שוב, התשובה הסמויה היא - ויש שיטענו שהיא חייבת להיות - "הומונקלוס": איש קטן שקורא את כללי העולם ואז נותן פקודות לגוף לפעול לפיהם. אבל שוב אנחנו במצב של רגרסיה אינסופית, כיוון שיש הומונקולוס נוסף בתוך ראשו של ההומונקולוס, וכן הלאה וכן הלאה.

לכן, כך הטענה, תיאוריות תודעה שמרמזות או קובעות במפורש שההכרה מחויבת לכללים לא יכולות להיות נכונות אלא אם כן נמצא דרך כלשהי "לעצור" את הרגרסיה.

לעיתים קרובות מניחים במדע הקוגניטיבי שהכללים והאלגוריתמים זהים במהותם: במילים אחרות, התיאוריה שהקוגניציה מחויבת לכללים לרוב מרמזת שמחשבה ( קוגניציה ) היא בעצם מניפולציה של אלגוריתמים, וזוהי אחת ההנחות המרכזיות של כמה סוגים של בינה מלאכותית.

טיעוני הומונקולוס תמיד מופרכים אלא אם כן ניתן למצוא דרך כלשהי "לעצור" את הרגרסיה. בפסיכולוגיה ובפילוסופיה של התודעה, "טיעוני הומוקולוס" (או "כשלי ההומונקולוס") שימושיים ביותר לזיהוי תיאוריות תודעה נכשלות או אינן שלמות.

כשל הומונקולוס קשור קשר הדוק לרגרסיה של רייל.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ Kenny, Anthony (1971). "The Homunculus Fallacy". In Grene, Marjorie (ed.). Interpretations of Life and Mind: Essays around the problem of reduction (באנגלית). New York: Humanities Press. pp. 65–74. ISBN 978-0-391-00144-2.
  2. ^ Richard L. Gregory. (1987), The Oxford Companion to the Mind, Oxford University Press
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0