הוקר פיורי

הוקר פיורי
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס קרב
ארץ ייצור	בריטניה
יצרן	הוקר איירקראפט
טיסת בכורה	25 במרץ 1931
תקופת שירות	1931 – 1949 (בחיל האוויר האיראני)
צוות	1
יחידות שיוצרו	262
משתמש ראשי	בריטניה חיל האוויר המלכותי;
משתמשים משניים	איראן דרום אפריקה; ממלכת יוגוסלביה

ההוקר פיורי (באנגלית: Hawker Fury) היה מטוס קרב דו-כנפי בריטי, אשר שירת בחיל האוויר המלכותי במהלך שנות ה-30, ובזמן כניסתו לשירות נחשב כמטוס קרב מהיר ביותר. המטוס, שכונה בתחילה ההורנט ("צרעה"), היה מבוסס על המפציץ הקל הוקר הארט.

תכנון ופיתוח

ההוקר פיורי פותח מאב הטיפוס של מטוס הקרב הוקר F.20/27, אשר ערך את טיסת הבכורה באוגוסט 1928 אך לא נכנס לייצור. כאשר מנועו הכוכבי של ההוקר F.20/27 הוחלף במנוע מקורר-נוזל חדש מדגם רולס-רויס F.XI V-12 (שנקרא מאוחר יותר רולס-רויס קסטרל והיה גם בשימוש המפציץ הקל, ההוקר הארט), נקרא אב הטיפוס החדש למטוס קרב ההוקר הורנט, אשר ביצע את טיסת הבכורה שלו מברוקלנדס שבמחוז סארי (Surrey) במרץ 1929^[2].

ההורנט היה מטוס דו-כנפי חד מנועי עם זוג סמוכות בין כנפיו, שהונע בתחילה באמצעות מנוע בן 420 כוחות סוס בעל כיסוי מתכת אווירודינמי, אשר הוחלף תוך זמן קצר במנוע חזק יותר בן 480 כוחות סוס מדגם קסטרל IS. המטוס נבחן כנגד הפיירי פיירפליי סימן II^[3] והועדף על פניו מכיוון שהיה נוח יותר להטסה וכן בשל מבנהו - שלדה המורכבת מצינורות מתכת ומכוסה בד - לעומת הפיירפליי העשוי עץ.

ההורנט נרכש על ידי משרד האוויר הבריטי בתחילת 1930 ולאחר בחינות נוספות של ביצועיו, הוזמן משלוח ראשוני של 21 מטוסים (שסומנו מחדש כפיורי - היות שמשרד האוויר רצה ששמות מטוסי הקרב "יבטאו פראות") במהלך אותה שנה. הפיורי סימן I ביצע את טיסת הבכורה של מברוקלנדס ב-25 במרץ 1931^[2].

הפיורי היה מטוס הקרב המבצעי הראשון של חיל האוויר המלכותי עם מהירות של מעל 322 קמ"ש בטיסה אופקית. אמצעי השליטה במטוס היו רגישים מאד והעניקו לו ביצועים אווירובטיים מעולים. הוא תוכנן לשמש כמיירט מפציצים ובשלב זה הייתה מהירות הנסיקה שלו כמעט 2,400 רגל לדקה (כ-730 מטר לדקה, עם מנוע קסטרל בעל 525 כ"ס).

גרסה ניסיונית, הפיורי המהיר, נבנתה על ידי הוקר כדי לבחון שינויים בעיצוב עבור מכרז למטוס קרב עליו התחרתה (ההוקר P.V.3), וכמו כן עבור פיתוח כללי. בעוד שה-P.V.3 הוכח כלא מוצלח עקב השימוש במנוע הלא אמין מסוג רולס-רויס גוסהוק (Rolls-Royce Goshawk), הוכנסו שיפורים רבים שנבחנו על הפיורי המהיר לגרסה המשופרת, הפיורי סימן II, בעלת שלדה חלקה יותר שהפחיתה את הגרר ומנוע חזק יותר של 690 כ"ס מדגם קסטרל סימן IV. שיפורים אלה הגבירו את מהירותו וקצב הנסיקה של הפיורי.

סידני קאם, מתכנן המטוסים הראשי של חברת הוקר, הציע גרסה חד כנפית של הפיורי ב-1933. גרסה זו לא פותחה כל עוד לא יצרה רולס-רויס את מה שהפך למנוע המרלין המפורסם, אז הותאמה הגרסה בהתאם למכרז משרד האוויר מספר F5/34 והפכה לאב הטיפוס להוקר הוריקן.

היסטוריה מבצעית

הפיורי סימן I נכנס לשירות מבצעי בטייסת מספר 43 של חיל האוויר המלכותי במאי 1931. בשל מגבלות כספיות שנגרמו עקב השפל הגדול של שנות ה-30 בבריטניה, הוזמנו רק מספר קטן של מטוסי פיורי סימן I אשר שירתו בשתי טייסות קרב נוספות בלבד, טייסת מספר 1 וטייסת מספר 25^[3]. לעומת זאת היו באותה עת עשר טייסות קרב מצוידות בבריסטול בולדוג האיטי יותר, אך גם הזול יותר לייצור. הפיורי סימן II נכנס לשירות מבצעי בשנים 1936–1937 והגדיל את מספר הטייסות המצוידות במטוס לשש. הוא נותר בשירות פיקוד מטוסי הקרב של בריטניה עד ינואר 1939 והוחלף בעיקר על ידי הגלוסטר גלדיאטור ודגמים אחרים כגון ההוקר הוריקן. לאחר סיום שירותו המבצעי, הוסב הפיורי לתפקידי אימון טייסים^[3].

הפיורי סופק למספר לקוחות, וצויד במגוון של מנועים כגון הקסטרל, הפראט אנד ויטני הורנט, הבריסטול מרקיורי וסוגים נוספים.

שלושה מטוסי פיורי הוזמנו על ידי ספרד ב-1935, תוך כוונה לייצר מקומית 50 נוספים ברישיון. לגרסה הספרדית היה כן נסע בעל זיזים וגלגלים עם קפיצים מובנים, בדומה לגלוסטר גלדיאטור, ומנוע 612 כ"ס תוצרת היספאנו-סוויזה 12Xbr, שהעניק למטוס מהירות של 377 קמ"ש. שלושת מטוסי הפיורי נשלחו לספרד ללא חימוש ב-11 ביולי 1936, זמן קצר לפני פריצתה של מלחמת האזרחים במדינה, אז נכנסו לשירות בחיל האוויר של הרפובליקנים והותאמו להם מקלעים שנלקחו ממטוסים שהתרסקו. מטוס אחד נחת נחיתת אונס בשל מחסור בדלק מעבר לקו החזית, תוקן בידי הלאומנים אך לא נכנס לשירות מבצעי. הרפובליקנים השתמשו בפיורי אחד בהגנתה של מדריד עד להתרסקותו באוקטובר 1936^[4].

על אף שיצא משירות חיל האוויר המלכותי, שירת הפיורי בתחילת מלחמת העולם השנייה במספר חילות אוויר אחרים. מטוסי פיורי יוגוסלביים נטלו חלק בלחימה בגרמנים במהלך הפלישה ב-1941^[5]. ב-6 באפריל 1941 לחמה טייסת של מטוסי פיורי כנגד מטוסי המסרשמיט Bf 109 וה-Bf 110, ועשרה מטוסים, כמעט כל הטייסת, הושמדו. בלחימה בתנאים בלתי שווים, הופלו חמישה מטוסי פיורי בזמן שהמריאו, שניים נוספים הושמדו על הקרקע ושמונה טייסים נהרגו. מתוך המטוסים הגרמניים התוקפים, חמישה Bf 109 וזוג Bf 110 לא שבו לבסיסם, אך ככל הנראה לא נגרמו אבידות אלה כתוצאה ישירה של הלחימה, מלבד Bf 110 אחד שאבד כאשר פיורי התנגש בו בכוונה תחילה. טייסות הפיורי האחרות השתתפו בתקיפת כוחות קרקע גרמניים, ומטוס אחד הופל בקרב אוויר בידי פיאט CR 42 איטלקי. כל מטוסי הפיורי היוגוסלביים ששרדו את הלחימה הושמדו כאשר הפכו ללא שמישים עם הפסקת האש ב-17 באפריל, מלבד זוג מטוסים שנפלו לידי האיטלקים, הועברו לאיטליה ונבחנו שם^[6].

מטוסי פיורי שהשתייכו בעבר לחיל האוויר המלכותי שירתו בחיל האוויר של דרום אפריקה בזמן המערכה במזרח אפריקה, כאשר על אף מצבם המיושן הפילו שני מפציצים איטלקיים בקרבות אוויר ונטלו חלק בתקיפת מטרות קרקע ובסיוע לצבא היבשה, עד אפריל 1941. לאחר מכן השתתפו מטוסי הפיורי ב"קומנדו האווירי" של טייסת מספר 43 בדרום אפריקה, במסגרתו ביצעו טיסות ראווה וקרבות אוויר מדומים לצורכי גיוס ותעמולה. הפיורי יצא משירות חיל האוויר של דרום אפריקה בפברואר 1943^[7].

סך הכל נבנו 262 מטוסי הוקר פיורי, כאשר 22 מהם שירתו בחיל האוויר האיראני, שלושה בפורטוגל ובספרד, כ-30 בדרום אפריקה וביוגוסלביה והיתר בבריטניה^[8].

גרסאות

הוקר הורנט (אב טיפוס לפיורי)

הוקר הורנט: אב טיפוס למטוס קרב חד מושבי. בעל מנוע רולס-רויס מקורר-נוזל מדגם F.XIA ומאוחר יותר מדגם F.XIS בן 480 כ"ס. מטוס אחד בלבד נבנה ונחשב בחברת הוקר כדגם נפרד מהפיורי, מכיוון שהיה מעט קטן וקל ממנו.

פיורי סימן I: גרסת מטוס קרב חד מושבי בעל מנוע בוכנה כוכבי תוצרת רולס-רויס בן 525 כ"ס מסוג קסטרל סימן II.

פיורי סדרה 1A: גרסת מטוס הקרב לייצוא עבור ממלכת יוגוסלביה. דומה לפיורי סימן I ובעל מנוע קסטרל סימן II. שישה נבנו על ידי הוקר. מטוס בודד סופק כשהוא מצויד במנוע תוצרת היספאנו-סוויזה 12 NB בן 500 כ"ס ובעל ביצועים חלשים יותר, שהוחלף במהרה במנוע מסוג קסטרל. מטוס שני נבחן עם מנוע תוצרת לוריין פטרל (Lorraine Petrel) מסוג HFrs בן 720 כ"ס.

פיורי גרסת ביניים: מטוס לטיסות מבחן ובחינת טכנולוגיות. אחד נבנה כאב טיפוס וסומן בסימון אזרחי בריטי כ-G-ABSE.

פיורי מהיר: פיתוח פרטי של הוקר, מטוס חד מושבי לניסויי מהירות וטיסות מבחן. מטוס אחד נבנה ושימש כאב הטיפוס לפיורי סימן II.

פיורי סימן II: גרסת מטוס קרב חד מושבי, בעל מנוע כוכבי תוצרת רולס-רויס מסוג קסטרל סימן VI בן 640 כ"ס. טס את טיסת הבכורה ב-3 בדצמבר 1936. 112 מטוסים נבנו מגרסה זו.

פיורי יוגוסלבי: גרסה משופרת לייצוא עבור יוגוסלביה בעלת מנוע כוכבי מסוג קסטרל סימן XVI בן 745 כ"ס, רדיאטור בעל גרר נמוך, כן נסע בעל זיזים, גלגלים עם קפיצים מובנים והתקנים לזוג מקלעים נוסף תחת הכנף. עשרה מטוסים שנבנו על ידי הוקר נמסרו בשנים 1936–1937, וארבעים נוספים נבנו ברישיון בידי החברות היוגוסלביות איקארוס (24 מטוסים) וזמאג' (16 מטוסים).

פיורי איראני: גרסת מטוס קרב חד מושבי עבור חיל האוויר האיראני. 16 מטוסים בעלי מנוע כוכבי תוצרת פראט אנד ויטני מסוג הורנט S2B1g שהניע מדחף תלת-להבי הוזמנו ב-1933. הזמנה של שישה מטוסים נוספים בעלי מנוע בוכנה כוכבי מסוג בריסטול מרקיורי VISP בן 550 כ"ס המניע מדחף דו-להבי בוצעה ב-1934 כאשר מספר מטוסים בעלי מנועי פראט אנד ויטני צוידו במנוע החדש. הם שירתו במשימות סיור-גבול מבצעיות עד 1942, והועברו לתפקידי אימון עד 1949.

פיורי נורווגי: מטוס אחד לטיסות מבחן נבנה עבור נורווגיה. בעל מנוע תוצרת ארמסטרונג-סידלי מסוג פנתר סימן IIIA בן 530 כ"ס^[3].

פיורי פורטוגזי: גרסה מותאמת של הפיורי סימן I בעל מנוע בוכנה כוכבי מסוג רולס-רויס קסטרל סימן II. שלושה נבנו עבור פורטוגל.

פיורי ספרדי: גרסה משופרת של הפיורי סימן I, בעל מנוע היספאנו-סוויזה 12Xbrs בן 700 כ"ס. שלושה נבנו עבור ספרד.