הוראת השפה הרוסית בישראל
הוראת השפה הרוסית בישראל ומקומה של השפה הרוסית במערכת החינוך בישראל הוא צנוע מאוד. ההכרה בחשיבותה של שפת העולים החדשים הגיעה רק בעיקר לאחר כניסתה של המדיניות הלשונית החדשה למערכת החינוך ב-1996. ההתקדמות המשמעותית ביותר בקידום מעמדה של השפה חל לאחר הגעתם של מאות אלפי יהודי ברית המועצות לשעבר בתחילת שנות ה-90. למרות העובדה שכיום מתגוררים בישראל יותר ממיליון עולים ששפת אמם היא רוסית[דרוש מקור], ומאות מורים דוברי רוסית, היקפה של השפה הרוסית והוראתה מצומצם משמעותית מזה של השפות המקבילות שנלמדות בבית הספר במערכת החינוך (כדוגמת הערבית והצרפתית).
השפה הרוסית בישראל[1]
ישראל היא אחת המדינות הבודדות מחוץ לגוש המזרח אירופי, בה קיים ריכוז גדול של דוברי השפה הרוסית ורקע תרבותי הקשור לשפה הרוסית. ההגירה מארצות חבר העמים לשעבר לישראל התקיימה במשך מאה שנים, ולעולים הראשונים ממדינות אלו הייתה השפעה רבה הן מבחינה תרבותית וטכנולוגית והן מבחינת השפה על צביונה ועל דמותה של מדינת ישראל לדורות [דרוש מקור]. הספרות הרוסית הקלאסית והמודרנית תורגמה לשפה העברית בהיקף הניכר על פני כל השפות המדוברות האחרות ובישראל יוצאים לאור יותר מ-40 עיתונים שונים בשפה הרוסית. מאז שנת 1995, השפה הרוסית החלה לתפוס את מקומה גם במערכת החינוך בישראל, אמנם בהיקף שאינו משתווה לחלקם היחסי של דוברי הרוסית באוכלוסייה.
השפה הרוסית במערכת החינוך בישראל[2]
שנות ה-70 ושנות ה-80
מקומה של השפה הרוסית במערכת החינוך בישראל צנוע למדי, וההכרה בחשיבות של שפת העולים הגיע רק בעיקר לאחר כניסתה של המדיניות הלשונית החדשה. תחילה, לימודי הרוסית במערכת החינוך בישראל התקיימו רק ברמת לימודים אקדמיים: האוניברסיטה העברית הציעה מסלול ללימודי הסמכה של השפה הרוסית עוד בשנת 1962. ספר הקורס לתוכנית לימודים זו יצא רק לאור בשנת 1964, באותה שנה שבה יצא ספר ללימוד עברית לדוברי השפה הרוסית. ספר לימוד בשפה הרוסית על ההיסטוריה של ישראל פורסם על ידי האוניברסיטה העברית בשנת 1973. בשנת 1971 נפתח קורס ללימודי רוסית לילדים בני 11–13 שהתקיים בטכניון בחיפה.
בשנת 1972, יובל נאמן, נשיא אוניברסיטת תל אביב, הציע להכיר בשפה הרוסית, כשפה השנייה אחרי אנגלית, במקום צרפתית. הרוסית הייתה שפת האם של מספר הולך וגובר של סטודנטים, והייתה השפה בעלת חשיבות רבה בתחומי מדע וטכנולוגיה שונים. הצעה זו, עוררה מחלוקות רבות וזכתה להתנגדות ציבורית רחבה. בבתי הספר, ההכרה הראשונה בשפה הרוסית התבססה על מדיניות ארוכת שנים של משרד החינוך, שהתירה לעולים חדשים להיבחן בבחינת הבגרות בכל שפה שירצו. כחלק מההכנה לבחינות הבגרות בשפה הרוסית, נפתחו כיתות מיוחדות, במיוחד בערים הגדולות כבר משנת 1970. השיעורים ברוסית התקיימו בדרך כלל לאחר שעות הלימוד הרגילות. בהיעדר תמיכה מוצקה ממשרד החינוך, עבודתם של המורים שלימודי בכיתות הללו הייתה לרוב עצמאית (בתקופה זו היו בסך הכל כ־10 מורים אשר לימודי בשפה הרוסית). בשנות ה-80, מספר התלמידים בכיתות הרוסית הלך וקטן. תוכנית הלימודים נבנתה כהמשך ישיר של לימודי הרוסית שהחלו טרם ההגירה לישראל. ככל שמספר המהגרים דוברי הרוסית הלך וקטן, כך קטן מספר הסטודנטים המתאימים לתוכנית זו. כמו כן, משפחות רבות בחרו שלא ללמוד בכיתות דוברי הרוסית מסיבות אידאולוגיות, ועברו ללימודים בשפה העברית. בתקופה שבין שנת 1970 לשנת 1984, ניתן מבחן הבגרות בכתב ובשתי רמות קושי. משנת 1980 ועד שנת 1990, ניתנה רק בחינה בעל פה, בשלוש רמות קושי שונות.
שנות ה-90 ועד היום
בשנים שלאחר מכן, ובעיקר החל משנת 1990, שנת העלייה הגדולה מארצות חבר העמים, עלה מס' התלמידים בצורה מרשימה. בשנת 1991 מס' הלומדים עלה מ-102 לכ-850 תלמידים, בשנת 1997 המספר הגיע ל-2100 תלמידים הלומדים לבגרות בשפה הרוסית. לימודי הרוסית התקיימו בכיתות י' עד יב'. המלצת משרד החינוך בנושא זה הייתה לרכז את הלימודים בכיתות י' עד יא', אך לרוב הלימודים התרכזו בכיתה יא' בלבד.
קבוצה מיוחדת של תלמידים הלומדים בשפה הרוסית היא תלמידי תוכנית "נעלה 16". במסגרת התוכנית, הגיעו נערים ונערות בגיל 16 מברית המועצות, על מנת ללמוד בישראל לקבל תעודת בגרות ישראלית. הבקרה על התוכנית הייתה במסגרת המועצות המקומיות ולא על ידי משרד החינוך. בשנת 1994 למדו בתוכנית כ-1500 בני נוער. בשנה שלאחר מכן, מספר התלמידים הוכפל. הסטנדרטים האקדמיים לתוכנית גבוהים ביותר, ולרוב התלמידים היו מוכנים לגשת לבחינת בגרות ברוסית כבר לאחר שנת לימודים אחת בלבד. אחת המטרות של התוכנית היא לעודד עלייה לישראל ולהגדיל את מספר התלמידים שחוזרים לישראל לאחר סיום לימודיהם.
בשנת 1997, התקיימו לימודי השפה הרוסית בכ-120 בתי ספר ברחבי ישראל. לרוב, הלימודים התקיימו על בסיס של 4 עד 5 שעות לימוד שבועיות. תוכנית הלימודים מקיפה לימודי ספרות רוסית מודרנית וקלאסית, כמו גם דקדוק ותחביר של השפה. הלימודים פיתוח אינטלקטואלים כמו גם פיתוח ערכים ישראליים ויהודיים, ופיתוח יכולת לינגוויסטיות. כיום קיימים ספרים רבים ללימודים השפה הרוסית בבתי הספר בישראל. רוב הספרים נכתבו על ידי המורים עצמם בדגש ידע דקדוק וספרות רוסית.
תוכניות ללימודי העשרה טכנולוגית בשפה הרוסית
בעקבות גלי העלייה הגדולים של דוברי הרוסית בארץ, קיימים מגוון בתי ספר ותוכניות לימוד אחרי שעות הלימודים הרגילות. השיעורים ניתנים על ידי מורים דוברי רוסית במקצועות הטכנולוגיים.
- שיטון - תוכנית המתרכזת בעיקר בצפון הארץ. במסגרת התוכנית נלמדים נושאים טכנולוגיים שונים בשפה הרוסית. התוכנית ניתנת בכ-16 בתי ספר בצפון. מטרת התוכנית היא הערכה של השפה הרוסית וחיבור לספרות הרוסית העשירה.
- מופת - מטרת התוכנית, הנלמדת בשפה הרוסית, היא פיתוח טכנולוגי של התלמידים, על מנת להגיע להישגים ומצוינות בגיל צעיר. בתוכנית לומדים אלפי צעירים בעשרות סניפים ברחבי הארץ. הראיון האחורי התוכנית נובע בגישה, שתלמידים יכולים להגיע להישגים גדולים יותר כאשר הם לומדים בשפת אמם. מופת מקיימים גם קייטנות קיץ לילדים בכל הגילים.
- בית הספר שבח-מופת - התוכנית החלה בשנת 1993 ומתקיימת בתל אביב. כ-1000 תלמידים דוברי רוסית בכיתות ז' ו-ח' לומדים תוכנית חדשניים ומתקדמים יחד עם הנושאים הנלמדים בבתי ספר בארץ. במקביל ללימודי ספרות ודקדוק רוסית, ניתן דגש חזק לתחומי המדע השונים.
- מרכז קהילתי שמואל הנביא - המרכז מציע לימודים בלתי פורמליים לבחינת הבגרות בשפה הרוסית ומשרת את אזור ירושלים והסביבה, לתלמידים אשר בבית ספרם אין תוכנית מוסדרת ללימודי השפה הרוסית.
בנוסף, קיימים מספר בתי ספר פרטיים, כמו מכללת משלב, בהם ניתנים קורסים ללימוד השפה הרוסית לתלמידים אשר לא השתלבו במערכת החינוך הפורמלית.
לימודי רוסית בהשכלה הגבוהה
באוניברסיטה העברית קיימת מחלקה ללימודי רוסית. המחלקה מציעה לימודי הסמכה ולימודי מוסמכים. תוכניות הלימוד כוללת לימודים בנושאי סוציו-היסטוריים, שפה וספרות. באוניברסיטאות האחרות ניתנים קורסי שירות ללימוד השפה הרוסית כשפה זרה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- המזכירות הפדגוגית - אגף שפות - משרד החינוך
- בית הספר שבח-מופת בתל אביב
- רשת מופת
- ישראלי, דבר רוסית: העולים שרוצים שילדיהם ישמרו את השפה שעליה גדלו, באתר הארץ
הערות שוליים
