הו שולי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות תקשורת ריקה.
הו שולי (באנגלית: Hu Shuli; בסינית: 胡舒立; נולדה ב-1953) היא העורכת הראשית של העיתונים Century Weekly ו-China Reform השייכים לתאגיד התקשורת Caixin Media. היא אף מכהנת כדיקן של בית הספר לתקשורת ולעיצוב באוניברסיטת סוּן יַאט-סֶן. [1]
היא מייסדת מגזין העסקים Caijing.
חיים וקריירה
הו שולי נולדה בבייג'ינג, היא נצר לשושלת של עיתונאים ידועים: סבה, Hu Zhongchi, היה מתרגם מפורסם ועורך של העיתון Hu Zhongchi ואחיו Hu Yuzhi (1896–1986), "תמך בשלב מוקדם ברפורמה בשפות, בשימוש באספרנטו ובריאליזם בספרות", והיה עורך ומוציא לאור. [2] אמה, Hu Lingsheng, שימשה כעורכת בכירה בעיתון Workers' Daily. אביה, Cao Qifeng, החזיק בעמדת ביניים באיגוד מקצועי.
מהפכת התרבות בסין חוללה זעזועים משפחתה (אמה הושמה במעצר בית). הו הצטרפה למשמרות האדומים, סיירה ברחבי המדינה וניסתה לרכוש השכלה כמיטב יכולתה. [3] כעבור שנתיים היא הצטרפה לצבא השחרור העממי, וכשחודשו הלימודים בקולג' ב-1978, היא זכתה להיכנס לאוניברסיטה העממית של סין (הקרויה גם אוניברסיטת רנמין), שבה קיבלה תואר ראשון בעיתונאות ב-1982. לפני עבודתה ב-Caijing, עבדה כעוזרת עורך, כתבת ועורכת בינלאומית של העיתון Workers' Daily, העיתון השני בתפוצתו בסין. היא הצטרפה ל-China Business Times ב-1992 כעורכת בינלאומית ונהפכה לכתבת הראשית ב-1995.
הו שולי כתבה כמה ספרים, בכללם: New Financial Time, Reform Bears No Romance ו-The Scenes Behind American Newspapers. השבועון ביזנסוויק כלל אותה ברשימת: "כוכבי אסיה: 50 המנהיגים שבחזית השינוי." [4] ב-2006, כינה אותה Financial Times "אחת מהפרשנים המשפיעים ביותר באסיה" והוול סטריט ז'ורנל כלל אותה ברשימת "עשר הנשים שיש לעקוב אחריהן" באסיה.
היא זכתה בפרס העיתונאי הבינלאומי של השנה ב-2003 מידי המגזין World Press Review [5] ובפרס לואיס ליונס למצפון ויושרה בעיתונאות ב-2007 מידי קרן ניימן באוניברסיטת הרווארד. [6]
כתב העת האמריקני Foreign Policy כלל אותה ברשימת מאה האינטלקטואלים הציבוריים המשפיעים ביותר בעולם במאי 2008, [7]
בנובמבר 2009 התפטרה הו שולי מCaijing, ביחד עם 90 אחוזים מעיתונאי המגזין, [8] הדבר קרה שבועות אחדים אחרי התפטרותם של Daphne Wu Chuanhui ושבעים עובדים במחלקה העסקית. [9] דיאן ואקה מWomen's Voices for Change אמרה על המקרה, תוך שהיא מצטטת את הבלוגר הסיני Hecaitou: "הלהב שלה נוטף דם, ובגדיה מדיפים ריח של אבק שרפה." [10]
הגיליון הראשון של Century Weekly כחלק מתאגיד התקשורת Caixin ראה אור ב-4 בינואר 2010.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ דייוויד ברבוזה, "עורכת חלוצית מתמנה לערוך כתב עת חדש בסין", הניו יורק טיימס, 31 בדצמבר 2009
- ^ Kirk A. Denton, Modern Chinese Literary Thought: Writings on Literature, 1893-1945 (Stanford University Press, 1996: מסת"ב 0804725594), p. 500.
- ^ אוון אוסנוס, "השטח האסור: כמה רחוק עורכת פרובוקטיבית יכולה ללכת ?", הניו יורקר, 20 ביולי 2009
- ^ מארק קליפורד, "כוכבי אסיה: 50 המנהיגים שבחזית השינוי", ביזנסוויק, 2 ביולי 2001
- ^ "פרס העיתונאי הבינלאומי של השנה לשנת 2003", World Press Review
- ^ "פרס לואיס ליונס למצפון ויושרה בעיתונאות לשנת 2007", קרן ניימן, אוניברסיטת הרווארד
- ^ לארה טומלין, "מאה האינטלקטואלים הציבוריים המשפיעים ביותר בעולם", Foreign Policy, 27 ביוני 2008
- ^ ג'ונתן אנספילד, "העורכת עוזבת את כתב העת הסיני בעקבות ריב פומבי", הניו יורק טיימס, 9 בנובמבר 2009
- ^ הו ינאן, "המגזין Caijing סוער בגלל ההתפטרות", China Daily, 14 באוקטובר 2009
- ^ דיאן ואקה, "הלהב שלה נוטף דם, ובגדיה מדיפים ריח של אבק שרפה", Women's Voices for Change, 15 בדצמבר 2009
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "הו שולי".