החזית לשחרור לבנון מזרים
| תקופת הפעילות | 1980–1983 (כ־3 שנים) |
|---|---|
| מייסדים | צבא הגנה לישראל |
| מנהיגים | רפאל איתן, אריאל שרון |
| אזורי פעילות | דרום לבנון |
| מדינה | לבנון |
החזית לשחרור לבנון מזרים (בערבית: جبهة تحرير لبنان من الغرباء; בקיצור: FLLF), היה ארגון טרור שישראל ניהלה בלבנון בשנים 1980–1983. הארגון הוקם בהוראת הרמטכ"ל רפאל איתן, והופעל על ידי מפקד פיקוד הצפון אביגדור בן-גל, שמינה את מאיר דגן למוביל הפעילות. הפעילות בוצעה בעידודו של שר הבטחון אריאל שרון ובידיעת ראש הממשלה מנחם בגין.
פעולות הארגון כללו מכוניות תופת שהופעלו כלפי מטרות פלסטיניות בלבנון. רוב פעילותו התקיימה לפני מלחמת לבנון הראשונה. הארגון היה אחראי לעשרות פיגועים ומאות הרוגים, כולל אזרחים. בנוסף התכוונו שרון לפוצץ מטוסי נוסעים באוויר וליזום פיצוץ באצטדיון ספורט אולם פעולות אלו נמנעו בשל התנגדותם של קציני צבא ומודיעין. הארגון חדל לפעול בסוף שנת 1983.
משך מעל 35 שנים נותר קיום הארגון בגדר סוד. בשנת 2018 העיתונאי רונן ברגמן פרסם את ספרו השכם להורגו: ההיסטוריה הסודית של ההתנקשויות של ישראל, זהו המקור העיקרי למידע על הארגון.[1] בניגוד לפרשיות אחרות כמו פרשת קו 300 או העסק הביש, רוב העיתונות התעלמה מהנושא ולא נערך בו דיון ציבורי. לא ידוע על ביקורת מצד הכנסת או מערכת המשפט על הפרשה, לא בזמן אמת ולא בדיעבד.
היסטוריה
לאחר הפיגוע בנהריה שהתרחש בשנת 1979 בידי חמושים מהחזית לשחרור פלסטין, הרמטכ"ל רפאל איתן הנחה את מפקד פיקוד הצפון אביגדור בן-גל להתנקש בבכירי הארגון ובפעיליו.[2] הפעולות שאושרו על ידי הרמטכ"ל נשמרו בסוד מפני המטה הכללי של צה"ל ומרבים בממשלת ישראל. דוד אגמון, קצין אג"ם של פיקוד הצפון, היה אחד האנשים הבודדים שתודרכו על פעולותיה.[3]
החל מיולי 1981, עם סדרת אירועי חבלה במשרדי אש"ף במערב ביירות, נשמעו הטענות שהאחראים להתקפות הם פעילי קבוצה לבנונית שנקראה "החזית לשחרור לבנון מזרים" ושהארגון מנוהל בעצם על ידי סוכנים ישראלים.[2] פעולות הארגון כללו מכוניות תופת שהתפוצצו בשכונות הפלסטיניות בביירות ובערים לבנוניות אחרות.[2][4]המטענים בהם השתמש הארגון הורכבו בבית המלאכה של קיבוץ מחניים, בו התגורר בן-גל.[2][4]
ב-5 באוגוסט 1981 מונה אריאל שרון, להיות שר הביטחון בממשלת בגין. שרון הורה לבן גל ולדגן להכפיל את מאמציהם במטרה לפגוע בצמרת אש"ף.[1]
לפי רונן ברגמן, שרון קיווה שפעולות אלה יעוררו את ערפאת לתקוף את ישראל, שתוכל להגיב בפלישה ללבנון. בסופו של דבר אש"ף לא הגיב כמצופה, ומבצע שלום הגליל נפתח בעקבות התנקשות בחיי שגריר ישראל בפריז, שלמה ארגוב, על ידי ארגון אבו נידאל.
עד אוקטובר 1981 נמנו 308 הרוגים בפיגועי הארגון.[5] פעולות הארגון נעצרו פתאום ממש לפני תחילת מלחמת לבנון הראשונה שפרצה ב-6 ביוני 1982.
במהלך 1982, הורה שרון לבן גל ולדגן לפוצץ אצטדיון בביירות שבו היתה אמורה להתכנס צמרת אש"ף. מתחת ליציע הכבוד הוטמנו חומרי נפץ ומכוניות ממולכדות הוצבו מחוץ לאצטדיון. ברגע האחרון קצינים מאמ"ן, יחד עם סגן שר הביטחון, פנו לבגין מעל לראשו של שרון ושכנעו אותו לבטל את הפיגוע.[1]
הארגון חזר לבצע פעולות טרור חצי שנה לאחר פרוץ המלחמה. ב-28 בינואר 1983 פצצה במטה אש"ף בשתורא שבשליטת סוריה הרגה 35 בני אדם. ב־5 בפברואר התפוצצה מכונית תופת מול משרדי המכון למחקר פלסטיני בביירות, וגרמה ל-20 הרוגים, כולל אשתו של סברי ג'ריס.[6][7][8] פצצה שלישית התפוצצה בבעלבכ ב־7 באוגוסט 1983, בה נרצחו כ־30 בני אדם ונפצעו כמעט 40.[9]
הארגון היה אחראי לעשרות פיגועים ומאות הרוגים. הוא חדל לפעול בסוף שנת 1983.
רשימת פיגועים ונפגעים המיוחסים לארגון
על פי לי אובריאן שכתב על הנושא בשנת 1983, כחלק מ"פרויקט מחקר ומידע במזרח התיכון"(אנ') הדפוס של פיגועי מכוניות "פנימיים" חפף לאזורים ספציפיים שאליהם פלשה ישראל מאוחר יותר [10]
| תאריך | מדינה | מיקום | הרוגים | פצועים | סוג מטרה |
|---|---|---|---|---|---|
| 29 בינואר 1981 | צרפת | פריז | 1 | 8 | ממשלה (דיפלומטי) |
| 27 באוגוטס 1981 | לבנון | ביירות | 0 | 0 | ממשלה (דיפלומטי) |
| 17 בסטפמבר 1981 | לבנון | Chekka | 10 | 10 | עסק |
| 17 בספטמבר 1981 | לבנון | צידון | 23 | 90 | מיליציה צבאית |
| 20 בספטמבר 1981 | לבנון | ביירות | 4 | 28 | עסק |
| 28 בספטמבר 1981 | לבנון | לא ידוע | 18 | 45 | מיליציה צבאית |
| 1 באוקטובר 1981 | לבנון | ביירות | 83 | 300 | משטרה |
| 2 באוקטוובר 1981 | לבנון | א-נבטיה | 0 | 0 | מוסד חינוכי |
| 29 בנומבר 1981 | סוריה | חלב | 90 | 135 | אזרחים\ רכוש פרטי |
| 27 בפברואר 1982 | לבנון | ביירות | 8 | 35 | צבא |
| 21 במאי 1982 | לבנון | ביירות | 3 | 10 | עסק |
| 21 במאי 1982 | לבנון | ביירות | 0 | 0 | עסק |
| 21 במאי 1982 | לבנון | ביירות | 0 | 1 | אזרחים\ רכוש פרטי |
| 28 בינואר 1983 | לבנון | Chtaura | 12 | 20 | אזרחים\ רכוש פרטי |
| 7 באוגוסט 1983 | לבנון | בעלבכ | 35 | 133 | אזרחים\ רכוש פרטי |
נסיונות הפלה של מטוסי נוסעים
באוקטובר 1982 הודיעו אנשי המוסד למפקד חיל האוויר, דוד עברי, שזיהו את יאסר ערפאת עולה לטיסה במטוס תובלה מאתונה למצרים. שני מטוסי F-15 הוזנקו וזיהו את מטוס התובלה. איתן הורה להפילו, אך עברי חשש מטעות בזיהוי והיסס. לבסוף, לאחר שעיכב את התקיפה דקות ארוכות, המוסד הודיע שיש ספקות בנוגע לזיהוי. מאוחר יותר התברר שהאדם במטוס הוא אחיו של ערפאת, רופא ילדים ומייסד הסהר האדום הפלסטיני, שלקח עמו 30 ילדים שנפצעו בטבח בסברה ושתילה לטיפול רפואי בקהיר.[1]
בתקופה זו החל ערפאת לטוס בטיסות נוסעים מסחריות ושרון החליט שמדובר במטרות לגיטימיות. הוא החליט להפיל מטוס כזה מעל ים פתוח, באזור ללא כיסוי מכ"ם של אף מדינה, עדיף מעל מים עמוקים שיקשו על זיהוי הסיבה להתרסקות ואיתור השרידים. שמו של הכוח שהופקד על המשימה היה "דג זהב". לפי ברגמן לצורך המבצע צויד מטוס בואינג 707 באמצעי מודיעין ומכ"ם ושהה באוויר.[1]
במשך תשעה שבועות נערך מעקב אחר טיסותיו של ערפאת, מטוסי קרב של חיל האוויר והוזנקו לפחות חמש פעמים במטרה להפיל מטוסי נוסעים שעליהם חשבו שערפאת נמצא. בכל המקרים בכירי חיל האוויר חיבלו באופן מכוון בהפלת המטוסים מסיבות מצפוניות ובטיעונים שונים. באחד המקרים, התקשורת בין המטוסים שובשה בכוונה, ובמקרה אחר דיווחו באופן שקרי שהמטוסים הגיעו ליעד באיחור. עמוס גלבוע, שהיה אז חבר הצוות וראש חטיבת המחקר באמ"ן, הביע התנגדות עקבית למבצע בטענה שאם המדינה תפיל מטוס נוסעים זה יגרום לה נזק מדיני עצום. לפי ברגמן הקצינים סרבו בנימוק שמדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל.[1]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 הארץ, ספר חדש: שרון הורה ב-1982 להפיל מטוסי נוסעים כדי להרוג את ערפאת, באתר הארץ, 24 בינואר 2018
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Bergman, Ronen (2018). Rise and Kill First: The Secret History of Israel's Targeted Assassinations. Random House. pp. 234–247. ISBN 978-1400069712.
- ^ RÉMI BRULIN, The remarkable disappearing act of Israel’s car-bombing campaign in Lebanon or: What ארwe (do not) talk about when we talk about ‘terrorism’, "Mondoweiss", May 7, 2018
- ^ 4.0 4.1 National Consortium for the Study of Terrorism and Responses to Terrorism (START). (2018). Global Terrorism Database [Data file]. Retrieved from https://www.start.umd.edu/gtd
- ^ Fred Schiff, A 165-pound bomb ripped through an empty schoolhouse in..., באתר סוכנות הידיעות UPI, 2 באוקטובר 1981 (באנגלית).
- ^ Masalha, Nur (2012). The Palestine Nakba: Decolonising History, Narrating the Subaltern, Reclaiming Memory. London: Zed Books Ltd. p. 144. ISBN 9781848139732..
- ^ Lee O'Brien, Campaign of Terror: Car Bombing in Lebanon, MERIP Reports 118 (October 1983), p. 26.
- ^ Middle East Record (MER), 2 October 1982, pp. 6-8.
- ^ O'Ballance, Edgar (1998). Civil War in Lebanon, 1975-92. London: Palgrave Macmillan. p. 126. ISBN 0-333-72975-7.
- ^ O'Brien, Lee (October 1983). "Campaign of Terror: Car Bombing in Lebanon". Merip Reports. pp. 23–26.
- ^ "Perpetrators: (Front for the Liberation of Lebanon from Foreigners)", Global Terrorism Database (אנ'), National Consortium for the Study of Terrorism and Responses to Terrorism (אנ'), אוניברסיטת מרילנד, ארה"ב
