החלטה 1850 של מועצת הביטחון של האו"ם

**החלטה 1850 של מועצת הביטחון של האו"ם**
תאריך	16 בדצמבר 2008
ישיבה מספר	6,045
קוד	S/RES/1850
נושא	הסכסוך הישראלי-פלסטיני ופתרון שתי המדינות
סיכום הצבעה	14 הצביעו בעד; 0 הצביעו נגד; 1 נמנעו
תוצאה	התקבלה
הרכב מועצת הביטחון
חברות קבועות	הרפובליקה העממית של סין; צרפת; רוסיה; הממלכה המאוחדת; ארצות הברית
חברות לא קבועות	בורקינה פאסו; בלגיה; קוסטה ריקה; קרואטיה; אינדונזיה; איטליה; לוב; פנמה; דרום אפריקה; וייטנאם

החלטה 1850 של מועצת הביטחון של האו"ם היא החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם שהתקבלה ב-16 בדצמבר 2008.

ההחלטה

בהחלטה מועצת הביטחון אישרה מחדש את תמיכתה בהסכמים ובמשא ומתן הנובעים מפסגת המזרח התיכון ב-2007 באנאפוליס, מרילנד, וקראה לצדדים, מדינות אזוריות ומדינות אחרות וארגונים בינלאומיים להגביר את מאמציהם להשגת פתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולדו-קיום בשלום בין כל המדינות באזור.

ההחלטה התקבלה בתמיכת 14 מדינות, כאשר לוב נמנעת, בתום פגישה של המועצה בה ארבעה מהחברות הקבועות היו מיוצגות על ידי שרים ובכירים אחרים. בהחלטה הצהירה המועצה על מחויבותה הבלתי הפיכה לקיומו המתמשך של משא ומתן בין הישראלים לפלסטינים, ותמך ב"מאמציהם הנחושים להגיע ליעדם של סיום הסכם שלום שיפתור את כל הסוגיות הקיימות...".

לשם כך קראה המועצה לשני הצדדים לעמוד בהתחייבויותיהם על פי מפת הדרכים ולהימנע מצעדים העלולים לערער את האמון או לפגוע בתוצאות המשא ומתן. היא קראה למדינות ולארגונים בינלאומיים לתרום לאווירה המתאימה למשא ומתן ולסייע לרשות הפלסטינית. במקביל, היא קראה להגברת המאמצים הדיפלומטיים לטפח "הכרה הדדית ודו-קיום בשלום בין כל המדינות באזור בהקשר של השגת שלום מקיף, צודק ומתמשך במזרח התיכון".

המועצה בירכה על התייחסות הקוורטט לענייני המזרח התיכון - האו"ם, ארצות הברית, האיחוד האירופי והפדרציה הרוסית - בהתייעצות עם הצדדים, בפגישה בינלאומית במוסקבה ב-2009.

לפני ההצבעה על ההחלטה, כל חברי המועצה נטלו את רשות הדיבור בעקבות הובלת ראשי הקוורטט - באן קי-מון, המזכיר הכללי של האו"ם; קונדוליזה רייס, מזכירת המדינה של ארצות הברית; סרגיי לברוב, שר החוץ של הפדרציה הרוסית; דייוויד מיליבנד, מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים של בריטניה; ונציגת צרפת, שכיהנה בנשיאות האיחוד האירופי.

המזכ"ל באן קי-מון ביקש מהמועצה לפעול כדי לעזור "להעלות אותנו בתקיפות, סופית ובלתי הפיכה בדרך לשלום במזרח התיכון" על ידי העברת ההחלטה, תוך הכרה כי לאחר ועדת אנאפוליס, קיוו שעתה העולם יסמן את סיום הסכם השלום ויפנה ליישומו. "כולנו מצטערים שזה לא המקרה. ואנחנו יודעים שאנחנו עדיין עומדים בפני מכשולים רבים. אבל תהליך רציני בעיצומו. עלינו להבטיח שמה שהתחיל ייראה עד לסיומו".

לאחר דבריו של באן, מרבית חברי המועצה בירכו על הצעת ההחלטה, כאשר רבים הדגישו את הצורך לשמור על המומנטום של ועדת אנאפוליס, ואחרים ציינו כי המועצה לא פעלה במזרח התיכון במשך כמעט חמש שנים.

רייס הדגישה כי ההחלטה אישר מחדש את תהליך אנאפוליס כדרך קדימה, בניגוד לסוג של נקודת מוצא שנכשלה בעבר. ההחלטה תיארה את קווי המתאר של המשא ומתן, הגדירה את תפקידה של הקהילה הבינלאומית, אישרה את אי הפיכותו של המשא ומתן ובירכה את מאמצי הצדדים.

לברוב אמר כי הקריאה ליישום מלא של ההתחייבויות במסגרת מפת הדרכים היא חלק חשוב במיוחד מההחלטה, כמו גם תמיכה בעמדה פלסטינית מאוחדת. הפסגה במוסקבה הוצעה מתוך כוונה להמשיך את המומנטום הזה.

מיליבנד ציין כי החלטות המועצה לאורך השנים הניחו את הבסיס להסדר מדיני של המצב, וחשוב היה להביע כעת נחישות להתקדם של ממש ב-2009.

עם זאת, נציג לוב אמר כי פעולת המועצה הייתה דלילה במהלך 60 השנים האחרונות, וציין כי כאשר הגוף בן 15 החברים התבטא, דבריו לא תורגמו למעשים. ההחלטות מכילים אי בהירות מכוונת ולא התעמתו עם אי חוקיות, שלא הועילו לשלום כמו שהועילו לפגיעה בו. התוקפן יכול לפרש החלטות כאלה כהסכמה לשיטותיו, והקורבן יכול היה לראות בהם הוכחה לכך שהקהילה הבינלאומית מוטה, ובכך לקדם ייאוש ותסכול נוספים.

המצב באזור מאז השקת תהליך אנאפוליס הידרדר עוד יותר, אמר, וקרא למועצה לפעול במהירות כדי להגן על אזרחים העומדים בפני ענישה קולקטיבית, שהיא פשע נגד האנושות. התנאים המינימליים התורמים לפתרון צודק דרשו גינוי של פרקטיקות ישראליות כאלה והפסקתן. ^[1]