הטיה בקביעת מחוזות בחירה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גבולות מחוזות בחירה לבית הנבחרים האמריקאי במדינת קרוליינה הצפונית – המדגימים שימוש בגבולות יוצאי דופן במטרה להטות תוצאות בחירות

הטיה בקביעת מחוזות בחירהאנגלית אמריקאית: Gerrymandering, גֶ'רימנדרינג) היא פעילות של השלטונות לשינוי גבולותיהם של מחוזות בחירה בבחירות אזוריות באופן שיביא לתוצאות הרצויות על ידי השלטון. זהו יישום של פרדוקס סימפסון.

השיטה נקראת באנגלית ג'רימנדרינג על שמו של מושל מסצ'וסטס, אלברידג' גרי, אשר בתקופת כהונתו, בשנת 1812, נקבעו מחוזות בחירה מוטים במכוון במדינה כדי לתת עדיפות למפלגת ג'פרסון בבחירות לסנאט המדינה. צורתו של אחד המחוזות המוטים הוצגה בקריקטורה כסלמנדרה המיתולוגית, ומכאן הלחם הבסיסים gerrymander – שמו של המושל והמילה סלמנדרה (salamander)[1].

קביעת מחוזות בחירה

דוגמה לאיך שינוי גבולות המחוזות משפיע על התוצאות באותן מחוזות

בבחירות אזוריות, הנציגים לפרלמנט או לכל גוף שלטוני אחר נבחרים באזורים שונים ומייצגים את אזור הבחירה שלהם. לקביעת אזורי הבחירה יש השפעה על תוצאות הבחירות. מקובל שיש צורך שההפרש בין מחוזות שונים ביחס בין מספר הנציגים של אזור הבחירה לבין מספר התושבים באזור הבחירה יהיה קטן, על מנת שלכל אזרח תהיה השפעה יחסית שווה. בגלל נדידת אוכלוסייה בין מחוזות בעקבות אכלוס אזורים חדשים והתרוקנות אזורים אחרים, יש צורך להגדיר מחדש את המחוזות, במיוחד כאשר לכל מחוז יש נציג בודד או מספר מועט של נציגים. (כאשר כל מחוז שולח מספר רב של נציגים, אפשר לשנות את גודל הייצוג במקום את הגבולות).

פוליטיקאים שיש בידיהם את הכוח להגדיר את מחוזות הבחירה יכולים לנצל זאת כדי להגדיר אזורים שיהיו נוחים להם.

שיטות הטיה בבחירת אזורי בחירה

הדגמה כיצד גבולות שונים מביאה לתוצאות שונות ואף הפוכות בהצבעת אותם בוחרים: במצב A מקבלת המפלגה האפורה שלושה חברי פרלמנט (וזוכה בבחירות); במצב B מקבלת המפלגה האפורה שני חברים, והוורודה חבר אחד (האפורה זוכה בבחירות); ובמצב C מקבלת המפלגה הוורודה שני חברי פרלמנט והאפורה רק אחד (הוורודה זוכה בבחירות)

שיטה אחת להטיה היא דחיסה (packing) של כמה שיותר מצביעים בלתי רצויים לקובע המחוזות לתוך מחוז בחירה יחיד על מנת להמעיט את השפעתם על שאר אזורי הבחירה. שיטה אחרת, כמעט הפוכה, היא פיזור (cracking) של בוחרים בלתי רצויים בין אזורי בחירה רבים באופן שלא יגיעו להשפעה משמעותית באף אזור בחירה.

אף על פי שברוב המקרים ההטיה נעשית על ידי שינוי הגבולות של המחוזות, היו גם ניסיונות להעביר אוכלוסייה בין מחוזות על מנת להשיג את אותה תוצאה. בווסטמינסטר יזם פוליטיקאי מהלך של שיווק בתים באזור הבחירה שלו באופן שימשוך בוחרים מהמפלגה שלו. המהלך נתגלה על ידי מבקר פנים והפוליטיקאי נדרש לשלם קנס גדול.[דרוש מקור]

מניעת הטיה בבחירת מחוזות בחירה

בבריטניה ובקנדה קביעת אזורי הבחירה נמסרה לגופים א-פוליטיים, על מנת להמעיט את האפשרויות להטיה.

הפחד מהינדוס מחוזות בחירה מועלה לעיתים כטענה כנגד שימוש בשיטת בחירה אזורית רובנית, ובעד בחירה במספר אזורי בחירה בעלי מספר נציגים שונה לפי גודל האוכלוסייה בכל אזור, ואף בביטול מחזות הבחירה בכללם והנהגת בחירות לאומיות.

מקרים מפורסמים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כאן 11, מכור מראש: השיטה של הפוליטיקאים בארה"ב לקבוע את תוצאות הבחירות, באתר יוטיוב, כתבתו של איתמר מאירי, מתוך חדשות הערב, ‏6 בנוב׳ 2018
  2. ^ ז'ן פייר סטורבאנט, לה מונד, שינוי אזורי הבחירה בבלגיה מחריף העימות בין שני חלקיה, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2007
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0