היאבקות יוונית
היאבקות (ביוונית עתיקה: πάλη) הייתה אחד מענפי הספורט המאורגנים והפופולריים ביותר ביוון העתיקה.
היוונים חילקו את ההיאבקות לשני סוגים עיקריים. הסוג הראשון הוגדר כהיאבקות זקופה או עילית, ובמסגרתו המתמודד היה צריך להשיג שלוש נקודות כדי לנצח. נקודה הושגה כאשר היריב נגע בקרקע עם הגב הכתף או הירך שלו, יצא מזירת ההיאבקות, או היה מוכן להודות בתבוסה (בדומה לג'ודו בימינו). המתמודדים עלו לזירת המשטח החולי בזוגות, שנקבעו לאחר הפלת גורל, ומתוך כך לא התקיימה הפרדה בין משקלי הגוף של המתחרים, כמקובל בעידן המודרני. היריבים עמדו זה מול זה, ברכיהם כפופות, צווארם בין הכתפיים וידיהם שלוחות לפנים כדי ללפות את אמת יד היריב כבסיס ליישום תכסיסי ההטלה המנופית.
הסוג השני נקרא "פאנקרטיון" (Παγκράτιον - "קרב כולל"). ספורט זה היווה שילוב בין היאבקות לאיגרוף, אשר פרט לנשיכה ולפגיעה באיברים רגישים כמו אף, פה ועיניים, לא חלו הגבלות כלשהן על היריבים, כולל בעיטות. זירת ההתמודדות הייתה חולית, תחוחה ורטובה (כמעט בוצית). הבוציות הקנתה חלקלקות והקשתה על הלפיתה. הזירה נועדה מחד לרכך את נפילת המתמודדים ומאידך לעודד פיתוח טכניקה גבוהה של אחיזות ונעילות. הפנקראטיון הסתיים, בשונה מההיאבקות הזקופה, בהודעת אחד היריבים על כניעתו: בדרך של הרמת יד מקובלת.
פאנקרטיון היה ספורט מסוכן, ולפיכך הוא התקיים תחת פיקוח הדוק של שופטים, שהיו מצוידים במקלות שבהם חבטו באחד מהמתמודדים במקרה שעבר על אחד מהכללים. כמו רוב המשחקים ביוון העתיקה, המתמודדים היו ללא בגדים ומשחו את גופם היטב בשמן לפני כן.
ראו גם
