היינריך לואי ד'ארה
 | |
| היינריך לואי ד'ארה | |
| לידה | 13 באוגוסט 1822 (גיל: 201) |
|---|---|
| פרסים והוקרה |
מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה (1875) פרס לאלנד (1844) |
| תרומות עיקריות | |
|
גילוי כוכב הלכת נפטון מחקריו בנושא צבירי גלקסיות, במיוחד צביר-העל קומה | |
היינריך לואי ד'ארה (בגרמנית: Heinrich Louis d'Arrest; 13 באוגוסט 1822 – 14 ביוני 1875) היה אסטרונום גרמני. הוא ידוע בעיקר בזכות חלקו בגילוי כוכב הלכת נפטון, כעוזרו של האסטרונום יוהאן גלה בעודו סטודנט צעיר למתמטיקה באוניברסיטת ברלין. בהמשך עבודתו גילה ד'ארה מספר אסטרואידים, גלקסיות, כוכבי שביט וערפיליות. בחייו גילה כ־342 גרמי שמיים עמוקים. זוכה מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה לשנת 1875.
ביוגרפיה
ד'ארה היה נצר של משפחת הוגנוטים צרפתים אשר נמלטו לגרמניה בשנת 1685 לאחר ביטול האדיקט של נאנט. אביו היה רואה חשבון במושבה הצרפתית "לואי ד'ארה".
בעודו סטודנט למתמטיקה באוניברסיטת ברלין, ד'ארה היה יד-ימינו של יוהאן גלה. השניים עבדו תחת הנחייתו של האסטרונום יוהאן פרנץ אנקה במצפה הכוכבים של ברלין. המתמטיקאי והאסטרונום הצרפתי אורבן לה-ורייה חישב את המיקום והקיום של נפטון בעזרת חקר הפרטורבציה במסלול הכבידתי של כוכב הלכת אורנוס. לה-ורייה שלח לגלה את הקואורדינטות, על מנת שיבדוק את ממצאיו התאורטיים. גלה, בסיוע ד'ארה הצעיר, מצא את הכוכב מיידית בו בלילה שקיבל את המכתב מלה-ורייה, ב-23 בספטמבר 1846. כוכב הלכת היה במרחק של מעלה אחת מן המיקום אותו לה-ורייה חישב. גילוי נפטון, בו ד'ארה לקח חלק, נחשב כאשרור דרמטי לענף המכניקה השמימית, ולאחד מהרגעים הראויים ביותר לציון במדע של המאה ה-19.
בשנת 1848 עבר ד'ארה לעבוד במצפה הכוכבים של אוניברסיטת לייפציג. בשנת 1850 הוענק לו התואר דוקטור לשם כבוד מהפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת לייפציג. ב-28 ביוני 1851 הוא גילה כוכב שביט שנקרא על שמו, 6P / d'Arrest (אנ'). באותה שנה פרסם מסה על מסלולי כוכבי לכת מינוריים. במצפה הוא חקר גם אסטרואידים, ערפיליות, וגלקסיות.
בספטמבר 1857 עזב ד'ארה את לייפציג ועבד כפרופסור מן המניין לאסטרונומיה באוניברסיטת קופנהגן שבדנמרק. בעזרת הטלסקופ המשוכלל של מצפה הכוכבים בקופנהגן, הוא המשיך לתצפת וגילה כמה מאות גלקסיות, אשכולות כוכבים וערפיליות גז. הוא סיכם את תצפיותיו ביצירה Siderum Nebulosorum Observationes Havnienses אשר פורסמה בשנת 1867. [1]
באוקטובר 1862 גילה את האסטרואיד Freia 76 (אנ'). בנוסף, הוא גילה את הגלקסיה NCG1 (אנ') ב-1861, ואת הגלקסיה NFG26 ב-1865.
בשנת 1864 ד'ארה כשל בחיפוש אחר ירחים של מאדים, וחישב רף מקסימלי של 70 arcminutes כמרחק ממאדים בו ירחיו עשויים להימצא.[2]
תרומה משמעותית של ד'ארה לאסטרונומיה הייתה מחקרו בנושא צביר-העל קומה (אנ'), אותו ניתח בשנים 1861–1867 באמצעות תצפיות שיטתיות. כשלושים שנה לאחר מכן, השלים האסטרונום מקס וולף מחקר זה והצליח לצלם את הצביר.
ד'ארה סבל קשות מהיפוכונדריה בשנים האחרונות לחייו. הוא מת בקופנהגן, דנמרק מאי ספיקת לב בגיל 52.
חיים אישיים
בשנת 1851 נשא לאישה את אוגוסטה אמילי מביוס, בתו של המתמטיקאי הנודע אוגוסט פרדיננד מביוס.[3] נולדו לזוג שני ילדים, דוריס סופי (1853) ולואי (1855).
פרסים והנצחה
על הישגיו ד'ארה זכה במספר רב של פרסים, כולל מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה לשנת 1875, ופרס לאלנד לשנת 1844. הוא היה חבר באקדמיה למדעים של דנמרק, שוודיה, סנט פטרסבורג, לייפציג ומינכן, באגודה המלכותית הבריטית לאסטרונומיה וכמו כן, הוענק לו תואר אבירות במסדר הדני.
לאחר מותו נקראו על שמו מכתש ד'ארה על הירח, מכתש ד'ארה על ירח המאדים פובוס, וכן האסטרואיד "ד'ארה 9133".
קישורים חיצוניים
- היינריך לואי ד'ארה, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- היינריך לואי ד'ארה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Zinner, Ernst, d’Arrest, Heinrich Louis. In: Neue Deutsche Biographie, Berlin: Duncker & Humblot, 1953, עמ' 398, מסת"ב 3-428-00182-6
- ^ Lord, Lindsay, "Address", Monthly Notices of the Royal Astronomical Society 39:4, 18 בפברואר, 1879, עמ' 311
- ^ Hockey, Thomas, "The Biographical Encyclopedia of Astronomers", Springer Publishing, 2009, מסת"ב 978-0-387-31022-0
