הילדה זלוסצר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. פרופ' הילדה (הילדגרד) זלוסצר (Hilde Zaloscer; ‏1903 טוזלה, האימפריה האוסטרו-הונגרית - 1999 וינה, אוסטריה) הייתה היסטוריונית, מומחית לתולדות האמנות, אגיפטולוגית, קופטולוגית, וסופרת יהודיה אוסטרית.

תולדות חייה

הילדה זלוסצר נולדה בעיר טוזלה שבבוסניה והרצגובינה (אז באוסטרו-הונגריה), בתם הבכורה של עורך דין יהודי אמיד, ד"ר יעקב זלוסצר, ושל ברתה לבית קאלאך (קלך).

אביה של זלוסצר מילא תפקיד בכיר בממשל, והיה קצין בצבא האוסטרו-הונגרי, לכן נאלצה משפחתה לברוח לאוסטריה עם נפילת האימפריה האוסטרו-הונגרית בסוף מלחמת העולם הראשונה. זלוסצר ומשפחתה התיישבו בווינה שם סיימה את לימודיה.

זלוסצר ושתי אחיותיה חונכו להישגיות ולשוויון, אחיותיה- ארנה זיילר הייתה דוקטור למשפטים, ממנהיגות המחתרת האוסטרית האנטי נאצית ומילאה תפקידים בכירים במשרד החוץ האוסטרי לאחר מלחמת העולם השנייה, רות גוטמן הייתה ד"ר לרפואה וניצולת מספר מחנות ריכוז והשמדה.

זלוסצר למדה היסטוריה ותולדות האמנות באוניברסיטת וינה וקיבלה תואר דוקטור ב-1926. בשנים 1927–1936 ערכה את כתב העת הידוע לאמנות "בלוודר", לימדה במוסדות להשכלה גבוהה ושמה הלך לפניה בקרב חוגי האמנות באוסטריה ובגרמניה. זלוסצר הייתה מקורבת לחתן פרס נובל לספרות תומאס מאן ולחוגו האמנותי, ואף פרסמה מספר ספרים ומאמרים על יצירותיו של מאן.

נוכח התגברות האנטישמיות באוסטריה ולאור העניין שגילתה באמנות עתיקה, היגרה ב-1936 למצרים. במצרים עסקה במחקר של האמנות המצרית העתיקה ולאחר מכן התמקדה באמנות קופטית. בשנים 1968-1946 הייתה זלוסצר פרופסור לתולדות האמנות באוניברסיטת אלכסנדריה.

ספריה "פורטרטים מהמדבר", "האמנות במצרים הנוצרית", "מפורטרט המומיה לאיקון" ו"על ראשית האמנות הקופטית" (גרמנית, תורגמו לשפות שונות) הפכו לספרי בסיס ויסוד בתחום תולדות האמנות המצרית.

כדי להימנע מגירוש ממצרים, בשל יהדותה, נישאה (באופן פיקטיבי) לאחד מבני המשפחות המכובדות במצרים. למרות זאת, ולמרות תרומתה העצומה לחקר ההיסטוריה המצרית, גורשה זלוסצר ממצרים לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1968.

בשנים 1972-1970 היא שבה להתגורר בווינה. לאחר מכן הייתה שנתיים פרופסור לתולדות האמנות באוניברסיטת קרלטון בקנדה.

בשנים 1978-1975 הייתה פרופסור לתולדות האמנות באוניברסיטת וינה, ואז יצאה לגמלאות. במהלך השנים פרסמה זלוסצר עשרות מאמרים וספרים ונחשבה למומחית החשובה ביותר לנושא האמנות הקופטית. בשנות חייה המאוחרות יותר עסקה באמנות מודרנית ופרסמה מספר ספרים ומאמרים בנושא.

את קורות חייה תיארה באוטוביוגרפיה "Eine Heimkehr gibt es nicht" ("אין שיבה הביתה").

זלוסצר הלכה לעולמה בווינה בגיל 96 ונקברה בחלקת הקבר המשפחתית, בבית הקברות המרכזי (באגף היהודי) בווינה.

פרסומים נבחרים

  • Zaloscer, Hilde Der Schrei 1985
  • Zaloscer, Hilde Survivance et migration 1954
  • Zaloscer, Hilde Visuelle Beschwörung, autonomes Kunstwerk, Ideograph 1997
  • Zaloscer, Hilde Vom Mumienbildnis zur Ikone 1969
  • Zaloscer, Hilde Wissenschaftliche Arbeit ohne wissenschaftlichen Apparat 2004
  • Zaloscer, Hilde Zu ägyptischen Totenmasken 1999
  • Zaloscer, Hilde Zur Genese der koptischen Kunst 1991
  • Zaloscer, Hilde Ägyptische Textilkunst 1993
  • Zaloscer, Hilde Ägyptische Wirkereien 1962
  • Zaloscer, Hilde Die Antithetik im Werke Thomas Manns 1959
  • Zaloscer, Hilde Das dreimalige Exil 2004
  • Zaloscer, Hilde Eine Heimkehr gibt es nicht 1988
  • Zaloscer, Hilde La Femme au voile dans l’iconographie copte 1955
  • Zaloscer, Hilde Die frühmittelalterliche Dreistreifornamentik der Mittelmeerrandgebiete mit besonderer Berücksichtigung der Denkmäler am Balkan 1926
  • Zaloscer, Hilde Le Greco 1946
  • Zaloscer, Hilde Die Kunst im christlichen Ägypten 1974
  • Zaloscer, Hilde Kunstgeschichte und Nationalsozialismus 2004
  • Zaloscer, Hilde Porträts aus dem Wüstensand 1961
  • Zaloscer, Hilde Le "Doctor Faustus" de Thomas Mann et ses modèles 1953
  • Zaloscer, Hilde De la composition musicale dans les oeuvres littéraires 1953
  • Zaloscer, Hilde Quelques considérations sur les rapports entre l’art copte et les Indes 1947

פרסים

  • Theodor-Körner Prize (Austria)
  • Adolf-Schärf Prize
  • The Golden Honorary Doctorate of the Vienna University
  • Goldenes Verdienstkreuz des Landes Wien
  • Kulturmedaille der Stadt Linz

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0