רבי מרדכי צבי אורבך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הינקו אורבך)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי מרדכי צבי (הִינְקוֹ) אוּרְבָּךְ
Hinko Urbach.jpg
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
הרב הינקו אורבך
לידה 29 בספטמבר 1872
מוראבקה, מוראביה האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית  האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 1 באפריל 1960 (בגיל 87)
פריז, צרפתצרפת  צרפת
מקום פעילות זמון, סרייבו, זאגרב
השתייכות יהדות אורתודוקסית

הרב ד"ר מרדכי צבי אורבך[1], ידוע במחוזות פעילותו גם כהִינְקוֹ אוּרְבָּךְסרבו-קרואטית: Hinko Urbah, בסרבית קירילית: Хинко Урбах;‏ 29 בספטמבר 1872, הכפר מוראבקה, מוראביה, האימפריה האוסטרו-הונגרית1 באפריל 1960, פריז, צרפת) היה הרב הראשי האשכנזי ליהודי סרייבו בתקופה שקדמה לשואה והרב הראשי ליהודי זאגרב לאחר מלחמת העולם השנייה.

קורות חייו

הינקו אורבך נולד בכפר מוראבקה אשר בחבל מוראביה לנתן ולנה. בגיל שבע התייתם מאימו ונאלץ להתפרנס למחייתו. הוא נשלח ללמוד בתלמוד תורה ובהמשך למד בישיבת פרשבורג אשר בברטיסלאבה. עם סיום לימודיו עסק בהוראה בברטיסלאבה לתקופה מסוימת. בהמשך, רכש תואר בלימודי רבנות (MRb) בבודפשט. ב-1904 סיים תואר באוניברסיטת בודפשט והתמחה בפילולוגיה השוואתית של שפות שמיות. בבודפשט נישא לשרה לבית פלדמן.

בין 1906 ל-1909 כיהן כרב בטוזלה שבאזור בוסניה. ב-1909 עבר לעיירה זמון הסמוכה לבלגרד ומונה לרב הראשי של הקהילה אשר מנתה כ-700 נפשות. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא האוסטרו-הונגרי ושרת כרב צבאי. לאחר המלחמה וכינון ממלכת יוגוסלביה שב לזמון וכיהן כרבה הראשי עד 1927.[2]

ב-1928 מונה לרב הראשי האשכנזי של יהודי סרייבו. במסגרת תפקידו נמנה עם מייסדי "הסמינר התאולוגי התיכוני", וניהל את המוסד אשר הכשיר מורים לעברית והחל את תהליך ההכשרה לקראת לימודי רבנות.[3] הינקו אורבך כיהן במועצה העליונה של הרבנות הראשית ביוגוסלביה.[4] במהלך מלחמת העולם השנייה נמלטו אורבך ומשפחתו לאיטליה. לאחר כניעת איטליה נמלטו הרב אורבך ורעייתו ללוזאן שבשווייץ.

בנו בנימין אורבך נלקח לעבודות כפייה. הוא ניצל מגירוש למחנות ההשמדה בזכות פעולתה של משפחת קומליינוביץ (סרבו-קרואטית: Komljenovic) שהעניקה לו מחסה אף על פי שבן המשפחה בוריסלאב היה חבר באוסטאשה ובנימין היה בחזקת מבוקש על ידי השלטונות. לבסוף עלה בידי אימו של בנימין להמציא לו מסמכים מזויפים והוא נמלט בעזרתם למוסטאר שהייתה בשטח הכיבוש האיטלקי וכך ניצל. ב-1995, העניק ארגון יד ושם את עיטור חסיד אומות העולם למשפחת קומליינוביץ.[5] לאחר המלחמה היגר בנימין אורבך לצרפת.

לאחר שחרור יוגוסלביה שבו הרב אורבך ורעייתו ליוגוסלביה וב-1946 מונה הינקו אורבך לרב הראשי ליהודי זאגרב.[6]

אורבך היה היחיד מבין המועצה העליונה של הרבנות הראשית בממלכת יוגוסלביה אשר שרד את השואה וזכה להערכה רבה בקרב הקהילות היהודיות על גווניהן השונים. הוא היה פעיל בהקמת ארגון הקהילות היהודיות של יוגוסלביה ובחידוש פעולתו של בית הדין הרבני הגדול. מעמדו בקרב יהודי ארצות הברית הקל על קבלת סיוע חומרי וכספי שסייע לתקומתן של הקהילות השונות. הוא יזם את כנס רבני הקהילות של יוגוסלביה שנערך בבלגרד ב-26 במרץ 1947 ובו התקבלה רשמית עמדתו בדבר הצורך באופי יהודי-אורתודוקסי בניהול חיי הדת בקהילות השונות. בפועל, נשמר הסטאטוס קוו בקהילות השונות. בשלהי 1948, לאחר הקמת מדינת ישראל עלו הרב אורבך ורעייתו ארצה.[4] הוא השתקע בירושלים אך ב-1953 היגר עם רעייתו לפריז, שם התגורר בנו ומשפחתו.[7] ב-1960 הלך הרב הינקו אורבך לעולמו בפריז והוא בן 88 שנים.

הערות שוליים

  1. ^ ראו הקדשה בכתב ידו.
  2. ^ הקהילה היהודית בזמון, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמ' 154.
  3. ^ מבוא וכן יהדות סרייבו, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, עמ' 18, 208, 214.
  4. ^ 4.0 4.1 חידוש חיי הדת ביוגוסלביה שלאחר מלחמת העולם השנייה, באתר wordpress.com, אוחזר ב-8 בספטמבר 2014 (בסרבית).
  5. ^ Komljenovic Family, באתר יד ושם, אוחזר ב-28 בספטמבר 2014 (באנגלית).
  6. ^ ראו מסמך בחתימתו.
  7. ^ הינקו אורבך, באתר elmundosefarad, אוחזר ב-25 בספטמבר 2014 (בקרואטית).
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0