היער הלאומי טונגס
 | |
| היער הלאומי טונגס ליד קטצ'יקן | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה | 1907 |
| גוף מנהל | שירות היערות של ארצות הברית |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 69,000 קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| קואורדינטות | 56°43′N 133°00′W / 56.72°N 133°W |
| http://www.fs.usda.gov/tongass/ | |
היער הלאומי טונגס הוא יער לאומי ששוכן בדרום-מזרח אלסקה (אלסקה פאנהנדל), ארצות הברית. הוא היער הלאומי הגדול ביותר בארצות הברית ושטחו מתפרס על פני 69,000 קמ"ר (17 מיליון אקרים). היער הוא חלק מאזור אקולוגי שהוגדר על ידי הקרן העולמית לשימור חיות הבר כיער הגשם הגדול בעולם, וככזה שמהווה בית גידול למינים נדירים ולמינים בסכנת הכחדה, הן מבחינת בעלי החיים שבו והן מבחינת הצומח. היער מנוהל על ידי שירות היערות של ארצות הברית וכולל בתוכו הרים, איים כגון ארכיפלג אלכסנדר, פיורדים וקרחונים.
היסטוריה
ב-1902 הכריז נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט על ארכיפלג אלכסנדר כעל יער לשימור. ב-1907 הוא הרחיב את השמורה לשטח יער טונגס. ב-1908 התווספו שני יערות לשמורה ויצרו יחד אזור שמקיף את רוב שטחה של דרום אלסקה. במשך השנים נוספו עוד שטחים ליער הלאומי.
תיאור
בשמורה מתגוררים כ-75,000 אנשים שמתקיימים מהקרקע. שלושה שבטי ילידים חיים בדרום אלסקה ובאזור היער: טלינגיט, האידה וצימשיאן. כמו כן, ממוקמות בשטח היער 31 ערים ועיירות, בהן ג'ונו, בירת אלסקה. הפארק קרוי על שם אנשי הטונגס המהווים חלק משבט טלינגיט, שישבו באזור, בעיקר ליד העיר קטצ'יקן.
אקולוגיה
היער הוא חלק מאזור יערות לאורך החוף הפסיפי הצפוני. יחד עם גרייט ביר הוא מוגדר "יער גשם לח" והוא מאופיין באקלים ממוזג. הצומח שבו מורכב בעיקר בעצי מחט. הקרקע מורכבת בחלקה מקארסט (אבן גיר, מנוקזת היטב, מערות רבות) וגרניט (קרקע שאינה מנוקזת היטב). מינים נדירים ומוגנים רבים שנראים רק לעיתים רחוקות בצפון אמריקה חיים באלפי האיים שלאורך החוף. דגי סלמון, דובים חומים ושחורים ועיטם לבן-ראש חיים ומתרבים ביער. עופות נודדים רבים מקננים בחודשי הקיץ בשמורה, בהם גם שחפית הקוטב.
כ-40% משטח היערות הם שטחים שאינם מיוערים, כגון שטחי מים, קרח, סלעים וצמחייה נמוכה. בעבר נחטבו עצים ביער, אך כיום הדבר אסור בכ-78% אחוזים משטח היער, ונותרו כ-70% משטח היער הראשוני שמיועדים להישאר כך.
תיירות
ביער מבקרים כמעט מיליון תיירים בשנה, רובם מגיעים בשיט דרך הים. בשמורה קיימים מרכזי מבקרים שמספקים סיורים מודרכים ושיט במעבורות, כבר מ-1968. כמו כן, קיימות כ-150 בקתות להשכרה, חלקן במקומות מרוחקים שניתן להגיע אליהם רק ברגל, בסירה או במטוס ימי. בנוסף, פתוחים לציבור אתרי צפייה בדובים ו-15 חניוני לילה.
קישורים חיצוניים
