היפיאס (דיאלוג אפלטוני)
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית ספר ריקה.
| הדיאלוגים האפלטוניים | ||
|---|---|---|
| הדיאלוגים המוקדמים | אותידמוס • אותיפרון • איאון • אפולוגיה • גורגיאס • היפיאס זוטא • כארמידס • ליסיס • לכס • מנכסנוס • פרוטגורס • קריטון |  |
| הדיאלוגים התיכוניים | המדינה • מנון • המשתה • פיידון • פיידרוס • פרמנידס • קרטילוס • תאיטטוס | |
| הדיאלוגים המאוחרים | החוקים • טימאיוס • סופיסט • מדינאי • פילבוס • קריטיאס | |
| שמקוריותם מוטלת בספק | אגרות • אלקיבידיאס א' • אלקיבידיאס ב' • הגדרות • אפינומיס • היפרכוס • היפיאס רבה • מינוס • קליטופון • תאגס | |
הִיפְּיָאס זוּטָא (ביוונית: Ἱππίας ἐλάττων) הוא דיאלוג שנכתב על ידי אפלטון. הדיאלוג מתאר שיחה בין סוקרטס להיפיאס, סופיסט ואיש אשכולות ידוע מאליס שביוון, המתרחשת באתונה לאחר שהקהל התפזר עם סיום נאומו של היפיאס. אודיקוס, מארחו של היפיאס באתונה נוכח גם כן בשיחה ומתווך בין הדוברים. הדיאלוג עוסק בנושא השקר. סוקרטס מביא את הדיון לתוצאה הנתונה במחלוקת שהמשקר, ובכלל כל העושה עוול מרצונו טוב מהעושה זאת בעל כורחו.
הדיאלוג
היפיאס, סופיסט ואיש אשכולות ידוע מאליס, בדיוק סיים את נאומו הארוך ואוקידוס, מארחו באתונה, מדובב את סוקרטס שהמתין בסבלנות להתפזרות הקהל לשוחח איתו. היפיאס, איש אשכולות מעט גאוותן חוזר על הסכמתו לדבר עם כל אדם על כל נושא שיתבקש ומתגאה גם שכל הדברים שעל גופו (כולל בגדיו וטבעתו) הם מעשה ידיו. הדיון מגיע להצהרתו של היפיאס בנאומו שהומרוס הציג את אכילס כטוב מאודיסאוס כיוון שאכילס מתנגד לאמירת דבר מה ועשיית ההפך, בעוד אודיסאוס הוא שקרן מנוסה. סוקרטס מראה שגם אכילס חוטא באי בצוע דברי עצמו אך היפיאס מגן על אכילס בנימוק שלא הייתה לו ברירה.
הדיון הספרותי מסתיים אך סוקרטס טוען שהמשקר מתוך ידיעה ויכולת טוב יותר מהמשקר מתוך בורות או חוסר ברירה. כחיזוק לטיעון סוקרטס מביא את הדוגמאות שהרץ לאט מרצונו טוב יותר מהרץ לאט בעל כורחו, שהמתגושש הנופל מרצונו טוב מהנופל בעל כורחו, וכדומה גם לגבי התנועה, השירה, ועוד. אפילו הרופא המזיק לגופו של אדם מרצון הוא רופא טוב מרופא העושה זאת בעל כורחו, כיוון שהוא יודע טוב יותר את מלאכתו. מרשימת יכולות אנושיות אלה עובר סוקרטס לטיפוח הנשמה וטוען שגם כאן מי שעושה עוול מרצונו הוא בעל נשמה טובה יותר מהעושה זאת בעל כורחו. היפיאס לא יכול לקבל מסקנה זאת ואף סוקרטס מתקשה בכך והשיחה מסתיימת.
הביקורת על הדיאלוג
סוקרטס כאמור מוביל את הדיון למסקנה שהמשקר, ובכלל כל העושה עוול מרצונו טוב מהעושה זאת בעל כורחו. תוצאה זאת, כפשוטה, היא נתונה במחלוקת ונראית על פניה כבלתי מוסרית וכסותרת את גישת סוקרטס בדיאלוגים האחרים. אין אחיזה להטלת ספק באותנטיות הדיאלוג כדיאלוג של אפלטון כיוון שאריסטו במטאפיזיקה (פרק 5 פסוק 120), קיקרו ב"על הנאום" (פרק 3 פסוק 32) ואלכסנדר מאפרודיסיאס כולם מתייחסים אליו כמקורי. אפשרות נוספת היא שסוקרטס לא באמת מאמין בתוצאה שהגיע אליה והוא רק השתעשע להציק להיפיאס השחצן ולהראות את כוחו שלו בלוליינות סופיסטית. אך הסבר זה הוא בלתי נחוץ כפי שנטען ב[1]. סוקרטס רומז על הפתרון לקראת סוף הדיאלוג בציינו שהחוטא העושה עוול מרצונו הוא הטוב יותר "אם אמנם יש איש כזה". כלומר סוקרטס רומז ש"אין" אדם שיודע את הטוב ושיש לו את היכולת לבצעו ובכל זאת עושה את הרע. זאת היא גם כן אולי דעה מעוררת מחלוקת אך היא ללא ספק אמונה סוקראטית בסיסית המופיעה במפורש בדיאלוגים אחרים (כמו במנון).
לקריאה נוספת
- כתבי אפלטון, תרגם י"ג ליבס, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, תשט"ו, כרך א, עמודים 255–277.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שמואל שקולניקוב ואלעז וינריב, פילוסופיה יוונית, האוניברסיטה הפתוחה 1997,מסת"ב 965-06-0362 עמ' 74-76