היפרטרופיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

היפרטרופיה של שריר פירושה העלאת מסת השריר ומתייחסת לגדילת השריר באמצעות הגדלתם התאים עצמם ולא כמותם. בסוף התהליך מתהווה שריר גדול יותר[1].

חשיבות ההיפרטרופיה של שריר

העלייה במסת השריר חשובה במיוחד לשם שיפור יכולות ספורטיביות, להגברת חילוף החומרים (המכונה "BMR"), לשיפור אסתטיקה הגופנית, לחיזוק השרירים והעצמות, לשינויים הורמולים חיוביים והפרשת אנדורפנים תוך כדי אימון ואחריו[2].

זמן התרחשות ההיפרטרופיה של שיריר

העומס המינימלי אשר יש להפעיל על השריר הוא 40% מהיכולת המקסימלית של השריר, בעומס נמוך יותר ההיפרטרופיה לא תתרחש.

יצירת חלבונים בונה שריר

החלבונים הנוצרים משמשים לבניית השריר. סיתזה מוגברת של חלבונים גורמת לתגובה היפרטרופיה שרירית שזה עלייה במסת השרירים. אז לפי כך, אימונים כבדים המותאמים באופן אישי, עשויים להמריץ ייצור סינתזת חלבונים.

חנקן חמצני הוא רכיב המרכיב כלי דם, כמו כן גז זה מסייע להרחבת כל הדם שבשרירים. מחקרים הראו כי ההורמון IGF-1 מגביר את ניפוח השרירים ואת רמות החנקן החמצני. הגדלת ייצור חנקן חמצני בגוף, מרפה תאים אנדותיליים שהייצור שלהם עולה על ידי חומצת האמינו לארג'ינין וחומצת האמינו לליזין. זה מגביר את זרימת הדם באיברים השונים וברקמות ובכך משפר את זרימת הדם ללב, למוח, לכבד, כליות. כמו כן זה עוזר למניעת בעיות הקשורות לוורידים באיברים השונים, מניעת הזדקנות מוקדמת, חידוש כללי של הגוף, אנרגיה מחודשת וחילוף חומרים תקין, נורמליזציה של חילוף חומרים, ירידה במשקל, נורמליזציה של העור והפחתה ברמות של צלוליט.

היפרטרופיה בגילאים מבוגרים

בגיל המבוגר חלה ירידה ביכולת הגופנית. בגילאי 60-70 ישנה ירידה רבה ביכולת הגופנית, במסת השריר וביכולת האירובית. הזנחה ואי ביצוע של אימונים מתאימים משפיעה על ירידה באיכות החיים, ירידה בתפקוד יום יומי. ככל שבן האדם מתבגר ישנו יותר קושי להעלת מסת השריר בשל ירידה הרמת הטסטסטרון (ההורמון הגברי), במידה ויש רצון להשיגת תוצאות בתחום זה ישנה הקפדה רבה על משתנים כמו, צריכת חלבון מספקת, מספר אימונים רב בשבוע (לפחות 3) ותזונה נכונה[3].

היפרטרופיה של שירירי הלסת

הגורם אינו ידוע לתופעת גדילת השרירי הלסת, כאשר התופע סימטרית מתייחסים אליה כאל חלק מהתפתחות התקינה של הפנים, אך כאשר התופע מתרחשת בצד אחד התופע נחשבת לפתולוגית. הטיפול היעיל ביותר הוא הזרקת רעל הבוטולינום לשריר מוגדל. הבוטולינום מקטין את מסת השריר על ידי הפחתת הפעילותו. השפעת הבוטולינום היא זמנית יש לחזור על ההזרקה כל מספר חודשים[4].

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0