המופתי של ירושלים
המופתי של ירושלים הוא הפוסק מזרם האסלאם הסוני האחראי לאזורים הקדושים לאסלאם של ירושלים.[1] המופתי החנפי הוא החשוב מבין המופתים של ארבע האסכולות (החנפית, השאפעית, המאליכית והחנבלית),[2] והמופתי של ירושלים היה תפקיד שנשא יוקרה רבה בשל חשיבותה ומרכזיותה של ירושלים באסלאם.
המופתי הנוכחי של ירושלים הוא מוחמד אחמד חוסיין.
היסטוריה
האימפריה העותמאנית
ב-1789 נתמנה חאג' חסן אל-חוסייני, בן למשפחת אל-חוסייני, ל"מופתי של ירושלים". כשנפטר ב-1809, היו ילדיו עדיין קטנים, ולכן עברה משרת המופתי לטאהר אל-חוסייני (הראשון). בשל מעורבותו במרד הפלאחים ב-1834 נגד אבראהים פאשא, הוגלה טאהר על ידי מוחמד עלי לקהיר, שם נשאר עד לנסיגת אבראהים פאשא מסוריה. הגלייתו גרמה לירידה במעמד המשפחה בירושלים ולעליית כוחן של משפחות אל-ח'אלדי, אל-עלמי וג'אראללה, שקיבלו את משרות הדת החשובות.[3]
ב-1856 נפטר המופתי מוחמד פצ'ל ג'אראללה, ובסיוע המושל העות'מאני והודות לקשרי חיתון בין משפחת חוסייני לבין משפחת ג'אראללה, הצליחו החוסיינים להחזיר לעצמם את משרת המופתי. מוסטפא אבן טאהר אל-חוסייני היה המופתי מאותה שנה ועד פטירתו בשנת 1893/4, אז עברה המשרה לבנו, טאהר אל-חוסייני (השני). ב-1908 נפטר טאהר, ואת התפקיד ירש בנו הבכור, כאמל אל-חוסייני.[3]
מינויו של כאמל אל-חוסייני היה מקובל על העותמאנים, וגם על הבריטים מרגע שאלו כבשו את ירושלים ב-1917. אולם במהרה החלו להשמע קולות מכיוון העותמאנים שחוסייני הוא שליט בובה של הבריטים, ובין השנים 1918-1914, מינו העותמאנים את אסד שוקיירי כמופתי (בנו של אסד, אחמד שוקיירי, היה ממייסדי אש"ף והיו"ר הראשון שלו).
המנדט הבריטי
כאשר היה האזור תחת שליטה בריטית, היה המופתי של ירושלים, משרה שממונית על ידי הרשויות הבריטיות. בתקופת השלטון הצבאי הבריטי, שרר בירושלים שקט יחסי, במידה רבה הודות למדיניותו המרגיעה של כאמל אל-חוסייני. עם מותו של כאמל במרץ 1921, העמידה משפחת ג'אראללה כמועמד לתפקיד המופתי את השייח' חסאם אל-דין ג'אראללה, "עאלם" - בוגר אוניברסיטת אל-אזהר ומפקח על בתי הדין השרעיים. מולו התמודדו ח'ליל אל-ח'אלדי, חוקר דת מוסלמי ידוע ונשיא בית הדין לערעורים השרעי בירושלים, מוסא אל-בדירי, גם הוא בוגר "אל-אזהר" ושופט דתי, וחאג' אמין אל-חוסייני, אחיו למחצה של כאמל, שהיה צעיר מהם (בן 26) ובעל השכלה דתית מוגבלת. הרברט סמואל, הנציב העליון של ארץ ישראל, ירש את הסמכויות של המותצרף העותמאני של ירושלים, שעל פי החוק העותמאני היה צריך למנות את המופתי מתוך שלושת הראשונים שיבחרו על ידי גוף שמורכב מהעולמא של ירושלים, מהאמאמים של המסגדים ומהנציגים המוסלמים של המועצה האזורית ושל העירייה. הבחירות נערכו ב-12 באפריל 1921 ואל-חוסייני נבחר למקום הרביעי בלבד. משפחת אל-חוסייני הציפה את משרדי הממשלה במחאות ותזכירים ובעזרת מנהיגים דתיים רבים, הפעילה לחץ על הנציב העליון למנות את אמין למשרה. פקידים בכירים בממשל הבריטי תמכו במסירת המשרה לאל-חוסייני, מאחר שהתרשמו שמשפחתו עשויה לגמול לממשלה על המינוי בשמירה על השקט בירושלים. ארנסט ריצ'מונד, העוזר הפוליטי למזכיר הראשי, ורונלד סטורס, מושל מחוז ירושלים, נעזרו בראש עיריית ירושלים, ראע'ב נשאשיבי, ובעלי ג'אראללה, שופט בית הדין לערעורים השרעי ואחיו של המועמד שנבחר במקום הראשון, שפנו אל חסאם בבקשה שיתפטר מהרשימה, והוא הסכים. ב-8 במאי 1921 הודיע הנציב העליון בעל פה לאמין אל-חוסייני על מינויו לתפקיד. אל-חוסייני היה לאומן מוסלמי שזמן קצר לפני כן קיבל חנינה על חלקו במאורעות תר"פ (אפריל 1920), שבעקבותיהם זכה לאהדה רבה בקרב ערביי ארץ ישראל, מאחר שנתפסו בתודעתם כהתרסה נגד השלטון הבריטי. בנסיבות הללו קיבלה המשרה הדתית של המופתי משמעות פוליטית מובהקת.[4]
בסוף מלחמת העצמאות, עם כיבוש מזרח ירושלים בידי ירדן, סילק עבדאללה הראשון, מלך ירדן את אמין אל-חוסייני מתפקידו ומינה את חוסאם א-דין ג'אראללה במקומו. עם מותו של ג'אראללה ב-1954, לא מונה איש אחר לתפקיד עד ל-1993.
הרשות הפלסטינית
ב-1993, עם תחילת העברת השליטה על האזורים ה"קדושים" לאסלאם מידי ישראל לרשות הפלסטינית, החליט יו"ר אש"ף יאסר ערפאת למנות את סולימאן ג'עברי לתפקיד. כאשר ג'עברי מת ב-1994, ערפאת מינה את עכרמה צברי. צברי הוסר מתפקידו ב-2006 על ידי נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. עבאס מינה את מוחמד אחמד חוסיין, אשר נתפס כמתון יותר מקודמו מבחינה פוליטית. למרות בחירות אלו, זמן קצר לאחר היבחרו, התבטא חוסיין בזכות פיגועי התאבדות כטקטיקה לגיטימית לשימוש כנגד ישראל, התבטאות שזכתה לביקורת רבה, ואף גרמה לחקירתו[5].
רשימת חלקית של הקאדים והמופתים של ירושלים
- חסן אל-חוסייני, 1809-1789
- טאהר אל-חוסייני (הראשון), 1834-1809
- מוחמד סליח אל אימם, מת ב-1828.[דרוש מקור]
- מוחמד פדיל ג'אראללה, מת ב-1856.
- מוסטפא אבן טאהר אל-חוסייני, 1893/4-1856[3]
- טאהר אל-חוסייני (השני), בנו של מוסטפא, 1869 או 1908-1893/4[6]
- כאמל אל-חוסייני, 1921-1908 (בזמן מלחמת העולם הראשונה, טענה האימפריה העות'מאנית שאסד שוקיירי היה המופתי של ירושלים, עד נפילתה).
- אמין אל-חוסייני, 1937-1921 (פוטר מתפקידו על ידי הבריטים עקב מעורבתו במרד הערבי הגדול, אך שמר על התואר בעולם הערבי עד ל-1948).
- חוסאם א-דין ג'אראללה, 1954-1948.
- אין איוש לתפקיד, 1993-1954.
- סולימאן ג'עברי, 1993-1994.
- עכרמה (סעיד עבדאללה) צברי, 1994-2006.
- מוחמד אחמד חוסיין, מאז 2006, נוכחי.
לקריאה נוספת
- יהושע בן אריה (עורך), ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, יד יצחק בן צבי ומשכנות שאננים:ירושלים, תשס"ג, גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- דניאל קראפי (עורך), המופתי של ירושלים, אמין אל-חוסייני, ופעילותו המדינית בימי מלחמת העולם השנייה (אוקטובר 1941 – יולי 1943), בתוך הציונות: מאסף לתולדות התנועה הציונית והישוב היהודי בארץ ישראל (כרך ט'), אוניברסיטת תל אביב תל אביב, תשמ"ד.
הערות שוליים
- ^ צבי אל פלג, המופתי הגדול, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1989.
- ^ יהושע בן-אריה וישראל ברטל (עורכי הכרך), ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך שמיני: שלהי התקופה העות'מאנית, חלק ב, עאדל מנאע, 2. האוכלוסייה הערבית: חברה, כלכלה וארגון, עמ' 164.
- ^ 3.0 3.1 3.2 צבי אל-פלג, המופתי הגדול, עמ' 8.
- ^ צבי אל-פלג, המופתי הגדול, עמ' 16-14.
- ^ אביעד גליקמן ורועי קייס, המופתי של ירושלים ייחקר בגלל התבטאויותיו, באתר ynet, 24 בינואר 2012
תומר זרחין, היועמ"ש הורה לפתוח בחקירה נגד המופתי של ירושלים, באתר הארץ, 24 בינואר 2012 - ^ על פי צבי אל-פלג, המופתי הגדול, עמ' 8: מונה לאחר פטירתו של אביו ב-1893/4 (שנת 1311 להיג'רה); על פי אילן פפה, אצולת הארץ, אילנות יחס, עמ' 376: "מופתי 1869".
