המפלגה הקומוניסטית של יפן
 | |
| מנהיגים | קזואו שיאי |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1922–הווה (כ־102 שנים) |
| אידאולוגיות |
מרקסיזם סוציאליזם |
| מטה | רובע שיבויה, טוקיו |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל |
| ארגונים בינלאומיים | אין (קומינטרן עד 1943) |
| http://www.jcp.or.jp/english/ | |
המפלגה הקומוניסטית של יפן (ביפנית: 日本共産党, בתעתיק: ניהון קיוֹסָן-טוֹ), או בשמה המקוצר JCP, היא מפלגת שמאל ביפן.
המפלגה הקומוניסטית של יפן קוראת לייסוד חברה על בסיס סוציאליזם, דמוקרטיה ושלום, והתנגדות למיליטריזם. היא אף מציעה לעשות זאת תוך השארות במסגרת הקפיטליזם. אף על פי שהמפלגה דוגלת במרקסיזם היא אינה קוראת להפיכה חברתית; היא מציעה במקום הפיכה דמוקרטית שתביא לשינוי בפוליטיקה של יפן ובכלכלתה, וכמו כן קוראת להתנערות מהסכם ההגנה ההדדי עם ארצות הברית, אותו היא רואה כפוגע בריבונות יפן.
רקע
המפלגה הקומוניסטית של יפן היא אחת מהמפלגות הקומוניסטיות הגדולות ביותר שאינן-בשלטון, וחברים בה כ-400,000 אנשים ב-25,000 סניפים ברחבי המדינה. לאחר הפיצול הסיני-סובייטי החלה המפלגה להרחיק עצמה מהגוש המזרחי. לאחר התפרקות ברית המועצות הכריזה המפלגה שהיא מברכת על סיום רשע היסטורי גדול של אימפריאליזם ושל שליטה, ובאותה עת הטיחה ביקורת באזרחי ארצות מזרח אירופה על שזנחו את הסוציאליזם.
כתוצאה מריחוקה מהגוש המזרחי, לא השפיעה ההתמוטטות השפעה רבה על המפלגה, ואף לא נשקפה סכנה לקיומה כפי שקרה למפלגות קומוניסטיות במדינות אחרות. אף על פי שקיימת מגמת ירידה באחוזי הקולות אותם מקבלת המפלגה מדי בחירות, היא עדיין מייצגת כחמישה מיליון מצביעים, והיא המפלגה הקומוניסטית השנייה בגודלה בקרב ארגון המדינות המתועשות, אחרי רוסיה.
היסטוריה
המפלגה הקומוניסטית של יפן נוסדה ב-15 ביולי 1922 בתור אגודה פוליטית מחתרתית. בשנותיה הראשונות נחקקו חוקים שהוציא את המפלגה אל מחוץ לחוק וחבריה היו נתונים לרדיפה ולדיכוי בידי כוחות הצבא והמשטרה של האימפריה היפנית. הייתה זו המפלגה היחידה שהתנגדה למעורבותה של יפן במלחמת העולם השנייה. בראשית תקופת הכיבוש האמריקאי הפכה המפלגה לחוקית, ומאז שמרה על מעמד זה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 מתחה ברית המועצות ביקורת על המפלגה, ודרשה ממנה לפעול בצורה תוקפנית יותר. המפקד העליון של כוחות הברית ניצל הזדמנות זו וערך את "הטיהור האדום" שבעקבותיו נאלצו מנהיגי המפלגה לרדת למחתרת. התמיכה במפלגה צנחה במהלך מלחמת קוריאה.
המפלגה הגיע לשיא כוחה הפוליטי בשנות ה-70. בבחירות הכלליות של 1972 קיבלה המפלגה הקומוניסטית 10.5% מהקולות והשיגה 38 מושבים בבית הנבחרים של יפן. מגמה זו נמשכה לאורך שנות השבעים וה-80. בבחירות הכלליות של 1996 ובשל 2000 עלה אחוז הקולות שקיבלה המפלגה ל-12%.
החל מאמצע 2008 החלה המפלגה ליהנות מתמיכה נרחבת יותר בקרב ציבור הפועלים היפני בשל המשבר הכלכלי העולמי,[1] אולם היא לא הצליחה לנצל מצב זה בבחירות הכלליות של 2009.
מדיניות
אחת המטרות המרכזיות של המפלגה הקומוניסטית של יפן היא ביטול הסכם ההגנה ההדדי בין יפן לארצות הברית, ופירוק הבסיסים האמריקאים ביפן. היא שואפת להפוך את יפן למדינה בלתי-מזדהה ונייטרלית, בהתאם לעקרונותיה של הגדרה עצמית וריבונות לאומית.
בכל הנוגע לכוחות ההגנה העצמית של יפן, לא מתנגדת המפלגה לקיומו, אך שואפת לפרקו בעתיד, בהתאם לנסיבות הבינלאומיות. המפלגה אף מתנגדת לנשק גרעיני ולרעיון של גוש צבאי-מדיני, ומתנגדת בתוקף לכל שינוי בסעיף 9 לחוקת יפן, האוסר על יפן לקיים מלחמה, וקוראת ליפן לנהוג לפי מגילת האומות המאוחדות.
המפלגה התנגדה למוסד הקיסרות עוד מלפני מלחמת העולם השנייה. כיום מכירה המפלגה בקיסר כסמל יפן, כל עוד תפקידו סמלי בלבד, והיא הכריזה בעבר שאם תהפוך למלגת השלטון היא לא תדרוש מהקיסר לוותר על תוארו. המפלגה אף מתנגדת לשימוש בדגל הלאומי ובהמנון, בהם היא רואה שרידים לעברה המיליטריסטי של יפן.
מהבחינה הכלכלית, שואפת המפלגה הקומוניסטית לשנות את כלכלת יפן כיום, אותה היא רואה כמשרתת את האינטרסים של התאגידים ושל הבנקים, ולהפוך אותה לכלכלה הפועלת לטובת האזרחים, תוך החלת חוקים דמוקרטיים לפיקוח על התאגידים.
בנושא הכלכלה הבינלאומית, שואפת המפלגה להקים כלכלה עולמית דמוקרטית המתבססת על כוד לריבונות הכלכלית של כל מדינה. המפלגה רואה את ארצות הברית, תאגידים רב-לאומיים והון בינלאומי כגורמים המעודדים גלובליזציה, דבר המשפיע לרעה, לטענת המפלגה, על הכלכלה העולמית. גם בתחום זה קוראת המפלגה לפיקוח הדוק יותר על תאגידים רב-לאומיים מטרה למנוע פגיעה בכלכלות חלשות יותר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר המפלגה.
- רולנד בורק, Communism on rise in recession-hit Japan, אתר BBC.
הערות שוליים
- ^ בורק.
