המצור השביעי על גיברלטר
| תאריכי הסכסוך | 1436–הווה (כ־588 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | גיברלטר | |||||||||
| תוצאה | המצור נכשל; דה גוזמן טבע והמורים המשיכו לשלוט בגיברלטר. | |||||||||
| ||||||||||
.svg){kind=small}
המצור השביעי על גיברלטר (1436) היה ניסיון כושל של האציל הקסטיליאני אנריקה פרס דה גוזמן, דוכס ניאבלה, לכבוש את גיברלטר מיד המורים. דה גוזמן עצמו טבע במהלך המצור.
רקע
גיברלטר הייתה תחת שלטון אמירות גרנדה מאז שנכבשה על ידם בשנת 1333 במהלך המצור הרביעי על גיברלטר. בשנת 1411 נכבשה גיברלטר על ידי אבו סעיד עות'מאן השלישי, הסולטאן המרוקני מפאס. יוסוף השלישי, סולטאן גרנדה הגיב במהירות כששמע על הידיעות הללו, החיש צבא לגיברלטר והטיל עליה מצור; גיברלטר נכבשה שוב על ידי אמירות גרנדה. המורים השתמשו בגיברלטר כבסיס לפשיטות ברחבי היבשת, שם דה גוזמן החזיק באחוזות רבות. המורים גרמו נזק רב לדייגי הטונה הקסטיליאניים[1].
אנריקה דה גוזמן הונע הן על ידי רצונו לעצור את הביזה של המורים, והן על ידי שאיפתו לכבוד ופרסום, שכן גיברלטר נכבשה ב-1309 על ידי מייסד בית האצולה שלו, אלונסו פרס דה גוזמן. ב-1436 אירגן כוח חזק של אבירים מקורדובה, אסיחה (Ecija) וחרס דה לה פרונטרה, וכן אניות ואספקה. בנו, חואן אלונסו דה גוזמן, דוכס מדינה סידוניה מונה למפקד הצבא היבשתי שמנה 2,000 פרשים ועוד מספר גדול של חיילי רגלים. מתקפה דו-ראשית תוכננה - על הכוח היבשתי היה להגיע מצפון ולכבוש את המצודה ואת הפסגות, ועל הצי היה לנחות בחוף החולות האדומים (Red Sands) שבדרום גיברלטר ולכבוש את העיר[1].
מהלך המצור
המורים קיבלו אזהרה על המתקפה המתוכננת וערכו הכנות מתאימות. הם אגרו אספקה, הציבו כוחות צבא רבים מגרנדה ומרוקו בגיברלטר, והוסיפו ביצורים רבים בחוף החולות האדומים. דה גוזמן לא ידע על מוכנותם של המורים למלחמה, כיוון את קבוצת האניות לאזור חוף החולות האדומים[2]. המורים לא מנעו מהחיילים לרדת על החוף[3], אך לאחר שירדו והאניות חזרו לכיוון הצי מצאו את עצמם הקסטיליאנים בחוף בין הים לבין חומת אבן גבוהה. הגאות בדיוק החלה ורצועת החוף הפכה לצרה, ואז החלו המורים להמטיר עליהם בליסטראות וחצים מראש החומה.
דה גוזמן שהיה על ספינתו קיבל את הדיווח שאנשיו נטבחים על החוף[4]. מייד הוא הניע את אחת מאוניותיו אל החוף במטרה לחלץ את חייליו. הספינה נהייתה עמוסה מדי באנשים, והאונייה התהפכה וטבעה. דה גוזמן ועוד 40 אבירים טבעו. חואן דה גוזמן, מפקד הכוח הצפוני, נוכח לדעת כי המצודה לא ניתנת לכיבוש מצפון, ולכן הכין את אנשיו לעזרה לאביו בדרום כששמע על האסון[5]. כשצבאו מדוכא ומבלי ששום פעולת תקיפה תצא לפועל, עזב דה גוזמן הבן את המצור[6].
המורים מצאו את גופתו של אנריקה דה גוזמן, שמו אותו בתוך סל ותלו אותו באחד מצריחי המצודה[6]. בשנת 1445 מינה חואן השני, מלך קסטיליה את חואן דה גוזמן לדוכס של מדינה סידוניה. הדוכס הצליח לבסוף לכבוש את גיברלטר, במהלך המצור השמיני על גיברלטר בשנת 1462. רק אז, למרות מאמצים קודמים לפדות את הגופה, נתאפשר לנוצרים לקבור את שרידי הגופה[7]. אחד מהשערים של גיברלטר נקרא "Barcina", ומשמעות השם היא "סל נצרים" כזיכרון לדבר[8].
הערות שוליים
ביבליוגרפיה
- דייוויד אבולעפיה (Abulafia, David) בספרו The Great Sea:A Human History of the Mediterranean: A Human History of the Mediterranean, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד.
- איגנסיו לופס דה איילא (1845; López de Ayala, Ignacio) בספרו The History of Gibraltar: From the Earliest Period of Its Occupation by the Saracens : Comprising Details of the Numerous Conflicts for Its Possession Between the Moors and the Christians, Until Its Final Surrender in 1642 : and of Subsequent Events : with an Appendix Containing Interesting Documents.
- פרדריק סאייר (1865; Sayer, Frederick) בספרו The history of Gibraltar and of its political relation to events in EuropeThe history of Gibraltar and of its political relation to events in Europe.
 המצורים על גיברלטר
| ||
|---|---|---|
| תקופת השלטון המוסלמי | 1309 • 1316 • 1333 (פברואר-יוני) • 1333 (יוני-אוגוסט) • 1349-50 • 1411 • 1436 | |
| תקופת השלטון הקסטיליאני | 1462 • 1467 • 1506 • 1704 | |
| תקופת השלטון הבריטי | 1704 • 1727 • 1779 | |
