המשבר הפוליטי באוקראינה
המשבר הפוליטי באוקראינה החל ב-21 בנובמבר 2013, כאשר הנשיא ויקטור ינוקוביץ' השעה את ההכנות ליישום של הסכם ההתאגדות עם האיחוד האירופי. החלטה זו הביאה להפגנות המונים שכונו בשם "יברומאידאן". לאחר חודשים של מחאות שכאלה, ינוקוביץ', הודח ב-22 בפברואר 2014. הוקמה ממשלה לאומית ברשות ונקבעו בחירות לנשיאות לחודש מאי.
לאחר הדחתו של ינוקוביץ', אי שקט שרר באזורי מזרח ודרום אוקראינה, אזורים שהיו באופן מסורתי מרכז התמיכה שלו. בעיצומו של המשבר הפוליטי החלה התערבות צבאית רוסית בחצי האי קרים, וב-18 במרץ 2014 רוסיה ביצעה סיפוח של חצי האי. זמן קצר לאחר מכן, באזורי מחוזות דונייצק, לוהנסק וחארקוב קבוצות קטנות של חמושים השתלטו על מבני ממשל, ואוקראינה התחילה במבצע צבאי להתמודדות עם טרור. ההתכתשויות בין כוחות הממשלה לבין מיליציות, שנתמכו, על פי החשד על ידי הצבא הרוסי והכוחות המיוחדים שלו, הסלימו והביאו למלחמת דונבאס.
המהפכה
ערך מורחב – יברומאידאן
בנובמבר 2013, על רקע מצב כלכלי רעוע, תנועת המחאה יברומאידאן הגיחה בתגובה להחלטת ממשלת אוקראינה להשעות את החתימה על הסכם ההתאגדות עם האיחוד האירופי, ובמקום זאת בחרה בהידוק קשרים עם רוסיה. המפגינים התנגדו למה שהם ראו כשחיתות ממשלתית נרחבת, ניצול לרעה של כוח, הפרת זכויות אדם והשפעתם של אוליגרכים. ההפגנות היו הגדולות ביותר מאז המהפכה הכתומה. בבפברואר 2014 ינוקוביץ' וממשלתו הודחו, הוקמה ממשלה לאומית ברשות ארסני יאצניוק, ונקבעו בחירות לנשיאות לחודש מאי.
הפרלמנט האוקראיני החזיר את חוקת אוקראינה משנת 2004, שהחזיר חלק מהחירויות הפוליטיות שמשטר ינוקוביץ' ביטל, והדיח את ינוקוביץ' מהשלטון, למרות ביקורות רבות[דרוש מקור: מי?] לכך שההצבעה הייתה בלתי חוקתית. אחת הסוגיות הראשונות בהן טיפל הפרלמנט הייתה שפת המדינה, ביטול הצעת החוק שקבעה כי רוסית תשמש כשפה ממשלתית רשמית שנייה באזורים עם אוכלוסיות גדולות דוברות רוסית. הפרלמנט אימץ הצעת חוק לביטול חקיקה משנת 2012, בנושא שפות המיעוטים שהגן על מעמד השפות שאינן אוקראינית. ההצעה הרחיקה רבים באזורים דוברי הרוסית באוקראינה מגישה לשירותים ממשלתיים. כמה ימים לאחר מכן, ב-1 במרץ 2014, ממלא מקום הנשיא אולכסנדר טורצ'ינוב סירב לחתום על הצעת החוק.
המחאות הפרו-רוסיות וסיפוח קרים
- ערך מורחב – סיפוח חצי האי קרים (2014)
לאחר שינוקוביץ' ברח לרוסיה ב-23 בפברואר 2014, פרצו הפגנות רחבות היקף בדרום ומזרח אוקראינה, באזורים שנחשבו לאזורי התמיכה של ינוקוביץ' ובייחוד באזורים כמו חצי האי קרים ובערים כמו דונצק, לוהנסק, חרקוב ואודסה.
ב-26 בפברואר 2014 אנשים חמושים לא מזוהים התפרסו ברחבי חצי האי קרים והחלו להשתלט בשקט על מוצבים צבאיים ולבטח הפגנות נגד אוקראינה. אנשים אלה זכו לכינוי "אנשים ירוקים קטנים", בתחילה רוסיה דחתה האשמות כי מדובר בכוחות שלה, וטענה כי אלו אנשי כוחות הגנה עצמית מקומיים, אך בהמשך אישרה כי כוחות מיוחדים היו מעורבים במבצע הסיפוח.
ב-27 בפברואר, הפרלמנט בחצי האי קרים הוקף על ידי חיילים רוסיים, הונפו דגלי רוסיה והממשלה הפרו-רוסית בקרים הכריזה על עריכת משאל עם לעצמאות מאוקראינה. לאחר שאושר במשאל עם סיפוח השטח לרוסיה (במשאל שלא זכה להכרה בינלאומית), ב-16 במרץ 2014, רוסיה סיפחה את חצי האי קרים ב-18 במרץ 2014.
המלחמה בדונבאס
- ערך מורחב – מלחמת האזרחים באוקראינה
מתחילת מרץ 2014 נערכו מספר הפגנות של קבוצות מתנגדות לממשלה ותומכים פרו-רוסיים במחוזות דונצק ולוהנסק, שנודעו יחד, בכינוי "דונבאס", זאת בעקבות אירועי יברומאידן שבמסגרתן מספר מפלגות פוליטיות הציעו להוציא את השפה הרוסית מחוץ לחוק ולנהל תהליך התקרבות לאיחוד האירופי והתרחקות מרוסיה והשפעתה.
לאחר סיפוחו המוצלח לרוסיה של חצי האי קרים, המפגינים בדונצק ולוהנסק דרשו להיפרד מאוקראינה אף הם והכריזו על הקמת מדינה עצמאית משלהם בשם נובורוסיה המורכבת מהרפובליקה העממית של דונצק והרפובליקה העממית של לוהנסק. אירועים אלה אילצו את הממשלה להכריז על פתיחת המבצע הצבאי למלחמה בטרור והלחימה התדרדר לכדי מלחמת אזרחים.
ב-22 באוגוסט 2014 חיילים, תחמושת וציוד צבאי רוסי נשלחו לשטחים הבדלניים במסווה של משלחות הומניטריות ושירות הביטחון האוקראיני כינה את המשלוחים כפלישה צבאית מאורגנת לאוקראינה. על מנת להרגיע את המצב נוהלו דיונים לחתימה על הסכם הפסקת אש בבלארוס שזכה לכינוי "פרוטוקול מינסק" ונחתם ב-5 בספטמבר 2014. אך הלחימה נמשכה גם לאחר מכן ואף התעצמה לעיתים ולבסוף ההסכם קרס סופית בינואר 2015 עם חידוש ההתקפות בנמל התעופה הבינלאומי של דונצק ובעיר דבאלצבה. ב-12 בפברואר 2015 נחתם הסכם הפסקת אש חדש שכונה בשם מינסק 2.
הבחירות באוקראינה
- ערך מורחב – פטרו פורושנקו
בעיצומם של האירועים נערכו מספר מערכות בחירות באוקראינה. הבחירות הראשונות שנערכו לאחר הדחת ינוקוביץ', היו הבחירות לנשיאות אוקראינה שהתקיימו ב-25 במאי 2014 והביאו לבחירתו של איש העסקים פטרו פורושנקו לנשיא אוקראינה, בבחירות שנערכו בכל אוקראינה למעט באזור חצי האי קרים ובדונבאס.
בעיצומה של הלחימה בדונבאס נערכו גם הבחירות הפרלמנטריות, ב-26 באוקטובר 2014, בבחירות הביאו להתחזקות מפלגתו של פורושנקו, אך הבחירות שוב לא נערכו בשטחי מזרח אוקראינה, בעוד לוהנסק ודונצק קיימו בחירות משלהן לראשות ממשלתם ולמועצות המחוקקות שהקימו בנפרד מהשלטון האוקראיני.
השפעות המשבר
- ערכים מורחבים – כלכלת אוקראינה, כלכלת רוסיה
למשבר היו השפעות רבות, מקומיות ובינלאומית. על פי הערכות הבנק העולמי כלכלת אוקראינה הצטמקה ב-8% באוקטובר 2014, בעקבות המשבר. כלכלת רוסיה הושפעה אף היא, עקב הטלת סנקציות כלכליות מצד מדינות המערב, שהביא לקריסת מטבע הרובל והביא למשבר כלכלי מתמשך במדינה.
המלחמה במזרח אוקראינה, הביאה לצניחה בתפוקת הפחם, לאחר שכל תעשיית הפחם האוקראינית מבוססת באזור הדונבאס, הנתון במלחמה. יתר על כן, תחנת הכוח הגרעינית בזפוריז'יה נסגרה עקב קריסת אחד הכורים. צירוף של שני אלה הביא להחשכת חלקים רבים באוקראינה במהלך דצמבר 2014. נוסף לכך, בעקבות המשבר, הוצע לבנות צינור גז טבעי חדש מטורקיה לצורך אספקת גז חלופית מרוסיה לאירופה, שלא תעבור דרך שטחי אוקראינה.
על אף הצורך ברפורמות משמעותיות בכלכלה ובממשל באוקראינה, אלה נערכים באטיות רבה. המשבר הכלכלי באוקראינה הביא לכך שהבנק הלאומי האוקראיני נזקק ללקיחת הלוואות רבות מקרן המטבע הבינלאומית שאשררה הלוואה בסך 17.5 מיליארד דולרים בשנים 2015–2016, לצורך יישום רפורמות כלכליות. ברם, העדר התקדמות ברפורמות הביאו לביקורת רבה על ההתנהלות הממשלתית והשחיתות השלטונית. ברמת הממשל, נערכו מספר רפורמות לרבות פירוק המיליציה המיושנת והקמת המשטרה הלאומית, אך ביקורת רבה התלוותה לתהליך הרפורמה ועל כך שמדובר ברפורמה קוסמטית שלא הביאה לשינוי משמעותי בהתנהלות המשטרתית, שעודנה נחשבת לאחד מגופי המשטרה המושחתים בעולם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- המשבר הפוליטי באוקראינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
