הנסיכה מייקל מקנט
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. מריה כריסטינה אנה אגנס הדוויג אידה, הנסיכה מייקל מקֶנְט (נולדה הברונית פון רַייבְּניץ ב-15 בינואר 1945; באנגלית: Princess Michael of Kent, בגרמנית: Marie Christine Anna Agnes Hedwig Ida Freiherrin von Reibnitz) היא בת אצולה סופרת ונדבנית אוסטרלית-בריטית ילידת צ'כיה. היא אשתו של הנסיך מייקל מקנט, דודנה של המלכה וה-48 בסדר הירושה, ונמנית עם משפחת המלוכה הבריטית.
ביוגרפיה
מריה כריסטינה פון רייבניץ נולדה בקרלסבאד שברייכסגאו הסודטים, אז חלק מן הרייך הגרמני וקודם ולאחר מכן בצ'כוסלובקיה. היא בת למשפחה מיוחסת משני הצדדים: אמה, מריה ואלפורגה, הייתה בתם של הרוזן ההונגרי פריג'ש דה ספארי ואשתו הנסיכה הבוהמית-אוסטרית מריה וינדיש-גרץ. אביה הברון גינתר פון רייבניץ היה צאצא למשפחת אצולה שלזית עתיקה. האב היה קצין ביחידת הפרשים של האס אס וחבר המפלגה הנאצית, אם כי דרגותיו היו טקסיות בלבד והוא שימש כרב-ציידים אזורי. ב-1944 סולק מן האס אס. בתו הציגה מסמכים, שטענה שהוכיחו שהדבר נבע מהיותו קתולי אדוק ובלתי-מהימן בעיני המשטר הנאצי. לאחר המלחמה, בית-הדין לדה-נאציפיקציה לא השית עליו הגבלות או עונשים וסיווג אותו כ"תומך זוטר." הוא נסע לאפריקה, ורכש חווה במוזמביק.
הוריה של הנסיכה התגרשו ב-1946. היא, אמה ואחיה הבכור היגרו לאוסטרליה. המשפחה חיה בעוני בעוד האם עבדה כקוסמטיקאית (היא נישאה בשנית לאציל הפולני הגולה טדאוש רוגלה-קוצ'ורובסקי), ומריה כריסטינה למדה בבית-ספר קתולי סמוך לסידני. בגיל 16 היא נסעה לאפריקה לבקר את אביה, וב-1964 נסעה לאירופה. היא התארחה אצל בני משפחתה ולמדה היסטוריה של האמנות בווינה ובפירנצה. ב-1967 עברה ללונדון, שם התמחתה כמעצבת פנים. היא עבדה כמעצבת בבירה וזכתה להצלחה מסחרית: בין היתר, . ב-14 בספטמבר 1971 נישאה לבנקאי תומאס טְרוּבְּרידְג' בטקס קתולי.[1]
זמן קצר לאחר החתונה, היא פגשה בנסיך מייקל, בנו של הנסיך ג'ורג' ודודנה של המלכה. בעקבות קשר זה נפגעו יחסיה עם בעלה, ששהה בבחריין מטעם הבנק. ב-1973 היא וטרוברידג' נפרדו בפועל.[2] רצונו של הנסיך מייקל לשאת אותה עורר שערורייה ותסבוכת חוקית, בגלל היותה קתולית וגרושה. הרוזן מאונטבאטן התערב כדי לשכנע את המלכה (שהתבדחה ש"אפשר שהיא מיוחסת יתר על המידה עבורנו"), שהסכימה לכך ב-1976. ב-1977, טרוברידג' ורייבניץ התגרשו בגירושין אזרחיים. היא עתרה אל הוותיקן כדי שנישואיה יופקעו על ידי הכנסייה, ובקשתה אושרה ברומא באפריל 1978. הנסיך גם הסכים להוצאתו מסדר הירושה לכתר, בהתאם לחוק שמנע זאת מנשואים לקתולים. מקומו, שעודכן ל-48 מאז, הושב לו בעקבות שינוי החוק ב-2015. האפיפיור, מצדו, סירב להתיר לזוג חתונה קתולית משום שהנסיך הצהיר שילדיו יתחנכו כאנגליקנים. השניים נישאו לבסוף בטקס אזרחי בווינה ב-30 ביוני 1978.[3] ב-1983 הכנסייה הקתולית בירכה את נישואיהם, בטקס שנערך בבית הארכיבישוף מלונדון. ילדיהם התחנכו בשתי הדתות.
הנסיכה מייקל נקלעה במהלך נישואיה לסדרת שערוריות תקשורתיות ולמריבות עם החברים האחרים במשפחה המלכותית, שהפכו אותה לאחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בבית המלוכה ולמטרה קבועה לסאטירה. בין היתר, הנסיכה אן טבעה עבורה את הכינוי "הנסיכה הנפוחה" (Princess Pushy), שדבק בה. היא הסתכסכה עם הנסיך פיליפ והנסיך צ'ארלס. ב-1985, כשהדיילי מייל פרסם את היות אביה קצין באס אס, התעוררה סערה נוספת בדעת הקהל. ב-2004 העירה לסועדים אפרו-אמריקנים בניו יורק שעליהם "לחזור אל המושבות"', וב-2006 טענה שהבריטים צריכים להיות מודאגים יותר מטוהר הדם של משפחותיהם. בשלהי 2017 ספגה ביקורת ציבורית כשענדה תכשיט בצורת ראש מורי, במה שנתפש כמחווה גזענית, לסעודה שמייגן מרקל השתתפה בה.
הנסיכה משתתפת עם בעלה בחובותיו כבן בית המלוכה, אם כי הם עושים זאת לעיתים לא מזומנות. בין היתר, ייצגו את הכתר בהכתרת המלך מסוואטי השלישי ב-1986. הם תומכים במאות קרנות צדקה ומיזמי רווחה שונים. על אף שאינם זכאים לקצבה מלכותית, המלכה מימנה את מגוריהם בארמון קנזינגטון עד 2008, בהוקרה על שירותיהם. הנסיכה פעילה למען שימור מין הצ'יטה באפריקה, והיא חברת כבוד בקרן להצלת הצ'יטה בנמיביה. בנוסף ליתר פעילויותיה, הנסיכה מייקל היא סופרת של רומנים היסטוריים, וחיברה שבעה ספרים, שרובם מתרחשים באירופה של ימי הביניים. הוענקו לה עיטורים ואותות מרובים, ובין היתר היא חברה במסדר הריבוני הצבאי של מלטה.
לה ולנסיך מייקל יש שני ילדים, לורד פרדריק וינדזור (נולד ב-1979), בנקאי ובעלה של סופי וינקלמן; והגבירה גבריאלה (נולדה ב-1981), עיתונאית.
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של הוד רוממותה המלכותית הנסיכה מייקל מקנט
- Prince and Princess Michael of Kent באתר בית המלוכה
- Pope Denies British Prince Catholic Church Wedding, הוושינגטון פוסט, 17 ביוני 1978.
- Faces of the week: Princess Michael of Kent. BBC, 28 במאי 2004.
- Princess Pushy's grief as toyboy is shot dead: Russian tycoon's murder leaves her 'very distressed'. דיילי מייל, 22 במאי 2012.
- Who Is Princess Michael of Kent, Town & Country, 30 ביולי 2019.
הערות שוליים
- ^ Ronald Allison, Sarah Riddell. The Royal Encyclopedia. הוצאת מקמילן, 1991. עמ' 297-298.
- ^ Pushy's first husband takes secrets to the grave. דיילי מייל, 17 בדצמבר 2015.
- ^ Sarah Bradford, Elizabeth: A Biography of Her Majesty the Queen. הוצאת פינגווין, 2002. עמ' 409.
