הסכם קמפו פורמיו
הסכם קמפו פורמיו (בצרפתית: Traité de Campo-Formio; בגרמנית: Frieden von Campo Formio) היה הסכם שלום שנחתם ב-17 באוקטובר 1797 בין צרפת לאוסטריה, ואשר סימן את סופה של הקואליציה האנטי צרפתית הראשונה שהורכבה מאוסטריה, פרוסיה, בריטניה, ספרד, פיימונטה וממלכות נוספות שהתייצבו כנגד הרפובליקה הצרפתית. ההסכם נחתם לאחר מסעו המוצלח של נפוליאון לכיבוש איטליה וסיים את השלב הראשון במלחמות הנפוליאוניות. ההסכם כלל תנאים פומביים ותנאים חסויים. לפי סעיפיו הגלויים נמסרו ארצות השפלה הדרומיות (כיום בלגיה) ומספר איים שהיו שייכים לוונציה, בהם קורפו ומספר איים בים האדריאטי, לשלטון צרפת. ונציה איבדה את עצמאותה ונמסרה יחד עם השטחים שהיו בבעלותה באיסטריה ובדאלמטיה לאוסטריה. אוסטריה נאלצה להכיר בקיומן של הרפובליקה הציסאלפינית (Repubblica Cisalpina) וברפובליקה הליגורית שהיו למדינות חסות צרפתיות בצפון איטליה.
חלקו החסוי של ההסכם מסר שטחים נוספים הנמצאים כיום במערב גרמניה לשליטת צרפת והבטיח לה חופש שיט בריין, במאס ובמוזל. אזור זלצבורג נמסר לחסות אוסטרית וזו ויתרה מצידה על שטחים בגדה השמאלית של הריין העילי ואשר סופחו בשלב מאוחר יותר לשווייץ.
הסכם קמפו פורמיו היה תוצר של משא ומתן שנמשך חמישה חודשים וחזר למעשה על המוסכם בהסכם לאובן (Leoben) בשטיריה מ-17 באפריל 1797. ההסכם קרוי על שם הכפר הסמוך לאודינה בצפון איטליה שבו נחתם (כיום קמפופורמידו - Campoformido).
