הסלע הטארפיאני
הסלע הטארפיאני או סלע טארפיאן (בלטינית: Rupes Tarpeia) היה צוק סלע תלול בסמוך לפסגה הדרומית של גבעת הקפיטולין שברומא העתיקה. הצוק צפה לעבר הפורום הרומאי ושימש בתקופת הרפובליקה הרומית כאתר הוצאה להורג. רק המורשעים בפשעים חמורים, כגון רצח ובגידה הוצאו להורג בהטלה מהצוק.
היסטוריה
על פי המסורת הרומית, הסלע הטארפיאני נקרא על שם הבתולה הוסטלית טארפיאה, בתו של ספוריוס טארפיוס ששימש כמושל המצודה שהייתה על הגבעה הקפיטולינית, ונועדה להגן על רומא. כאשר תקף טיטוס טאטיוס את רומא לאחר חטיפת הנשים הסביניות בגדה טארפיאה ברומא והכניסה את הסבינים אל המצודה. טארפיה בגדה בעיר בתמורה ל"מה שהם יישאו בזרועותיהם", בהאמינה שהסבינים יתנו לה צמידי זהב. במקום צמידי הזהב, הכו בה הסבינים במגיניהם ודחפו אותה מהצוק.
בשנת 500 לפנה"ס לערך בנה לוקיוס טרקוויניוס סופרבוס את מקדש יופיטר במקום בו עמדו קודם לכן המקדשים הסביניים, והפך את הצוק לאתר הוצאה להורג.
אתר הוצאה להורג
עונש ההטלה מסלע הטארפיאני היה עונש חמור ביותר שנועד לפשעים חמורים ביותר. לעונש זה נילוותה סטיגמה שלילית ביותר, שלא הייתה הוצאה להורג רגילה, ורק במקרים מיוחדים נעשה שימוש בענישה זו.
אישים ידועים שהוצאו להורג
בין האישים שהוצאו להורג בהטלה מהסלע:
ראו גם
