הפארק ההיסטורי סי טהפ
 | |||||||||||
| קאו קלאנג נוק, אחד מהמבנים העתיקים הידועים ביותר של תקופת דוואראוואטי, המאה ה-7–8 | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| מידות | |||||||||||
| שטח | 4.7 קילומטרים רבועים | ||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||
| תרבויות | דוואראוואטי (אנ') | ||||||||||
| תקופות | העת העתיקה | ||||||||||
| נבנה | המאה ה-4 | ||||||||||
| ננטש | המאה ה-14 | ||||||||||
| סוג | יישוב | ||||||||||
| אתר ארכאולוגי | |||||||||||
| התגלה | 1904 | ||||||||||
| חפירות | 1935 | ||||||||||
| ארכאולוגים | דאמרונג ראג'אנובהאב (אנ') | ||||||||||
| מצב | משוחזר חלקית | ||||||||||
| גישה לציבור | כניסה בתשלום | ||||||||||
| מיקום | |||||||||||
| מדינה |
 תאילנד | ||||||||||
| מיקום | מחוז פתשבון | ||||||||||
| קואורדינטות | 15°27′58″N 101°09′02″W / 15.466111°N 101.150556°W | ||||||||||
|
(למפת תאילנד רגילה) | |||||||||||
הפארק ההיסטורי סי טהפ (תאית: อุทยานประวัติศาสตร์ศรีเทพ) הוא אתר ארכאולוגי במחוז פתשבון של תאילנד. הוא כולל את העיר העתיקה סי טהפ, אתר מיושב בסביבות המאה השלישית עד המאה החמישית לספירה עד המאה השלוש עשרה, המשתרע על פני תקופות תרבותיות משלהי הפרהיסטוריה, דרך דוואראוואטי (אנ'), ועד לתור הזהב של האימפריה החמרית. סי טהפ הייתה אחת מערי המדינה הידועות הגדולות ביותר שצמחו סביב המישורים של מרכז תאילנד באלף הראשון, אך ננטשה בסביבות הזמן שהערים דוברות התאית סוקותאי (אנ') ומאוחר יותר ממלכת איוטהאיה הופיעו כמרכזי כוח חדשים באגן הנהר צ'או פראיה.[1]
האתר זכה לתשומת לבה של הארכאולוגיה המודרנית בשנת 1904 בעקבות סקרים של הנסיך דאמרונג ראג'אנובהאב (אנ'), והוא נרשם כמונומנט עתיק של תאילנד בשנת 1935. המחלקה לאומנויות יפות (אנ') של תאילנד ביצעה המשך מחקר וחפירות של האתר, אשר נחקר, בין היתר, גם על ידי הארכאולוגים הנסיך סובהדרדיס דיסקול (אנ'), הוראס קואריץ ויילס (אנ') וז'אן בויסלייה (אנ').[1]
לפי עדויות היסטוריות שנמצאו באתר, סי טהפ היה אולי מרכז המנדלות (אנ') של דוואראוואטי (אנ').[2] באמצעות נישואים מלכותיים, היא נחשבה גם לעיר תאומה של מואנג סמה, בירת המדינה השכנה, קנאסאפורה (אנ'), הממוקמת מזרחה בצד הנגדי של הרי דונג פאיה ין (אנ') באגן הנהר מון (אנ').[2]
אתר סי טהפ נרשם כפארק היסטורי בשנת 1984 והוצע כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו על ידי תאילנד בשנת 2019.[3] ב-19 בספטמבר 2023, הוא נוסף לרשימת המורשת העולמית כ"העיירה העתיקה של סי טהפ ומונומנטים קשורים מתקופת דוואראוואטי". זוהי המועמדות המצליחה הראשונה של תאילנד לאתר מורשת עולמית מאז באן צ'יאנג ב-1992.[4][5] אתר המורשת העולמית כולל את העיר עצמה בשטח של 4,740.08 דונם יחד עם אנדרטת קאו קלאנג נוק בשטח בן 101.44 דונם המוקפים באזור חיץ בן 27,754.52 דונם. ואת מערת קאו תאמורט בשטח של 3,823.19 דונם המוקף באזור חיץ בן 10,486.96 דונם.[6]
מיקום ותיאור
הפארק ההיסטורי של סי טהפ ממוקם בעמק הנהר פא סק (אנ') בנפת סי טהפ (אנ') במחוז פתשבון, כ-240 קילומטרים צפונית לבנגקוק.
בחפירות נמצאו שרידי יישוב היסטורי. אלה כללו שתי מערכות מחוברות בשטח של כ-4,700 דונם. החלק המערבי נקרא "העיר הפנימית" (מואנג נאי). הוא שוכן על שטח של כ-2,080 דונם, הוא כמעט עגול וקוטרו של כ-1.5 קילומטר. העיר הייתה מוקפת חומה שלפניה חפיר. היסטוריונים חושדים שהיו כ-70 אגני מים קטנים הפזורים ברחבי העיר. ישנם שלושה מבנים בחלק זה של המתחם: פראנג סי טהפ, פראנג סונג פי נונג ואנדרטת קאו קלאנג נטי, כמו גם כ-45 אתרים ארכאולוגיים קטנים יותר.
בצד המזרחי של מואנג נאי, "העיר החיצונית" (מואנג נוק) נבנתה על שטח של כ-2,540 דונם. האתר בעל צורה מלבנית, עם פינות מעוגלות בצד המזרחי. לשטח העירוני היו בחומה וחפיר. נמצאו כ-30 אגני מים קטנים ו-54 אתרים ארכאולוגיים. בחלק זה של המתחם לא השתמרו מבנים. ביזה ושימוש חוזר באבנים לשימושים אחרים השאירו רק חורבות.
מחוץ לאזור העיר המוגן על ידי חומות (הפארק ההיסטורי של היום), עדיין משמרים כ-50 אתרים ארכאולוגיים, בהם בולטים אנדרטת קאו קלאנג נוק ופראנג ראוסי. הרחק מהמתקנים הללו שוכנת מערת תאמורט.
היסטוריה
העיר ההיסטורית סי טהפ נוסדה כנראה במאה ה-5. על פי עדויות ארכאולוגיות, הדת השלטת בעיר המדינה הייתה הינדואיזם. עם זאת, מתועדת גם השפעה בודהיסטית משמעותית. הפסלים שנמצאו בסי טהפ קרובים לסגנון ההודי יותר מאלו של כל אתר אחר מתקופה זו בדרום-מזרח אסיה. עובדה זו הובילה לתזה כי סי טהפ נוסדה על ידי מתיישבים מהודו.[7]
הקהילה הייתה כנראה בקשר הדוק עם ערי המדינה של הקבוצה האתנית של המון (אנ') מתרבות הדוואראוואטי (אנ') במה שכיום מרכז תאילנד, כמו גם עם צ'נלה, שמרכזה היה במה שהיא כיום קמבודיה, או האימפריה החמרית המאוחרת יותר. על פי תאוריה שלא הוכחה של ההיסטוריונית דידה סארייה (ธิดา สาระยา),,[8] והשנויה במחלוקת על ידי מחברים אחרים, סי טהפ זהה לבירה קאנאספורה (אנ') של מדינת סרי קאנסה המוזכרת בכתובות ממואנג סמה (גר'). היסטוריון האמנות היירם וודוורד (Hiram Woodward), המתמחה בדרום-מזרח אסיה, מציע, עם זאת, לקשור בין סי טהפ לבין וונדאן או האימפריה "צ'נלה-היבשתית" המתוארת במקורות סיניים.[9]
ניתן לחלק בחלוקה גסה את הממצאים מסי טהפ לשלושה שלבים. השלב הראשון מכונה "הודי"; הפסלים מהמאות ה-5 עד ה-7 דומים מאוד לדגמים ההודיים שלהם ומציגים בעיקר מוטיבים הינדים. המזרחן הבריטי הוראס קואריץ ויילס (אנ') (1900–1983) חשד שסי טהפ שייכת לתחום ההשפעה של פונאן (אנ') בתקופה זו. אחריו מגיע עידן מהמאה ה-7 או ה-8 עד המאה ה-11, שבו האמנות מראה דמיון רב לזו של דוואראוואטי. רוב הממצאים הבודהיסטים מיוחסים לעידן זה, אך האמנות ההינדית המשיכה להיווצר במקביל. בסביבות המאה ה-11, סי טהפ שולבה באימפריה החמרית ההינדית של אנגקור, ושבה שימשה מרכז חשוב עד המאה ה-13. מאוחר יותר העיר ננטשה והג'ונגל פלש לחורבותיה.
היסטוריה של גילוי ומחקר
בשנת 1904 גילה ההיסטוריון החובב הנסיך דאמרונג ראג'אנובהאב (אנ') התייחסויות בכתובות מאיוטהאיה ומרטאנקוסין על עיר היסטורית בשם סי טהפ. ניסיונותיו לברר עליה לא צלחו; אף אחד לא הכיר את העיר הזאת. באמצעות המחקר שלו, הוא הגיע למסקנה שסי טהפ חייבת להיות בין מואנג צ'אי באדן ומואנג פתשבון. אז בשנת 1905 הוא ערך טיול רשמי למה שנקרא אז מונתון פיצאנולוק. לבסוף הוא מצא עיר הרוסה, אבל היא נקראה על ידי תושבי הכפר מואנג אפאי סאלי ונראתה עתיקה בהרבה מזו שהנסיך דאמרונג קיווה למצוא. שיחות עם גורמי ממשל בוויצ'אן בורי הסמוכה אישרו את חשדותיו. הוא למד שוויצ'אן בורי נקראה בעבר סי טהפ. הוא האמין שהעיר שחיפש נמצאת באתר של ויצ'יאן בורי. עם זאת, הוא לא מצא ראיות ארכאולוגיות. הנסיך שמע שבעיר כשוויצ'יאן בורי עדיין נקראה סי טהפ, מושל עם התואר פרה סי תאמורט כיהן בתפקיד. לשם היה קשר להר קאו תאמורט השוכן ליד העיר ההרוסה. הנסיך היה בטוח שהעיר ההרוסה שמצא היא העיר ההיסטורית סי טהפ שהוא חיפש.
לאחר גילויה מחדש בשנת 1905 על ידי הנסיך דאמרונג ראג'אנובהאב, לא בוצעו בה חפירות בקנה מידה גדול עד 1935 שאז חפר בה הוראס קואריץ ויילס. הוא הצליח לשחזר את התוכנית הסגלגלה של העיר עם חומות עיר והחפירים. מספר שערים הובילו לתוך העיר, שהכילה חמישה מקדשים עם טרסות ובריכות. במהלך החפירות, בנוסף לפסלים רבים מתקופת דוואראוואטי, נמצאו כמה פסלים של האליל ההינדים וישנו, קרישנה וסוריה, שמוצגים כיום במוזיאון הלאומי של בנגקוק (אנ'). במערה בהר קאו תאמורט נמצאו פסלים מגולפים בקירות.
אתר סי טהפ מציב שאלות וחידות רבות עבור ארכאולוגים, היסטוריונים והיסטוריונים של אמנות. תאוריות שונות לגביו שנויות במחלוקת. השאלות כוללות מדוע עיר כה חשובה כנראה מרוחקת כל כך משרידי יישובים אחרים מאותה תקופה? לאיזו יחידה פוליטית היא השתייכה? לאיזו קבוצה אתנית השתייכו תושביה? וכיצד משתלבות העדויות של האמנות ההינדית והבודהיסטית?
לא ניתן לעשות חלוקה ברורה לסגנון דוואראוואטי בודהיסטי וסגנון חמר הינדי. הפסלים ההינדיים בסי טהפ מושפעים מסינתזה של סגנונות חמר, דוואראוואטי וסריוויג'איה (אנ') (אם כי, דוואראוואטי וסריוויג'איה היו למעשה בודהיסטים). מצד שני, ישנם גם פסלי בודהה המיישמים תמהיל סגנונות זה, שנחשב בתחילה אופייני לאמנות ההינדית של סי טהפ, ואפילו פסלי בודהיסטווה בעיקר בסגנון החמר (למעשה הסגנון ההינדי).[10]
אתרים
אתרים בתוך הפארק
פראנג סי טהפ
לפראנג סי טהפ יש תוכנית ריבועית. המגדל עשוי לבנים ונבנה על בסיס לטריט בגובה של כמטר אחד. הוא היה מעוטר בחלק העליון בצורת לוטוס עשוי אבן חול שנפל. יש כניסה בצד המערבי. הכניסות בצדדים האחרים היו רק דמה. המגדל היה במקור מקדש הינדי, שהותאם לפולחן הבודהיסטי מהאיאנה בתקופתו של המלך ג'איווארמן השביעי, מלך אימפריית חמר (אנ'). ניתן לראות זאת בעיטור שני משקופים שנמצאו. סימנים אחרים כוללים אנטפיקס (אנ') לא גמור. ככל הנראה העבודות הופסקו לפני שהעיר ננטשה. המגדל נבנה בסביבות המאות ה-11 עד ה-12.
פראנג סונג פי נונג
פראנג סונג פי נונג מורכב משני מגדלים. אחד גדול ואחד קטן. משמעות השם בתאילנדית היא: פראנג = מגדל, סונג = 2, פי = אח או אחות גדולים, נונג = אח קטן או אחות קטנה. המגדלים נבנו בעידן החמר במאה ה-12.
שני מגדלי הלבנים עומדים על אותו בסיס לטריט בגובה מטר אחד. גובהו של מגדל פי הפונה מערבה הוא כ-7 מטרים. הוא מורכב מחדר מרובע שבו עמד פעם פסל קדוש. בקירות יש גומחות משולשות בהן הוצבו נרות או פסלים דתיים. מדרום למגדל פי נמצא מגדל נונג. מגדל זה נהרס כמעט לחלוטין למעט יסודותיו. באמצעות חומרי בניין קיימים והמשקוף היחיד שנמצא ללא פגע, מגדל נונג שוחזר לצורתו הנוכחית על ידי המחלקה לאומנויות יפות של תאילנד.
קאו קלאנג נאי
אנדרטת קאו קלאנג נאי פונה מזרחה. יש לה צורה מלבנית, עם המידות הבאות בערך: אורך 44.5 מטרים, רוחב 28.5 מטרים. גובה 12 מטרים. היא עשויה מלטריט. קאו קלאנג נאי מסווגת כסטופה בודהיסטית של עידן דוואראוואטי. כל המבנים או העיטורים על האנדרטה הזו כבר כמעט ולא ניתנים לזיהוי. רק בצד המערבי ניתן לראות ששטח הבסיס היה מכוסה בטיט. עבודות סטוקו שונות עדיין נוכחות כאן. הקופים, האריות, הפילים, התאואים והגמדים של גנש המתוארים הם קריאטידות או אטלסים שאמורים להגן על האנדרטה או לתמוך בה. לפי הסגנון שלהם, זמן היצירה ממוקם במאה ה-6 או ה-7.
אתר קבורה פרהיסטורי
רק בחפירות ב-1988 נמצאו חמישה שלדים בעומק של 4 מטרים. מתוכם, שלד אישה אחד השתמר לחלוטין. היא שוכבת על גבה ופונה צפונה. היא עונדת שרשרת קרנליאן על צווארה, צמיד ארד סביב המרפק השמאלי וכלי ברזל ביד שמאל. נמצאו גם חרוזי חרס. תיארוך פחמן של כלב אנושי העניק לו גיל של כ-1,700 שנים. הפריטים בקבר מלמדים שהאזור כבר היה מיושב באנשים הרבה לפני עלייתה של העיר סי טהפ.
מוזיאון הפארק
מוזיאון הפארק כולל פסלים של אלת השמש ההינדית סוריה, דהרמאצ'אקרה (אנ') בודהיסטית וחפצים אחרים שנחפרו. מדובר בעיקר בהעתקים, הפריטים המקוריים נמצאים במוזיאון הלאומי בבנגקוק.
אתרים מחוץ לפארק
קאו קלאנג נוק
אנדרטת קאו קלאנג נוק ממוקמת כ-2 קילומטרים מצפון-מערב למואנג נאי ליד הכפר באן סרה פרו. הבסיס המרובע עשוי לטריט בגודל מרשים של 64 מטר וגובה של 20 מטר עדיין נוכח מקברו של השליט לשעבר. סטופה חצי כדורית נבנתה באמצע הרמה. הסגנון האדריכלי מיוחס לבודהיזם של דוואראוואטי. האנדרטה נבנתה בסביבות המאות ה-8 עד ה-9. האנדרטה היא חלק מאתר המורשת העולמית.
פראנג ראוסי
פראנג ראוסי ממוקם כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית למואנג נאי באזור (המקדש) ואט פא סרה קאו. המגדל עשוי לבנים ולטריט. הוא נבנה בתקופת החמר, בסביבות המאה ה-11. הוא השתנה מספר פעמים במהלך ההיסטוריה שלו. לאחרונה בשנת 2009. ליד פראנג ראוסי היה מגדל קטן יותר ומבנים נוספים, שנותרו מהם רק שרידים.
מנזר מערת קאו תאמורט
מנזר המערה נמצא כ-25 קילומטרים מערבית למואנג נאי. ליד פסגת קאו תאמורט (560 מטרים מעל גובה פני הים) נמצאת הכניסה למערה (בגובה 502 מטרים מעל פני הים). עם מדריך מקומי, המסלול באורך 1,500 מטרים לכניסה למערה אמור לקחת כשעה. השביל תלול מאוד, חלקלק ומומלץ רק למטפסי הרים מנוסים.
ניתן לראות דמויות שונות של בודהיזם מהאיאנה, בודהה ובודהיסטווה, סטופות ודהרמאצ'קרות (אנ') בגילופי אבן במערה. ראשי דמויות הבודהה נשדדו פעם, אך הן הוחזרו. מאז, המקוריים מוצגים במוזיאון הלאומי בבנגקוק. עותקים של הראשים נוצרו והם מוצגים במוזיאון הפארק ההיסטורי.
המערה היא חלק מאתר המורשת העולמית.
גלריה
פראנג סי טהפ
פראנג סי טהפ
פראנג סונג פי נונג
משקוף מפראנג סונג
קאו קלאנג נאי
סטוקו, הגמד של גנש בבסיס קאו קלנג נאי
הגנה מפני מזג האוויר עבור הסטוקו בקאו קלנג נאי
דהרמאצ'קרה (גלגל החוק) בקאו קלנג נאי
קאו קלאנג נוק
קאו קלאנג נוק
פראנג ראוסי לפני השיפוץ ב-2009
פראנג ראוסי אחרי השיפוץ ב-2009
שימור
ב-25 בפברואר 2019, הוכרז כי שתיים מחברות קידוחי הנפט הגדולות בתאילנד רצו להרחיב את החיפוש שלהן אחר נפט ליד סי טהפ. התכנון היה להקים מגדל קידוח במרחק של 100 מטרים בלבד מאנדרטת קאו קלאנג נוק. התנגדות לתוכנית זו התעוררה מיד בקרב האוכלוסייה, הקהילה האקדמית ומגזר התרבות. יש כבר 95 מגדלי קידוח בפעולה בנפות סי טהפ וויצ'אן בורי. יש דיווחים חוזרים ונשנים על נזקים סביבתיים ומחאות בהתאם מצד האוכלוסייה.
לא ניתן למנוע את בנייתו של מגדל קידוח זו על ידי המחלקה לאומנויות יפות בשל היעדר סמכות חוקית. חברות קידוח חייבות להגיש דוח השפעה על הסביבה למשרד משאבי טבע, מדיניות סביבתית ותכנון (ONEP) לאישור.[11]
ב-11 במרץ 2019 הודיע המנכ"ל אננדה צ'וצ'וטי מהמחלקה לאומנויות יפות כי הקודחים הפסיקו את הפרויקט. כעת יש תוכניות להרחיב את הפארק ההיסטורי סי טהפ וליצור אזור חיץ כדי שניתן יהיה להגן טוב יותר על האתרים הארכאולוגיים. בנוסף, מתבצעות הכנות לרישום העיר ההרוסה סי טהפ כאתר מורשת תרבותית עולמית.[12] ב-19 בספטמבר 2023 צורף האתר לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.
קישורים חיצוניים
- Nomination Text - UNESCO site
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "อุทยานประวัติศาสตร์ศรีเทพ: ประวัติที่มาและความสำคัญ". virtualhistoricalpark.finearts.go.th (בתאית). Fine Arts Department.
- ^ 2.0 2.1 ""ศรีเทพ-เสมา" เมืองเครือข่าย ศรีทวารวดี-ศรีจนาศะ?". www.silpa-mag.com (בתאית). 24 בנובמבר 2023. אורכב מ-המקור ב-14 בדצמבר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Karnjanatawe, Karnjana (28 בינואר 2021). "Unesco to get Si Thep report". Bangkok Post (באנגלית).
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Si Thep historical park recognised as UNESCO World Cultural Heritage Site". www.thaipbsworld.com.
- ^ "As Thai town joins Unesco list, site 'completely unprepared' for tourism". South China Morning Post (באנגלית). 20 בספטמבר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Nomination Text
- ^ Stanislaw Czuma: Mon-Dvaravati Buddha
- ^ Pierre Dupont’s L’archéologie mône de Dvāravatī and Its English Translation by Joyanto K. Sen, In Relation with Continuing Research
- ^ Hiram Woodward, Dvaravati, Si Thep, and Wendan.
- ^ Robert L. Brown, The Dvāravatī Wheels of the Law and the Indianization of South East Asia, BRILL, 1996, מסת"ב 9789004104358
- ^ PHACHARAPHORN PHANOMVAN, Will oil hunters destroy Thailand’s biggest ancient city?
- ^ New measures to protect Phetchabun historical park
 | |
|---|---|
|
