הפיראטים של אדלווייס
תנועת הפירטים של אדלוייס הייתה תנועה מחתרתית של בני נוער שהחלה לפעול בגרמניה הנאצית בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 כתגובת נגד לנוער ההיטלראי (ההיטלר-יוגנד). חברי התנועה היו בעיקר ממעמד הפועלים והתבדלו מהתנועות הנאציות בסגנון לבושם, בשימוש בסמלים אסורים ובשיריהם, והציעו מידה רבה של חופש ביטוי ופריצות.
מאפייני התנועה
התנועה התפתחה בהשפעת תנועות נוער אחרות שהתקיימו טרם המשטר הנאצי והתפרקו או הוצאו אל מחוץ לחוק. היא הייתה מאורגנת באופן רופף וקבוצות עצמאיות שונות שהזדהו תחת שם זה קמו במקביל במספר אזורים וקיימו ביניהם קשרים. חלק מהקבוצות נשאו שמות אזוריים כמו 'הנבחוס' מקלן, 'הפיראטים של קיטלבך' מאוברהאוזן ודיסלדורף ו'החבר'ה הנודדים' מאסן. עם זאת לקבוצות השונות הייתה אופנת לבוש משותפת, וכולן השתמשו ב'תג' עם סמל פרח האדלווייס.
התנועה הורכבה בעיקר מנערים בגילאי 14-17 אשר עזבו את ההיטלר יוגנד לאחר שנטשו את ספסל הלימודים, אך היו צעירים עדיין מכדי להיות מגויסים לצבא. בניגוד להיטלר יוגנד ו'ליגת הבנות הגרמניות' שקיימו הפרדה מגדרית, הפיראטים של אדלוויס איפשרו לצעירים משני המינים להפגש ולהתערבב. חברי התנועה היו מתכנסים בפינות רחוב ועסקו גם בטיולים בטבע ומחנות, הרחק מעיני המשטר ותוך התרסה כנגד ניסיון להגבלת התנועה.
סמלי התנועה היו הקוהטה (סוג של אוהל), סגנון לבוש ייחודי ושיריהם שהתריסו כנגד המשטר המפלגה הנאצית בגרמניה. הם היו דומים לנערי הסווינג אך הם התבטאו בעיקר בפרובוקציות שוליות ובסירוב לציית למוסכמות הנאציות. חברי התנועה ראו בהיטלר-יוגנד את יריבם העיקרי ונטו לתפוס את חברי התנועה ואף להכותם[1] . בזמן מלחמת העולם השנייה חלק מחברי התנועה סייעו לעריקים מהצבא הגרמני ואף נהגו לאסוף עלוני תעמולה שהושלכו ממטוסים של בעלות הברית ולפזר אותם בין תיבות הדואר.
התגובה הנאצית
הנאצים ראו בתנועה איום משמעותי והגיבו בדרך כלל בחריפות. הגסטאפו נהג לעצור חשודים בחברות בתנועה ולגלח את ראשם על מנת להשפילם. במקרים מסוימים אף נשלחו למחנות ריכוז או למאסר. ב-1944 הורה הימלר "לשבור" את התנועה ופקד על מעצרם ותלייתם הפומבית של 13 ממנהיגיה. בין המוצאים להורג היו שישה נערים בגיל העשרה שהיו בעברם חברי תנועות נוער שונות. עם זאת פעולות אלה לא הצליחו לשבור את רוח התנועה והיא הוסיפה להתקיים.
לאחר מלחמת העולם השנייה
בניגוד לתקוותיהם של בעלות הברית האדלווייס לא נטו להיות פרו-בריטים או פרו-אמריקנים. המפלגה הקומוניסטית הגרמנית (הק.פ.ד) שהחלה מתהווה לאחר המלחמה חיזרה אף היא אחרי חברי התנועה אך הם סירבו להצטרף לשירותיה בשל רצונם להישאר מחוץ לפוליטיקה והתנגדותם לממסד הקומוניסטי שהחל להתבסס במזרח המדינה.
ב-2004 הופק סרט קולנוע בשם Edelweiss Pirates המתאר את שורשי התנועה ופועלה.
קישורים חיצוניים
- Libcom.org, The Edelweiss Pirates
הערות שוליים
- ^ מאמר של אנדי בקט מ-14 באפריל 2007, The Guardian
