הפרוטוקול הנוסף השני לאמנות ז'נבה
| נושא | זכויות אדם |
|---|---|
| מטרה | הגנה על קורבנות בסכסוכים פנים מדינתיים |
| חותמים | 170 מדינות |
| מקום יצירה | ז'נבה |
| תאריך הצגה | 8 ביוני 1977 |
| תאריך כניסה לתוקף | 7 בדצמבר 1978 |
| שפות | אנגלית, ערבית, סינית, ספרדית, צרפתית, רוסית |
הפרוטוקול השני הוא פרוטוקול מתוקן משנת 1977 לאמנות ז'נבה הנוגע להגנה על קורבנות של סכסוכים שאינם בין-לאומיים. הוא מגדיר חוקים בין-לאומיים מסוימים במטרה לספק הגנה טובה יותר לקורבנות של סכסוכים פנימיים, המתרחשים בגבולותיה של מדינה אחת. היקף החוקים הללו מצומצם יותר מאלה של שאר אמנות ז'נבה, מתוך כיבוד הזכויות והחובות הריבוניות של ממשלות לאומיות.
נכון ליולי 2025, הפרוטוקול אושרר על ידי 170 מדינות, למעט ארצות הברית, הודו, פקיסטן, טורקיה, איראן, עיראק, סוריה וישראל. עם זאת, ארצות הברית, איראן ופקיסטן חתמו על ההסכם ב-12 בדצמבר 1977, אף כי לא אשררו את הפרוטוקול.[1] החתימה האיראנית ניתנה לפני המהפכה האיראנית ב-1979.
רקע היסטורי
מבחינה היסטורית, המשפט הבין-לאומי העוסק בסכסוכים התייחס להכרזות מלחמה מסורתיות בין מדינות. כאשר אמנות ז'נבה עודכנו ב-1949 לאחר מלחמת העולם השנייה, ביקשו הנציגים להגדיר סטנדרטים הומניטריים מינימליים מסוימים עבור מצבים שיש להם את כל המאפיינים של מלחמה, אף שהם אינם מלחמה בין-לאומית בין שתי מדינות, משום שמרבית קורבנות הסכסוכים מאז היו במצבים כאלו ומשום שהאכזריות במצבים האלו הייתה קשה יותר.[1]
בעקבות כך, נוסף סעיף 3, המשותף לכל ארבע אמנות היסוד של ז'נבה משנת 1949, וחל על סכסוכים שאינם בעלי אופי בין-לאומי והם מתנהלים בגבולותיה של מדינה אחת. הוא מספק הגנה מוגבלת לקורבנות, כולל הדרישות העיקריות הבאות:
- יש להתייחס באופן אנושי לאנשים שאינם נוטלים חלק פעיל במעשי האיבה (לרבות אנשי צבא שהפסיקו להיות פעילים כתוצאה ממחלה, פציעה או מעצר).
- הפצועים והחולים ייאספו ויטופלו.
בשנות ה-70 ניסו דיפלומטים לנהל משא ומתן על הבהרות לנוסח הקצר של סעיף 3, ולהרחיב את היקף המשפט הבין-לאומי כך שיכלול זכויות הומניטריות נוספות במקרים של סכסוכים פנימיים. מאמצים אלה הביאו לפרסום הפרוטוקול השני של אמנות ז'נבה.
עיקרי הפרוטוקול
הפרוטוקול התמקד בהליכה בין השיטין של שני רעיונות מנוגדים: ראשית, שההבחנה בין סכסוך פנימי לסכסוך בין-לאומי היא מלאכותית מנקודת מבטו של הקורבן, ולפיכך, עקרונות הומניטריים צריכים לחול ללא קשר לזהות הלוחמים. שנית, שהחוק הבין-לאומי אינו חל על מצבים שאינם בין-לאומיים. משום שלאומה יש ריבונות בתוך גבולותיה, ואסור לה לקבל פקודות ולספוג שיפוט של מדינות אחרות.[2]
בהתחשב בניסיון להימנע מפגיעה בריבונות המדינה, נקבע כי הפרוטוקול אינו חל על "מצבים של הפרות סדר ומתחים פנימיים, כגון מהומות, מעשי אלימות בודדים וספורדיים ומעשים אחרים בעלי אופי דומה, שאינם סכסוכים מזוינים".[3] כמו כן, הוא אינו חל על מצבים בהם "אחריותה של הממשלה, בכל האמצעים הלגיטימיים, לשמור או לכונן מחדש את החוק והסדר במדינה או להגן על האחדות הלאומית והשלמות הטריטוריאלית של המדינה".[4]
הפרוטוקול אוסר ענישה קולקטיבית,[5] אוסר לפגוע באזרחים במכוון - אלא אם הם נוטלים חלק במעשי האיבה,[6] ואוסר לבצע טרנספר אלא אם כן הדבר נדרש מטעמי ביטחון, ואז יש צורך לספק לאוכלוסייה המועברת את תנאי הסף הנדרשים למחייתה.[7][8]
במקור הוצעו 47 סעיפים במסגרת הפרוטוקול, אך רק 28 מהם אושרו.[9] החלק הראשון (סעיפים 1-3) עוסק בהיקף יישום הפרוטוקול, החלק השני (סעיפים 4-6) עוסק ביחס אנושי, החלק השלישי (סעיפים 7-12) עוסק בפצועים וחולים, החלק הרביעי (סעיפים 13-18) עוסק באוכלוסייה אזרחית והחלק החמישי (סעיפים 19-28) עוסק בפרטים הטכניים של האמנה, תהליך האשרור שלה וההצטרפות אליה.
ראו גם
- אמנות ז'נבה
- אמנת ז'נבה הראשונה
- אמנת ז'נבה השנייה
- אמנת ז'נבה השלישית
- אמנת ז'נבה הרביעית
- הפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ז'נבה
- הצלב האדום
- המשפט ההומניטרי
קישורים חיצוניים
- הפרוטוקול המלא והפרשנות המקובלת
- רשימת המדינות שחתמו או אשררו את הפרוטוקול ותאריך האשרור
- יחסה של מדינת ישראל לפרוטוקול
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Protocol Additional to the Geneva Conventions of 12 August 1949, and relating to the Protection of Victims of Non-International Armed Conflicts (Protocol II), 8 June 1977., ihl-databases.icrc.org
- ↑ Howard S. Levie, The Law of Non International Armed Conflict: Protocol II to the 1949 Geneva Conventions, Martinus Nijhoff Publishers, 1987-04-21, מסת"ב 978-90-247-3491-7. (באנגלית)
- ↑ Article 1 - Material field of application, ihl-databases.icrc.org
- ↑ Article 3 - Non-intervention, ihl-databases.icrc.org
- ↑ Article 6 - Penal prosecutions, ihl-databases.icrc.org
- ↑ Article 13 - Protection of the civilian population, ihl-databases.icrc.org
- ↑ Article 17 - Prohibition of forced movement of civilians, ihl-databases.icrc.org
- ↑ HaMoked, המוקד להגנת הפרט - פרוטוקול נוסף לאמנות ג'נבה מיום 12 באוגוסט 1949, בדבר הגנת קורבנות סכסוכים מזוינים בינלאומיים (פרוטוקול II), באתר hamoked.org.il (באנגלית)
- ↑ ALMA-IHL - שני הפרוטוקולים הנוספים לאמנות ז'נבה (1977), באתר www.alma-ihl.org.il
הפרוטוקול הנוסף השני לאמנות ז'נבה41728432Q2401715