הקורפוס הקנדי (מלחמת העולם הראשונה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הקורפוס הקנדי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בסיס אנדרטת המלחמה באוטווה
הגנרל ארתור קורי, מפקד הדיוויזיה הראשונה, מפקד הגיס ומי שהגדיר רבים ממאפייניו, יוני 1917

הגַיִס הקנדי (או הקורפוס הקנדי, באנגלית: Canadian Corps) היה מסגרת הפיקוד של כוחות החי"ר של קנדה במלחמת העולם הראשונה, אשר לחמו בחזית המערבית במסגרת צבא האימפריה הבריטית. בשיאו, עם תום המלחמה, הגיע הגיס להיקף של חמש דיוויזיות (אוגדות), כאשר ארבע מהן שירתו כיחידות אורגניות בעוד החמישית שימשה להשלמתן של הארבע. כל חיילי הגיס היו קנדים, אשר רובם המכריע היה בעל זיקה לבריטניה כדור ראשון או שני למהגרים לקנדה. רוב תקופת המלחמה פיקד על הגיס מפקד בריטי (רוב התקופה הגנרל ג'וליאן בינג) וממחצית 1917 פיקד עליה הגנרל הקנדי ארתור קורי, ששימש קודם לכן כמפקד הדיוויזיה הקנדית הראשונה. תחת פיקודו של קורי הפכו ארבע הדיוויזיות לכוח לוחם של חיילי סער שהצליחו תמיד להשיג את מטרותיהם, לעיתים תוך מחיר דמים כבד. הוא השכיל לפתח טקטיקות לוחמת סער של "נשוך והחזק", במסגרת מלחמת החפירות הסטטית בעיקרה ולפיכך הצליח להציג הישגים שבלטו על רקע כישלונות עמיתיו הבריטים וצרפתים, דבר שגרם להגדרת הגיס כיחידת עילית. רוב החיילים היו מתנדבים, משום שגיוס חובה הוחל בקנדה רק ב-1 בינואר 1918. כ-500,000 קנדים השתתפו בלחימה, 67,000 חיילים נהרגו ו-173,000 נפצעו.

רקע

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קנדה במלחמת העולם הראשונה

השתתפותה של קנדה במלחמת העולם הראשונה החלה ב-5 באוגוסט 1914, כאשר המושל הכללי של קנדה הכריז מלחמה על גרמניה, וזאת בעקבות הכרזתה של בריטניה יום קודם לכן. לקנדה כמעט שלא היה כוח צבאי לפני מלחמת העולם הראשונה. מיד לאחר הכרזת המלחמה נפתחו תחנות גיוס ותוך חודשיים התייצבו והתחיילו 32,000 חיילים. לאחר אימון קצר בקוויבק נשלחו ראשוני החיילים של "חיל המשלוח הקנדי" (Canadian Expeditionary Force - C.E.F.) לבריטניה, להמשך אימונים ולהצבה בחזית. חיל משלוח זה הפך לדיוויזיה הקנדית הראשונה. בספטמבר 1915, עם הגיעה של הדיוויזיה הקנדית השנייה לחזית בצרפת, נוצר "הגיס הקנדי" (Canadian Corps).

חיל המשלוח הקנדי כלל, בנוסף לגיס החי"ר, כוחות נוספים שכללו כוחות מנהלה, רפואה וסיעוד (ובהם כ-3,000 נשים), תובלה, אספקה וחימוש, ארטילריה, פרשים קלים (חלק ניכר מהם לא הגיע לחזית) וחפרים.

סדר הכוחות בגיס

גדודי החי"ר התבססו על גיוס מקומי ונשאו את שם מקום מגוריהם של החיילים. לכן התאפיינו בהומוגניות ובהיכרות מוקדמת בין חיילים שגדלו יחד. חלק ניכר מהגדודים התבסס על גדודי מיליציה מקומית וגדודים אלה נשאו עמם מסורת שהשתרעה כחצי מאה לאחור. שפת הפיקוד בכל הגדודים הייתה אנגלית פרט לגדוד ה-22 שיועד לדוברי הצרפתית מקוויבק. בנוסף לגדודי החי"ר היו בכל דיוויזיה 1-2 גדודי חיל הנדסה וסיור. בקיץ 1918 נוסף לכל דיוויזיה גדוד מקלעים כבדים ממונע, גדודים אלה נקראו (Canadian Machine Gun Corps (CMGC.

מספר הדיוויזיה תאריך הקמה הרכב קרבות עיקריים
הדיוויזיה הראשונה אוגוסט 1914 חטיבה 1

גדוד 1 (אונטריו), גדוד 2 (מזרח אונטריו), גדוד 3 (טורונטו), גדוד 4 (מרכז אונטריו)
חטיבה 2
גדוד 5 (פרשי המרכז), גדוד 6, גדוד 7, גדוד 8 (רובאי ויניפג, "השדים השחורים הקטנים"), גדוד 10 (ההיילנדרים של קלגרי ורובאי ויניפג)
חטיבה 3
גדוד 13 (Royal Highlanders of Canada, ההיילנדרים המלכותיים), גדוד 14 (מונטריאול), גדוד 15 (היילנדרים), גדוד 16 ("הקנדים הסקוטים")
חטיבה 4, עד ינואר 1915
גדודים 9 עד 12 - בסיס האימונים
גדודי תובלה/חימוש וגדוד ההנדסה והסיור הראשון

קרב איפר השני, קרב הר סורל, הקרב על הסום, קרב רכס וימי, הקרב על גבעה 70, קרב פשנדל, קרב קאנאל דו נור
הדיוויזיה השנייה מאי 1915 חטיבה 4

גדוד 18 (מערב אונטריו), גדוד 19 (מרכז אונטריו), גדוד 20 (מרכז אונטריו), גדוד 21 (מזרח אונטריו)
חטיבה 5
גדוד 22 (גדוד דוברי צרפתית), גדוד 24 ("רובאי ויקטוריה"), גדוד 25 (נובה סקוטיה), גדוד 26 (ניו ברנזוויק)
חטיבה 6
גדוד 27 (ויניפג), גדוד 28 (צפון-מערב), גדוד 29 (ונקובר), גדוד 30 (אלברטה)
גדוד ההנדסה והסיור השני

הקרב על הסום, קרב רכס וימי, קרב פשנדל, קרב קמברה (1918)
הדיוויזיה השלישית ינואר 1916 חטיבה 7

הגדוד הקנדי המלכותי, הרגלים הקלים של הנסיכה פטריסיה (Princess Patricia's Canadian Light Infantry), גדוד 42, גדוד 49 (אדמונטון)
חטיבה 8
הגדוד הראשון של הרובאים הרכובים (Mounted Rifles), הגדוד השני של הרובאים הרכובים, הגדוד הרביעי של הרובאים הרכובים, הגדוד החמישי של הרובאים הרכובים
חטיבה 9
גדוד 43 (היילנדרס), גדוד 52 (צפון אונטריו), גדוד 58 (מרכז אונטריו), גדוד 60 (רובאי ויקטוריה), גדוד 116 (רובאי אונטריו)
גדוד הנדסה וסיור (123)

קרב הר סורל, הקרב על הסום, קרב רכס וימי, קרב פשנדל, קרב קאנאל דו נור, קרב קמברה (1918)
הדיוויזיה הרביעית אפריל 1916 חטיבה 10

גדוד 44 (מניטובה), גדוד 46 (דרום ססקצ'ואן), גדוד 47 (קולומביה הבריטית), גדוד 50 (קלגרי)
חטיבה 11
גדוד 54, גדוד 75 (מיסיסוגה), גדוד 87 (הגרנדירים שלקוויבק), גדוד 102 (צפון קולומביה הבריטית)
חטיבה 12
גדוד 38 (אוטווה), גדוד 51 (אדמונטון), גדוד 72, גדוד 73, גדוד 78 (הגרנדירים של ויניפג), גדוד 85 (היילנדרס של נובה סקוטיה)
גדוד סיור (67)

קרב רכס וימי, קרב פשנדל, קרב אמיין, קרב אראס, קרב קאנאל דו נור, קרב קמברה (1918)
הדיוויזיה החמישית פברואר 1917 חטיבה 13

גדוד 128 (ססקצ'ואן), גדוד 134 (היילנדרס), גדוד 160, גדוד 164, גדוד 202, גדוד 208
חטיבה 14
גדוד 125, גדוד 150 (מונטריאול), גדוד 156, גדוד 161 (לונדון (אונטריו))
חטיבה 15
גדוד 104 (ניו ברנזוויק), גדוד 119 (אלגומה), גדוד 185 (ההיילנדרים של קייפ ברטון), גדוד 198 ("עורות התאו", buffs, טורונטו), גדוד 199 ("הריינג'רים האירים", מונטריאול)
יחידת הרפואה 12 (ונקובר), אמבולנסים

לא לחמה כגוף אורגני. גדודיה פוזרו בין שאר החטיבות לצורך השלמה.

אמצעי לחימה

נשק אישי: עד 1916: רובה רוס קנדי, מ-1916 ואילך: לי אנפילד בריטי, לקצינים: אקדח קולט M1911
נשק קר: כידון רובה, "סכין חפירות"
מקלע מחלקתי: מקלע לואיס, בעמדות מבוצרות נייחות בחפירות: מקלע ויקרס

הקרבות בחזית המערבית

קרב נאב שאפל

"טבילת האש" הראשונה של כוח המשלוח הקנדי במלחמה היה ב-10 במרץ 1915, בקרב על העיירה הצרפתית נאב שאפל. הקנדים הונחו לבלום כניסת תגבורת גרמנית לאזור, דבר שאפשר את חדירת הארמייה הבריטית הראשונה בפיקודו של פילדמרשל דאגלס הייג לזירה וכיבוש העיירה. למרות הכיבוש המוצלח, למהלך לא היה המשך בשל בעיות בתקשורת בין הכוחות.[1]

קרב איפר השני

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קרב איפר השני

באפריל 1915 נשלחה הדיוויזיה הקנדית הראשונה לקו חפירות מול הקו הגרמני ליד איפר (Ypres). ב-22 באפריל הפעילו הגרמנים, לראשונה במלחמה, לוחמה כימית על ידי שחרור 160 טון גז כלור מול קווי הבריטים, הצרפתים והקנדים במקום. הכוחות הקנדיים הציגו עמידה יוצאת דופן במתקפת הגז הרעיל, וזאת בזכות הגילוי שבד סָפוג שתן המוצמד אל האף והפה מסנן ביעילות את הגז. ליד הקו הקנדי נפער פער עקב אי-עמידתם של עמיתיהם הבריטים והצרפתים במתקפה. הגרמנים חדרו לפער, אך לא התקדמו מרחק רב. ביומיים הבאים נאבקו הקנדים לסגירת הפער, בהתקפת-נגד בלילה לאחר החדירה הגרמנית ובקרב מגננה עקוב מדם כנגד המתקפה הגרמנית למחרת. עמידתם של הקנדים במשך יומיים עד בוא התגבורת סייעה בפני התמוטטות הקו כולו.

בהופעתה הראשונה של הדיוויזיה הקנדית הראשונה במלחמה במהלך קרב, קנו להם הקנדים שם של לוחמים עזי נפש, אך מחיר הדמים היה כבד: 6,035 חיילים (שליש מן הכוח) נפגעו, מעל 2,000 מהם נהרגו.[1]

הקרב על הסום

טנק בקרב על הסום, 25 בספטמבר 1916
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הקרב על הסום

בין יולי לנובמבר 1916 השתתפו הדיוויזיות הקנדיות השנייה והרביעית, שאך זה הגיעה, בקרב על הסום.

במתקפה שהחלה ב-15 בספטמבר היו הדיוויזיות הקנדיות אחראיות על קו באורך של כ-2 ק"מ באזור הכפר קורסלט, בקצה קו המתקפה. הדיוויזיה הקנדית השנייה תפסה בעזרתם של טנקים את הכפר קורסלט לאחר לחימה עזה. עד ה-11 בנובמבר השיגו הקנדים את כל יעדיהם. הדיוויזיה הרביעית כבשה את קו החפירות הגרמני והשיגה התקדמות של כקילומטר מעבר לכפר.

מחיר האבדות בקרב, אשר נודע כעקוב מדם, כלל 24,029 נפגעים קנדיים. ראש ממשלת בריטניה, לויד ג'ורג', כתב לראש ממשלת קנדה לאחר הקרב: "הקנדים מילאו תפקיד כה בולט במלחמת החפירות, עד שסומנו כחיילי סער... בכל פעם שהגרמנים ראו מולם חיילים קנדיים, הם התכוננו לתבוסה."[2]

בקרב השתתף גם גדוד של אנשי דומיניון ניופאונדלנד, שהיה מדינה עצמאית עד לכניסת ניופאונדלנד ולברדור לאיחוד הפדרטיבי הקנדי. רוב אנשי הגדוד, שלחם גם בקרב גליפולי, נהרגו ב-1 ביולי 1916 בקרבת בומונט האמל, ביום הראשון של הקרב על הסום. מתוך 801 חיילים נהרגו 500 ונפצעו 233. הפגיעה היוותה מכה לדומיניון שחלק ניכר מכוח האדם היצרני שלו נפגע באופן אנוש.

קרב רכס וימי

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קרב רכס וימי

באפריל 1917 נלחמו לראשונה כל ארבע הדיוויזיות הקנדיות יחדיו. בהסתערות שהתקיימה בין ה-9 ל-12 באפריל, שברה ההתקפה הקנדית-בריטית את קו ההגנה הגרמני ובכך תרם הקרב למפנה שהוביל לניצחון מדינות ההסכמה. הניצחון בקרב, ובפרט ההצלחה שהושגה על רקע כישלונות הפיקוד הבריטי בשנים הקודמות, תרמו לתחושת גאווה לאומית בקרב הלוחמים. לפיכך נחשב הקרב בהיסטוריוגרפיה של קנדה כמיתוס מכונן של הלאומיות הקנדית ו"לידת האומה הקנדית".

הקרב, בפיקודו של מפקד הכוחות הקנדיים ג'וליאן בינג הבריטי וסגנו הקנדי ארתור קרי, התאפיין בתכנון מדויק ותדרוך של הכוחות, בסיוע ארטילרי מסיבי כחיפוי לכוחות המסתערים ובשימוש יצירתי במנהרות נפץ.

מספר הקורבנות הקנדיים בקרב הגיע ל-3,598 הרוגים ו-7,000 פצועים. בשטח שדה הקרב הוקמה האנדרטה המרכזית לנופלים הקנדיים על אדמת צרפת במלחמת העולם הראשונה.

קרב פשנדל

חילים קנדיים מניחים לוחות עץ בבוץ, נובמבר 1917
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קרב פשנדל

ב-18 באוקטובר 1917, במהלך קרב איפר השלישי, החליפו ארבע הדיוויזיות הקנדיות את גיס אנזא"ק השני. הן תפסו את אותה גזרה אותה תפסה הדיוויזיה הראשונה בקרב איפר השני ב-1915. מפקד החזית, דאגלס הייג, הורה למפקד הכוחות הקנדיים, הגנרל ארתור קרי לכבוש שטח בפאתי הכפר הבלגי פשנדל ולהחזיק בו. לאחר שבחן קורי את השטח, אשר היה מוטבע בביצה, עטור בגדרות תיל צפופות ומוגן על ידי עמדות שמירה גרמניות מסוג פילבוקס, חזר וטען בפני הייג שפירוש הדבר פגיעה ב-16,000 חיילים וביקש לסרב. בקשתו נדחתה והוא הכין תוכנית לסדרת מתקפות "נשוך והחזק" ליעדים מוגבלים (רובם חוות חקלאיות הרוסות). לפי שיטה זו יתפסו הקנדים עמדות אסטרטגיות ויחזיקו בהן מול ניסיונות גרמניים לכיבוש חוזר, ובכך יתישו את הגרמנים.

השלב הראשון של המתקפה החל ב-26 באוקטובר ובו נתפסו על ידי הדיוויזיה הרביעית כל היעדים שסומנו. ב-30 באוקטובר החל השלב השני ובו הצליחו כוחות הדיוויזיה השלישית לכבוש את יעדיהם ולהחזיק בהם, תחת גשם שוטף, כאשר הכוחות מבוססים בבוץ עד מותניהם, מסתבכים בגדרות תיל טבועות ומומטרת עליהם אש תופת מעמדות הפילבוקס. ב-6 בנובמבר החליפו הדיוויזיות הראשונה והשנייה את השלישית והרביעית. עד סוף אותו יום נכבש, בסיוע כל הכוחות בגזרה, הכפר פשנדל.

אף על פי שמטרת הקרב הושגה, היה הניצחון חסר תועלת. הגרמנים רק נסוגו מספר מאות מטרים לאחור, תוך שהם מתבצרים בחפירות וביצורים שהוכנו מבעוד יום (לפי טקטיקת "הגנת העומק" שפיתחו). תחזיתו של הגנרל קרי התגשמה באופן מצמרר, 15,654 חיילים קנדים נפגעו, מתוכם 4,000 הרוגים.

מתקפת מאה הימים

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מתקפת מאה הימים

ב-8 באוגוסט 1918 נפתחה מתקפת מדינות ההסכמה באזור אמיין. כל ארבע הדיוויזיות של הכוח הקנדי השתתפו בחוד החנית של ההתקפה. ההתקפה בסיוע טנקים גרמה למפלה חסרת תקדים של הצבא הגרמני באותו יום ומכונה על ידי הגרמנים "היום השחור של הצבא הגרמני". במהלך שלושת החודשים העוקבים נהדפו הגרמנים לאחור, בתחילה אל קו הינדנבורג וב-29 בספטמבר נערכה המתקפה המכריעה שפרצה את קו ההגנה הגרמני והביאה, בסופו של דבר לניצחון. הכוחות הקנדיים פרצו את קו הינדנבורג באזור קאנאל דו נור (Canal du Nord).

במהלך המתקפה ספגו הקנדים 46,000 נפגעים. שתי דקות לפני שנכנסה לתוקפה שביתת הנשק ב-11 בנובמבר נהרג החייל הקנדי ג'ורג' לורנס פרינץ, שהתגייס שנה לפני כן. הוא נחשב לחלל האחרון של מלחמת העולם הראשונה[3].

לקריאה נוספת

  • Dancocks, Daniel G. Spearhead to Victory – Canada and the Great War, Hurtig Publishers, 1987
  • Cook, Tim. At the Sharp End - Canadians Fighting the Great War 1914-1916 Vol. One, Viking Canada, 2007
  • Cook, Tim. Shock Troops - Canadians Fighting the Great War 1917-1918 Vol. Two, Viking Canada, 2008
  • Nicholson, Col. G.W.L. Canadian Expeditionary Force 1914–1919, Official History of the Canadian Army in the First World War, Queen's Printer, 1964
  • Schreiber, Shane B. Shock Army of the British Empire – The Canadian Corps in the Last 100 Days of the Great War. Vanwell Publishing Limited, 2004
  • Desmond Morton and J. L. Granatstein. Marching to Armageddon: Canadians and the Great War 1914-1919 (1989)
  • Craig Brown and Ramsay Cook, Canada: 1896-1921 A Nation Transformed (1983), standard history
  • Jonathan F. Vance, Death So Noble: Memory, Meaning, and the First World War (1997) מוות כה אצילי, זיכרון, משמעות ומלחמת העולם הראשונה
  • Oral Histories of the First World War: Veterans 1914-1918 אוסף עדויות מפי וטרנים שלחמו במלחמה
  • Barris, Ted (2007), Victory at Vimy: Canada Comes of Age, April 9–12, 1917, Toronto: Thomas Allen Publishers, מסת"ב 0887622534

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0