הקרנת מזון
הקרנת מזון היא תהליך שבו נחשף מזון לקרינת גאמא מייננת, ללא מגע ישיר עם מקור הקרינה. תהליך זה משמש לשימור מזון, להפחתת הסיכון למחלות שמקורן במזון, למניעת התפשטות מזיקים, ולעיכוב הנבטה או הבשלה. המזון שהוקרן לא הופך לרדיואקטיבי.
אף על פי שמרבית הצרכנים רואים בשלילה הקרנת מזון, במחקרים רבים נמצא כי היא בטוחה לשימוש.
הקרנת מזון מותרת בכ-60 מדינות, וכ-500,000 טון של מזון עובר הקרנה מדי שנה ברחבי העולם. התקנות להקרנת מזון משתנות ממדינה למדינה. ברוב מדינות האיחוד האירופי מותר להקרין רק עשבי תיבול ותבלינים, וקיימת מגבלה על עוצמת ההקרנה. לעומת זאת בברזיל מותרת הקרנה ללא כל מגבלות.
מטרות
הקרנת מזון משמשת לשימור מזון, להפחתת הסיכון למחלות שמקורן במזון, למניעת התפשטות מזיקים, ולעיכוב הנבטה או הבשלה. ההקרנה מצמצמת את הכמות של אורגניזמים פתוגניים, מיקרואורגניזמים, חיידקים ווירוסים במזון, מבלי להשפיע על המרקם, הצבע, או הטעם. השפעת ההקרנה דומה לפסטור.
מזון מדף, הנארז במיכל אטום וניתן לאחסנו בטמפרטורת החדר מבלי שיתקלקל, עובר לעיתים קרובות הקרנה לפני האריזה.
צמצום מזיקים במזון מוקרן חשוב במקרים של סחר בין מדינות, למניעת התפשטות מזיקים בעת העברת סחורה חקלאית. ההקרנה יכולה לחסל קמחיתיים, דרוזופילה, עשים ואקריות בפירות וירקות.
תהליך ההקרנה
בתהליך ההקרנה נחשפים משטחי מזון למקור קרינה מייננת לפרק זמן של מספר דקות עד מספר שעות, תלוי בסוג המזון ובסוג הטיפול הנדרש. ננקטים אמצעי זהירות מיוחדים כדי להבטיח שמוצרי המזון לא יבואו במגע עם חומרים רדיואקטיביים, וכן כדי להגן על צוות העובדים ועל הסביבה מפני קרינה.
עלויות ההקרנה נעות בין סנט אחד ל-20 סנט לכל קילוגרם מזון.
השפעת ההקרנה על המזון
ההקרנה מפחיתה את הסיכון לזיהומים או מזון מקולקל, ולא הופכת אותו לרדיואקטיבי. עם זאת, ההקרנה גורמת לתגובות כימיות המשנות מעט את ערכו התזונתי ומרקמו של המזון.
מחקר שבדק רמות קרינה שונות בהקרנת גרגיר הנחלים גילה השפעה מזערית על כמויות הסוכר וחומצות השומן.
הקרנת מזון בעיני הצרכנים
הקרנת מזון מותרת בכ-60 מדינות, וכ-500,000 טון של מזון עובר הקרנה מדי שנה ברחבי העולם. מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר הקרנת מזון כבר בשנות השישים.
עם זאת, סקרים גילו[דרוש מקור] שצרכנים רואים בשלילה הקרנת מזון לעומת שיטות שימור אחרות. זוהי הסיבה העיקרית לכך שכמויות המזון המוקרן יורדות[דרוש מקור] מדי שנה.
השפעות לטווח ארוך
משנת 1950 בוצעו מאות מחקרים בנושא הקרנת מזון, שכללו ניסויים בבעלי חיים, ובחלקם נבדקו כמה דורות של בעלי חיים ונבדקה השפעה גנטית. המחקרים בדקו שינויים במטבוליזם, היסטופתולוגיה, תפקוד המערכות, רבייה, צמיחה, טרטולוגיה ומוטגניות. רוב המחקרים ומחקרי-העל הצביעו על בטיחותו של מזון מוקרן.
מתנגדי הקרנת מזון מצטטים מחקר בודד שפורסם על ידי המכון הלאומי לתזונה בהודו. במחקר זה נטען שצריכת חיטה מוקרנת משבשת את הפלואידיות בתא האנושי. טענה זו הופרכה בניסויים מדעיים מאוחרים יותר.
תקנים ותקנות
על פי תקנים בינלאומיים לסימון מזון, יש לסמן מזון מוקרן וכן מוצרים הכוללים אותו בסמל מיוחד. בארצות הברית נעשה שימוש בסמל "Radura", אך במדינות אחרות נעשה שימוש בסמלים אחרים, חלקם דומים לסמל זה.
בשנת 2003 קבע ארגון התקנים למזון "Codex Alimentarius" שכל רמות ההקרנה בטוחות לשימוש. לאחר קביעה זו התרחב השימוש בהקרנת מזון, בעיקר למניעת מזיקים.
במספר מדינות, בהן ברזיל ופקיסטן, אין כל מגבלה על הקרנת מזון. בארצות הברית ובמדינות האיחוד האירופי קיימות מגבלות על רמת ההקרנה.
באוסטרליה נאסרה מכירת מזון לחתולים שעבר הקרנה, לאחר מספר מקרים בהם חתולים לקו בשיתוק לאחר שאכלו מזון מוקרן. חקירה גילתה שבמזון המוקרן היו כמויות מופחתות של ויטמין A, ואלו גרמו לשיתוק.
הקרנת מזון בישראל
מזון מוקרן מותר לשיווק בישראל.
תקנות של משרד הבריאות משנת 1985 מגדירות אילו סוגי מזון מותרים, ומה מידת הקרינה המותרת לכל סוג מזון.[1] כמו כן התקנות מחייבות את סימון המזון בסמל "Radura" התואם לתקנים הבינלאומיים.
בפרסום של מכון העוסק בהקרנת מזון בישראל נאמר: "מרבית הצרכנים המוסדיים (צה"ל, תעשייה, קיבוצים, מפעלי מזון, בתי מלון, וכו') נמנעים משימוש בתבלינים שלא עברו עיקור בקרינת גמא ודורשים מהספקים רק תבלינים שעוקרו וסומנו. ניתן לזהות את המוצרים שעברו טפול על פי מדבקה מיוחדת."[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תקנות בריאות הציבור (מזון) (שימור מצרכי מזון על ידי קרינה), 1985, באתר משרד הבריאות
- ^ שור ואן הקרנות מזון בע"מ.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
