הראת (מחוז)
 | |
| העיר הראת וסביבתה בשנת 2009 | |
| מדינה / טריטוריה |
 אפגניסטן |
|---|---|
| חבל ארץ | קאראקום |
| מושל | מוחמד אסיף רחימי |
| בירת המחוז | הראת |
| שפה רשמית | דארי, פשטו |
| שטח | 54,778 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז | 3,026,548 |
|
לחצו כדי להקטין חזרה   | |
הראת (פשטו/דארי/פרסית: هرات) היא אחת מבין 34 מחוזות אפגניסטן. מחוז הראת ביחד עם המחוזות באדגיס, פראה וגור מרכיבים את אזור צפון-מערב אפגניסטן. בירת המחוז היא העיר הראת, השנייה בגודלה במדינה (אחרי הבירה קאבול) והאוכלוסייה הכוללת של המחוז היא 3,026,548 איש על גבי שטח של 54,778 קמ"ר. האוכלוסייה הכוללת היא מולטי-אתנית אך רובה דוברים פרסית בניב דארי.
היסטוריה
האזור המקביל כיום למחוז הראת המודרני עבר ידיים בין כובשים זרים רבים לאורך ההיסטוריה. האזור נשלט תחילה בידי נוודים ועבר ידיים בין האחמנים, המוקדונים, באקטרים, פרתים, קושאנים, סאסאנים, הפטלים, הח'ליפויות המוסלמיות, טאהרים, בויהים, סאמאנים, קראח'אנים, ע'זנווים, גורים, סלג'וקים, ח'ווארזמים, מונגולים, אילח'אן, טימורים, שיבנים, ספווידים, הותכים, אפשארים, דוראנים, קאג'ארים ואפגנים. במאה ה-7 נפלה הראת בידי הערבים המוסלמים, והאזור עבר בין השפעות ערביות וטורקיות אך במיוחד פרסיות הלוך ושוב עד אשר נכבש על ידי המונגולים במאה ה-13.
המאבק על האזור המשיך ולאחר המלחמה האנגלו-פרסית במאה ה-19 האזור ניתן לאמירות אפגניסטן, מדינת חסות של הודו הבריטית. במהלך הפלישה הסובייטית לאפגניסטן במאה ה-20 המאוחרת דיוויזיה משוריינת של הצבא האדום חצתה את הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטורקמנית לעבר מחוז הראת במטרה לכבוש את קנדהאר והאזור ידע כמה מהקרבות המרים ביותר לאורך המלחמה. נכון לשנת 2020, בהמשך למלחמת אפגניסטן (2001–2014) ולמאבקים הפנימיים הממושכים בתוך המדינה, מחוז הראת נשלט ברובו בידי הטליבאן ולא בידי הרשויות הממשלתיות בקאבול.
תעשייה
למרות שרוב האזור, במיוחד הצפון הוא מדברי וממוקם מדרום לקאראקום, עמק הארירוד בדרום המחוז הוא אחד האזורים החקלאיים העשירים במדינה, המייצר תבואה, כותנה, פירות וגידולים אחרים. לא כל כלכלת המחוז מסתמכת על חקלאות; ישנה תעשיית נפט בטיר פול, במערב המחוז ויש תעשייה קלה בעיר הראת. עיר הראת ואזורה היא השטח העירוני הגדול והמשמעותי ביותר במערב אפגניסטן, שם מתגוררים כ-400,000 איש. העיר מחוברת לשתי הערים הגדולות האחרות; קנדהאר וקאבול דרך כביש 1, המכונה גם כביש הטבעת, שמשמש בתור הכביש המרכזי והגדול ביותר במדינה. המסחר קשור חזק עם איראן החולקת גבול של יותר מ-600 קילומטר עם אפגניסטן.
אוכלוסייה
תושבי מחוז הראת הם בעיקר טג'יקים, פרסים ופתאנים. באזורים של מרכזי ההתיישבויות והאזור המערבי בעל הגבול עם איראן דוברים יותר דארי בתור שפת אם בעוד באזורים החקלאיים ישנם יותר דוברי פשטו כשפת אם. 23% מכלל האוכלוסייה חיים באזורים עירוניים. מאז פירוק השליטה של הטליבאן במחוז, המצב הביטחוני בהראת היה שקט יחסית לאזורי דרום ומזרח אפגניסטן. את המשמר האזורי לאחר כיבוש אפגניסטן הובילו כוחות של צבא איטליה.
עם זאת, החל משנת 2006 חלה עלייה דרמטית במספר הפיגועים. חזרתם ההמונית של פליטים אפגנים מאיראן תרמה למספר האירועים הפליליים כגון שודים מזוינים, אך נראה כי הטליבאן גם הפך פעיל יותר ויותר באזור. חטיפתם של אישים פוליטיים ועסקיים בולטים הופכת נפוצה יותר, ומארבים ותקיפות באמצעות נשק קל, מטען חבלה ואש עקיפה מתרחשים בסדירות הולכת וגוברת. אחד האזורים שנפגעו הכי הרבה במחוז הוא אזור עזיזאבאד שבנפת שינדנד (בדרום מחוז הראת), שם סדרת פיגועי מורדים הניעה את התקיפה האווירית הקואליציונית הקטלנית ב-22 באוגוסט 2008, בה נהרגו לפחות 33 אזרחים שחשבו בתחילה להיות לוחמי טליבאן.
פקידי ממשלת אפגניסטן וצוותי חקירה של האו"ם טוענים כי עד 90 אזרחים אפגנים נספו בתקיפות אוויריות וישנן תמונות רבות המשמשות לראיה. חשוב לציין כי שני קציני מודיעין איטלקיים נחטפו על ידי מורדים בסמוך לעזיזאבאד בספטמבר 2007 והם חולצו במהלך פשיטת קומנדו נועזת יומיים לאחר מכן במחוז פראה. נראה כי היעדים העיקריים הם חברי ממשלת המחוז האפגנית, כאשר התקפות על עובדי סיוע זרים ועל אנשי חיל האוויר מתרחשות בתדירות נמוכה יותר. חטיפת דמויות אזרחיות בולטות משמשת כטקטיקה להפחדת מי שישתף פעולה עם גורמי סיוע זרים.
חלוקה מנהלית
מחוזות אפגניסטן מחולקות ליחידות שלטוניות בשם "נפות", להלן הנפות של מחוז הראת ואוכלוסייתן.
- אדרסכן – 52,200
- צ'ישי שריף – 23,100
- פרסי – 20,800
- גוריאן – 85,900
- גולראן – 91,500
- גוזארה – 142,700
- הראת – 436,300
- אינג'יל – 237,800
- כארוח' – 62,000
- כוהסאן – 52,900
- כושכ – 121,000
- כושכ-י כהנה – 44,400
- אובה – 73,600
- פשטון זרגון – 97,500
- שינדנד (סבזואר) – 173,800
- זנדה-ג'אן – 55,500
ראו גם
קישורים חיצוניים
